“ורוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים” 1- תחיית המתים, השלב העשירי, אינו קורה שם בעתיד, איפשהו שם – אולי? אם תחיית המתים אינה מתרחשת עכשיו, אין סיבה שתתרחש בעתיד. אמנם

חסידות מביאה לידי רוח הקודש: א: רוח הקודש היא תחילת המהלך המוביל לנבואה. יש בדבר דרגות רבות. יש שרוח הקודש מתרחשת כתהליך ללא תשומת ומודעות להשפעתה, הדבר פשוט קורה, בעצמו.

יראת חטא מביאה לידי חסידות: אדם חסיד, זהו אדם שהברכה מונחת בידיו. הברכה מצויה אצלו תמיד. הוא מעיין לברכה. השפע בקרבו אינו פוסק. זהו אדם שאינו מפנה פניו לכל שאלה

ענווה מביאה לידי יראת חטא: אדם ירא חטא, זהו אדם שיש לו חלק אקטיבי באופן בו העולם מתנהל מכוחה של האחדות. לכן הוא הופך ל”ירא חטא”, עקב החשש, האחריות וגודל

קדושה מביאה לידי ענווה: אדם שהגיע לביסוס אמיתי במידת הענווה, יודע את מקומו המדויק במציאות. הוא מבין את מיקומו היחסי המדויק בתוך הממדים של תנועת העולם. זוהי מעלה גבוהה מאוד,

פרישות מביאה לידי קדושה. כאשר אדם התבסס בפרישות, אין לו חלק בעולם הזה יותר. אז נולדת בתוכו, כמעט באופן ספונטני, כמו מעצמו, ההכנה לשלב ההתקדשות. כך שהאדם אינו יוזם תהליך

  טהרה מביאה לידי פרישות: טהרה במקורה היא מולדת, אדם נולד טהור ו”מתלכלך” כאשר גדל. לכלוך שהוא תוצאה של העולם והתרבות כפי שהיא נראית היום. את המקום המולד הטהור שבאדם,

להולך על דרך הנקיות, יש צורך לברר את סיבת ההליכה על דרך זו, כיוון שיש הליכה נכונה הנובעת מן הסיבות הנכונות ויש הליכה על דרך זו שנותרה אומנם קפדנית על

ניקיון: זיהוי המכשולים כאשר אדם הלך לאורך זמן המספיק לביסוס הדחיפות המניעה אותו קדימה. הוא עובר שינוי יסודי שעניינו האיסור שהוא עצמו מכתיב על עצמו, על בזבוז הזמן. הזמן הופך

הדרך מתחילה בשלב ה”זריזות”. עד לנקודה זו אין האדם בדרך. מהי מידת ה”זריזות”? זוהי הדחיפות שהאדם חש כאשר לפתע הוא מבחין כי הוא עומד לאחר את ה”רכבת”. כמו סטודנט באוניברסיטה