איוב לב, עובי הקורה ע”פ אליהוא (פרק לג)

הקדמת אליהוא לאיוב, לפני הצגתו לאיוב מהי “עובי הקורה”

יֹשֶׁר-לִבִּי אֲמָרָי וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ
רוּחַ-אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי
הִנֵּה אֵמָתִי לֹא תְבַעֲתֶךָּ וְאַכְפִּי עָלֶיךָ לֹא-יִכְבָּד (לג, ב-ז)

“הדברים אשר אני אומר לך איוב, הם קלים להבנה וברורים.
זוהי רוח אלוהים המנשבת בליבי, היא המחייה אותי ומביאה אותי לומר דברי.
הינה דברי המופנים אליך, אינם מזעזעים, לא מפחידים ואין בהם לעורר אימה, בעתת החידלון, או שיקוף מתריס על טעויותיך (כגון רעיך על האופן בו ניסו לערער על סגולותיך).
בדברי אליך איוב, אין מעמסה, דברי אינם כבדים ואף לא מכבידים.
בא אני לעורר ולהראות לך איוב דבר מה המברר את יכולת ההקשבה לאל.
בא אני כדי להראות לך איוב כיצד להאזין לקולו של האל, שכבר דיבר ובא ואמר לך דבריו.
כיצד שמעת אך לא הבנת,
כיצד ראית ולא ידעת,
את מה פספסת עת בא דבר אלוהים ועליו פסחת,
מה לך איוב כי שמעת ולא הבנת, ראית ולא ידעת.”

כִּי-בְאַחַת יְדַבֶּר-אֵל וּבִשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה (לג, יד)

דיבורו של אלוהים תמיד אחד, וכאשר דבר אלוהים איננו נשמע על ידי האדם כדיבור אחיד ואחד, שם חל הבלבול.
דיבורו של האל, אחיד, ברור וקל להבנה, כאשר המקום באדם ששומע האל – אחד ואינו מפוצל.
ְאַחַת יְדַבֶּר-אֵל – למקום באדם שהוא אחד.
בִשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה – אם חל פיצול בנפש האדם, שם עלולה להיות טעות באופן בו האדם הבין את הדיבור. האדם ישמע שתי היבטים ויותר לדברי האל, ושם עלולה לבוא אי הוודאות, אינטרפרטציה שגויה, הבנה שתוביל לעשייה לא מדויקת, דבר שיוביל לאורח חיים לא מבוסס ושם תוצאות חיים שיובילו לייסורים, לסבל, לאסון ולקטסטרופה.

הכניסה ל”עובי הקורה”:

בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל-אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב
אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם (לג, טו-טז)

כמו אליפז כך גם אליהוא מקבל תוכן נבואי בלילה, עת האדם נינוח, בנים לא נים, פנוי מתעתועי היום.
החיזיון שנגלה לאליהוא דרך שמיעה בא: יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים.
וכאשר החיזיון נחשף, נמסר דבר מה לאדם (תוכן מסוים) והוא נחתם באדם, כאשר תהליך זה מצריך הכנה מסוימת, שהלילה, השינה, האופן בו אדם פנוי – נינוח – רפוי וחשוף בתוך עצמו למקום ששם הדברים הנמסרים יכולים להישמע ולהיחתם.
בכדי שהדברים יחתמו באדם, יש צורך שייוודע לאדם על החותם שיש בנפשו שם דבר אלוהים יכול להיחתם.

המקום באדם בו דברי אלוהים נמסרים ונחתמים:
יש בכל אדם, במרכז הפנימי שלו, במרכז ההוויה, יסוד בסיסי מולד, שהיא תכונת אלוהים, חותמת אלוהים, טביעת האצבע של אלוהים בנפש האדם.
אותה טביעת אצבע אלוהים בנפש האדם, היא תכונה יסודית ומולדת שהיא זו שסביבה המבנה האנושי כולו מתפתח.
זוהי התכונה שדרכה אלוהים מכיר את האדם, דרכה האל יודע מהו ערכו של אותו האדם, דרכה הוא משגיח על האדם, דרכה הקשר והשיח עם האל מתאפשר לאדם.

תכונת יסוד זו באיוב: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין .כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע (א, ח)
טביעת אצבע אלוהים בנפש איוב היא אם כן: אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע.
כך אלוהים מכיר אותו, כך הוא מעריך אותו וכך הוא משגיח עליו, על חייו ועל מעשיו ותוצאותיהם.
ע”פ איכות זו נשקל ונמדד אופן ההשגחה עליו, מה יקרה לו, מהי הסיבה למה שיקרה לו ומדוע.
זוהי האיכות שדרכה נוצר משפט אלוהים על חיי איוב.

