א- אכזבה: אכזבה הינה עדות לתפיסת עולם, עם צפייה להתממשות מסוימת של דבר מה עתידי, וכאשר התכניות העתידיות אינן מתגשמות על פי רצונו וכוונתו של האדם. אז מופיעה האכזבה. האכזבה

“ועיקר השמחה הוא בלב, כמ”ש (תהלים ד’) “נתת שמחה בלבי”, ואי אפשר ללב לשמוח אלא עד שיסיר עקמימיות שבלבו, שיהא לו ישרות לב, ואז יזכה לשמחה, כמ”ש (שם צ”ז) “ולישרי

“אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים” (בראשית ג-טז) נראה כי עצב זהו הרגש אולי המוכר ביותר, הנפוץ ביותר על פני האדמה. יהיה קשה למצוא אדם שמעולם

רגש מאופיין עקב תנועתו, עקב אופן ביטוי האקטיבי, כמו הרוח שנודעת עקב תנועת האוויר. כמו גלי הים הנודעים בתנועת המים, כך רגש נודע עקב איכות התנועה שיש לו. לפי אותה

1- היחלשות הכוח הוויטאלי: האופן בו דאגה משפיעה על הגוף, במובן הפתולוגי, מתחיל דרך היחלשות הגוף. האדם נחלש מן הדאגה. דאגה זהו אחד מסוגי הרגשות המחלישים ביותר של הוויטאליות הבסיסית

הביטוי הגופני (התהליך הסומטי) של הגעגוע, מתרחש בלב ובבית החזה. געגוע “שטחי” מתבטא בבית החזה כתחושה באזור כולו, ככל שהגעגוע עמוק יותר, איבר הלב האורגני – הוא זה שדרכו הגעגוע