1- ראש, פרשה: “וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ…. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה;

ראש, פרשה: שירת משה “נבואת משה רבנו ע”ה. והוא שנאמין כי הוא אביהם של כל הנביאים אשר היו מלפניו ואשר קמו מאחריו, כולם הם תחתיו במעלה” (רמב”ם, הקדמה לפרק חלק,

ראש , פרשה: “וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת” (דברים לא,ח) זוהי המציאות של יוצאי מצרים, הנכנסים לארץ. שם יש ידיעת

1- פרשה, ראש: “וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לְפָנֶיךָ; וַהֲשֵׁבֹתָ, אֶל-לְבָבֶךָ” ישראל עבר תהליך שמכריח אותו לעבור דרך הברכה ודרך הקללה, ולאחר שתמו תקופות ברכה וקללה,

סימבוליקה של איברים ומערכות מנחים: קובי נחושתן ודר’ חיים רוזנטל מטרת הקורס: מטפלים הוליסטים משתדלים להבין את שורש הבעיה של המטופלים. הם מסתכלים על האדם ומחלתו בגישה כוללת ומקיפה. במהלך

1- ראש, פרשה – הבריתות וההגבלה של זמן הקללות: “אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–בְּאֶרֶץ מוֹאָב: מִלְּבַד הַבְּרִית, אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב” (דברים כח, סט) ברית ראשונה: הברית

1- פרשה, ראש: א- “זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם” (דברים כד,ט) ב- “וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מִשָּׁם; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-הַדָּבָר,

2 – הפטרה, תוך: כאמור, ההפטרה מחדדת את נקודת העיקר בפרשה, כדי לעורר את תהליך היקיצה וההתעוררות המוליכה את האדם למסורת הקדם, אותה מסר משה רבנו, היא מסורת הנבואה. 1-“הִתְעֽוֹרְרִ֣י

א- פרשה, ראש: “לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה, הַיּוֹם: אִישׁ, כָּל-הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. כִּי לֹא-בָאתֶם, עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה, וְאֶל-הַנַּחֲלָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לָךְ” (דברים יב, ח-ט) מכאן שזמן

א- פרשה, ראש: “וְיָדַעְתָּ, עִם-לְבָבֶךָ: כִּי, כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְיַסְּרֶךָּ” הייסורים, כאשר הם באים בתוך קונטקסט שהלב מבין ומסכים להם, וְיָדַעְתָּ, עִם-לְבָבֶךָ, יש להם תפקיד מרכזי בגיבוש,