בקרבו של אליהוא, איכות אלוהים שבנפשו: אלי-הוא, כך אליהוא מכיר את עצמו וכך אלוהים מכיר את אליהוא, בראייה ישירה של האלוהות. קשר ישיר ללא מחיצות.
דוגמא נוספת: וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ (בראשית יז, ה)
שינוי שמו של אברם לאברהם – כעת האל מכיר את אברהם בדרך שונה מכפי מה שהוא היה קודם, האל מודיע לאברהם כיצד הוא נודע כעת, ומהי התוצאה של שינוי זה (באופן בו האל מכיר את אברהם) שהוא יהיה המסד להמון לאומים וגויים.
האופן בו האל מכיר את אברהם, זהו האופן בו אברהם מכיר את עצמו.
כאשר נוצר שינוי בשמו, נוצר כמו כן, שנוי במבנה אישיותו של אברהם ובאופן בו אברהם יודע ומכיר את עצמו ואת איכויותיו, משם נובעות פעולות ומעשים שהם היבטים שונים של היכרות עצמית חדשה זו.

אליהוא משקף לאיוב כי איכות אלוהים בנפשו הייתה ונותרה שם ללא פגע, אך איוב במהלך שנותיו כמו שהוא עצמו מתאר זאת (פרקים כט-ל-לא) שכח והתנתק מאיכות זו, עקב ההצלחות המטאוריות שהיו חלקו, מגיל צעיר ורכישה של מעמד, כבוד ועושר ללא הכלי להכיל את המקום רב השפע הזה.
עקב כך הוא בנה בתוך עצמו את “איוב הקפדן, החרד, האובססיבי” שם נוצר נתק, שכחה וריחוק מן האיכות באיוב כפי האלוהים מכיר אותו.

מדוע נוצר הנתק מחותם אלוהים בנפש איוב:
חותם אלוהים בנפש איוב הוא ממקום ושורש גבוה מאוד:
הֵן-אֲנִי כְפִיךָ לָאֵל מֵחֹמֶר קֹרַצְתִּי גַם-אָנִי (לג, ו) אליהוא מכיר את איוב מן המקום ששניהם נחצבו משורש דומה, דרך אותו השורש אליהוא מבין ויודע לשקף לאיוב על מצבו, מקומו וייסוריו.
אותה האיכות בנפש האדם, בגיל צעיר הוא “כוכב צפון” המראה לאדם את חזיון חייו, לאן חייו יכולים ואמורים להגיע.. מהי תכליתו בעולמו, מדוע הוא פה.
על האדם לגדול לאור אותו האיכות ולפתח בתוכו את הכלים הנפשיים המתאימים לאותה האיכות, לשם התבטאותה באופן גלוי וישיר כאן בעולם זה.
איכות זו קוראת לגדילה, להתפתחות הנכונה לשם הגשמתה.
ממקומו של איוב, הוא התחיל את חייו בביטוי העשיר שתכונת היסוד בתוכו מביאה עמה. וכך הוא ידע עושר עצום, כבוד חברתי מגיל צעיר.
אך הבנייה ההמשכית את תכונה יסודית אלוהית בנפשו לא קיבלה את סוג תשומת הלב והבנייה של איכויות נוספות שהיא זקוקה לשם הגשמתה.
ה”אור החוזר” ממעשיו של איוב, ושפע מהיר מדי בגיל צעיר מדי, גרמו לו לנתק ולריחוק מאיכות זו, עד למקום ששם נבנה באיוב שתי מערכות זהות שאינן קשורות זו בזו.
האחת, החשובה ועקרונית: תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. שהיא טביעת אצבע אלוהים בנפש איוב.
השנייה: עשייה לא מודעת שהיא תוצאה של נתק מאיכות ראשונה זו, המביאה בעקבות אותה ההתנתקות, פחד, חרדה, נטייה אובססיבית שהיא תוצר של פעולה ללא שורש ולכן ללא התוצאה המקווה מן הפעולה (חרדה היא תוצאה של פעולה שאיננה מבוססת על שורש, פעולה שאין בעקבותיה תוצאה ישירה מן הפעולה. פעולה ללא ידיעה הנסמכת על ידע שגוי)

דוגמא נוספת לאדם שנולד עם ידיעה עצמית מגובשת של איכות חותם אלוהים שבנשפו, ועקב כך היה עליו לעבור מסכת ייסורים קשה במיוחד לשם התפתחות הכלים לחיות נכון על פי אותה איכות אלוהים שבנשפו הוא יוסף בן יעקב, שנולד עם ידיעת גדלותו וחלם חלומות עם ערך נבואי מתוך איכות חותם אלוהים שבנפשו, דבר שעורר עליו ריבים ומדנים.
והיה עליו לבסס אישיות בוגרת ומאוזנת סביב חותם אלוהים שבנשפו שהיווה עבורו מסד לחייו ולאישיותו המתגבשת.
ידיעת איכות זו בנפשו של יוסף, היא ידיעת האלוהים שיש בקרבו, והיא רמת ודרגת הידיעה העצמית דרכה הוא מכיר את עצמו.

