סיפור המרגלים כולו הינו חלק מן הדרך המקראית להעברת תוכן אלוהי מן האיכות והסוג הבא להרים את האדם למקום עליו כיוונה האלוהות בעת מתן לוחות הברית הראשונות. לוחות הברית שנשברו

בפרשה זו רוב הסיפור ברובד הפשט, אינו הגיוני בעליל. הסיפור כולו אינו מתקבל על הדעת כלל. הינה אותן הנקודות שיוצרות סיפור עם “חורים” רבים בעלילה. 1- לשם מה יש צורך,

“עַל-פִּי יְהוָה, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל-פִּי יְהוָה, יַחֲנוּ: כָּל-יְמֵי, אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ…. בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו, יַחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִסָּעוּ; וּבְהֵעָלֹתוֹ, יִסָּעוּ” (במדבר ט’, טז-כ) ספר במדבר

לא קיימת מציאות של אדם שיש בו רק איכות זכרית או נקבית. מציאות חד ממדית זו אינה אפשרית. בכל אדם ללא יוצא מן הכלל יש את שתי האיכויות השזורות זו

מעגל הנשימה מורכב מתנועה זכרית: השאיפה של האוויר מן הריאות לחלל העולם. תנועה של יציאה לעולם. תנועה נקבית: נשיפה של האוויר פנימה לריאות (הזנה, חיוניות הבאה מן החמצן) תנועה של

1- איזון בין התנועה הזכרית לנקבית בנפש האדם, משמעותה בריאות במובן העמוק. האדם פורה, גדל, מתממש לעצמו ומועיל לעולם. עצם קיומה הבסיסית של תנועת שני צירים אלו בנפש האדם, הינה

התנועה הנפשית של האדם הינה בעלת שני ווקטורים ניגודיים זה לזה באופיים, ומשלימים זה את זה. תנועה זכרית: תנועה שהכיוון שלה הינו מן האדם כלפי העולם. תנועה נקבית: תנועה שהכיוון

“אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל-חַטֹּאת הָאָדָם, לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה; וְאָשְׁמָה, הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. וְהִתְוַדּוּ, אֶת-חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְהֵשִׁיב אֶת-אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ” (במדבר ה’, ו-ז) על חובת הווידוי לאחר שנודע כי יש באדם

ארבעת חלקי המרכבה מקיימים קומוניקציה קבועה ותמידית ביניהם. אם קומוניקציה זו אינה מתקיימת, אין קיום לתנועת המרכבה. תנועתה, חייה והיכולת להגשים את התכלית של המרכבה, תלויים בתקשורת שבין הרמות השונות

הסוסים (רגשות) רתומים לכרכרה (גוף) הסוסים הם הכוח המניע את הכרכרה, ללא סוסים אין לכרכרה תנועה, והיא נותרת במקומה כמצבת זיכרון. הסוסים הם תחושות (sensation ) ברמות שונות, מתחושה פיזית