א- פרשה, ראש: “שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד” (דברים ו, ד) ידיעת אלוהים כאן, נובעת מן האחדות של חלקי העם ליחידה אחת. דבר הנלמד מסדר ההליכה של העם במדבר,

א- פרשה, ראש: “אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן….. הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר” (דברים א, א-ה) דברי משה הם גרסה שונה במקצת לדברים עליהם דובר בספרים

א- פרשת מסעי, מתארת את הסיכום של ההליכה במדבר עד לשלב האחרון כאשר העם עומד בגבול הירדן לפני הכניסה לארץ. סיכום זה הינו דבר טבעי, כאשר כל אדם בכל מצב

“עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם סוף, נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת. שאדון יחיד הוא ואין שני לו. ולפני אחד מה אתה סופר” (ספר יצירה א,

א- פרשה, ראש: “וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם” (במדבר כה,

קבוצה זו מורכבת עוד יותר מן החלוקה שנעשתה כאן. יש לה תתי קבוצות רבות, וכיווני תנועה רבים. יש להתייחס לקבוצה זו כ”מיאזמה” של התרבות הנוכחית, ומכיוון שיש בכוחה של תרופה

“הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ” (מיכה ו, ח) א- קשה למצוא אדם שמכיר בערך של מה שיש לו, כאשר הדבר

הארכיטיפ של כאב: דבר שהיה במקומו הטבעי, ונלקח מן האדם. הכאב אינה חוויה מוחלטת אלא יחסית. מה שגורם כאב לאחד, לחברו אין הדבר מעורר כאב כלל. הכאב בחוויה אנושית במובן