אליהוא בא לשקף לאיוב, כי התרחקות זו מאיכות אלוהים בנפשו, היא סיבת הייסורים.
ששכחה זו של מי שהוא בטבע המולד שלו, ובנייה של זהות חברתית כוזבת, היא סיבת סוג ההשגחה שחלה עליו.
שהאופן בו הוא פעל פעולות פולחן שהן תוצר של בניית אישיות של תכנים ללא שורש, ללא קשר למה שאמתי בתוכו, זוהי הסיבה למה שקרה לו בחייו.

אליהוא בא להראות לאיוב שהייסורים שבאו עליו עקב אותה ההתנתקות מתכונת אלוהים שבנפשו, הם ייסורים הבאים למוסס את השקרי ולצור חלל שהאמתי ייחשף.
אלו הם ייסורים ממרקים, ייסורים שבאים להמית את המחיצה ההתנהגותית החוצצת בין איוב לאלוהים.
אלו ייסורים שיש עמם הכוונה לעתיד מדויק וטוב יותר.
אלו ייסורים המביאים מרפא.

מסקנות עד כה מדברי אליהוא:
א- בכל אדם תכונת יסוד מולדת שהיא איננה אינטלקטואלית, ולא יכולת שכלית כלשהי, אלא קיומית. איכות יסוד שממנה האדם נבנה והיא המאפיינת את עיקר האדם שהוא. זוהי איכות התנהגותית המלווה ומאפיינת את האדם מרגע שנולד ועד לסוף ימי חייו.
ב- סביב אותה האיכות, המבנה האנושי כולו נבנה. תכונות האופי שלו, כאשר הוא נבנה נכון, הן היבטים לתכונת היסוד מולדת.
מבנה גופו מתאר את אותה תכונת יסוד מולדת, תווי פניו הם עדות מהימנה לצדדים שונים של איכות מופלאה זו.
ג- תכונה זו, מעת האל היא, טביעת אצבע אלוהים באדם, דרכה מתאפשר לאדם קשר ישיר לאלוהות.
ד- תכונה זו זקוקה להגדרה בשם… השם של כל אדם נכון להיום איננו בהכרח מלמד על אותה האיכות.. במקרא רוב הדמויות מכונות בשם המתאר את תכונת אלוהים שבנפשם.
ה- להכיר את תוכנה זו להגדיר אותה בשם, זהו תהליך הכרחי לקשר בין אדם- אלוהים.
ההיכרות וההגדרה של תכונה זו, היא הידיעה העצמית, היא האופן בו האדם מכיר את עצמו, יודע עצמו, מכיר את איכותו ואת הצדדים השונים המגדירים את פעולותיו מתוך אותה נקודת יסוד. זוהי נקודת ההגדרה העצמית.
ו- ההגדרה של תוכנת יסוד זו באדם, היא עצמה חלק מתהליך הנבואה.
ז- תכונה זו, לא קמלה ולא מזדקנת, יש בה צד נצחי.
ח- לחיות על פי אותה תכונה, אלא הם החיים שהאל רצה למען האדם לטובו ולברכתו לאדם.
ט- עקב המרחק מתכונה זו, נובעות כל המצוקות הנפשיות והקיומיות הבאות על האדם, מן הריחוק נובעות הצרות בחיי האדם והמחלות הגופניות (קשיים רפואיים) שכולם שם רק בכדי להראות ולשקף לאדם איכן טעה והלך בדרך המתרחקת מן ההגשמה של מה שהוא כבר קיים בטבע המולד והבסיסי שיש בו.
י- דרך איכות אלוהים זו בנפש האדם (שהיא הציר המרכזי שבאדם) דרכה נוצר אופייה של תהליך ההשגחה הייחודי והאישי של האל על כל אדם.
יא- זוהי נקודה באדם היוצרת לאדם את הקריטריונים דרכם האדם עובר או יעבור את תהליך המשפט.
יב- איכותה יוצרת קריטריונים בכל המובנים לחיי האדם, מושגי טוב ורע, יופי וכיעור, סיפוק מול תאווה, כניעה מול מלחמה, דבקות מול התרה, כולם קריטריונים הנקבעים כהתפרטות של איכות טביעת אצבע אלוהים בנפש האדם לחיים שלמים ומורכבים.
יג- במרכז ליבו של אדם יש כמיהה, לעיתים קולה ידוע ולעיתים זוהי כמיהה לדבר שאינו ידוע. הכמיהה והערגה של לב האדם, פועלת כמגנט המושך את האדם חזרה לשורשיו, למקורותיו. מגנט שהוא מצפן המדריך את האדם ללכת אחר מקור חיים, שם ירווה הצמא.