רובריקה מן הרפרטורי
MIND – FEAR – – insanity
1- alumina: הוא כל כך איטי. קצב תהליך המחשבה שלו, איטי מאוד. הוא קולט את מהירות התנועה שמחוצה לו, הוא מבין את מהירות הדברים המתרחשים במציאות החיצונית. אך הוא עצמו אינו מצליח להתמודד עם אותה המהירות. נוצרת אי התאמה בין תגובותיו האיטיות שאינן הולמות את מה שקלט, לבין המשך ההתרחשות החיצונית הממשיכה את תנועתה הרגילה.
מצב זה של האטה, אי התאמה למתחרש, גורם לו לחוש שהוא משתגע. הוא חש את הדיסוננס בינו לבין העולם, ואז הוא מאבד את החיבור ואת הקשר למציאות החיצונית.
בנקודה זו הוא חש שהוא הלך לאיבוד, שם הוא מרגיש שהוא משתגע.
2- calcarea carbonica: היא מאוד עסוקה, נאמנה למעשיה, כל הזמן במודעות ותשומת לב למערכת האחריות שלה. מצב זה מביא אותה לעייפות ללא יכולת שיקום. היא מאוד אמפאטית, דברים מן החוץ חודרים אותה עד לרמה של זעזוע. אם היא שמעה על דבר קשה שקרה לחברה שלה, היא חווה את הדבר על עצמה. סרט שראתה חודר לה לחלומות והיא חווה אותו כמציאות לכל דבר.
במצב זה, משהו ביכולת העמידה שלה נסדק, היא מרגישה עצמה כמו שהיא מתפרקת, אז היא חשה שהיא משתגעת.
3- cimicifuga: ברקע יש לה אי איזון הורמונאלי. היא ממהרת תמיד, אך מעשיה אינם יעילים כמו הנטייה להזדרזות. היא מדברת ללא הפסק, שיחה מבולבלת, נעה מנושא לנושא. היא מבולבלת, הראש שלה בתוך ענן. נוצר אצלה תחושה שהיא מרחפת ושהיא אינה יכולה להסביר עצמה ואינה מחוברת לאנשים סביבה. היא חשה חוסר קואורדינציה בינה לבין הסובב, כאשר מצב זה מעמיק, היא מנסה לדבר את עצמה יותר, דבר המעמיק את חוסר התקשורת, אז היא מרגישה שהיא משתגעת.
4- kali bromatum: תחושת האשמה שיש בתוכו, כל כך עמוקה. הוא בטוח שאלוהים, האין סוף עצמו רוצה לנקום בו ולשפוך עליו את זעמו. אין לו לאן לברוח מזעם האל. הוא חש שהוא אבוד ומקולל, הוא מצונף בפינת החדר, חרד, מכונס, ממתין למשהו קשה שעומד לנחות עליו. אז הוא חש עצמו שהוא משוגע, או שהוא עמוד להשתגע.
5- lac caninum: יש לה בתוכה תחושה פנימית שהיא אדם דרגה שנייה, היא פחות מכולם. עליה לרצות את העולם כדי שמשהו ירצה אותה. לעיתים היא חשה עצמה מרחפת. כמו שהיא לא בגוף, אז תחושת הגוף משתנה לה והיא חשה את הגוף בתחושות משתנות, לעיתים כמו ריחוף, לעיתים גדול או קטן, לעיתים אין לגוף תחושה כלל. זוהי הנקודה ששם באה תחושת השיגעון.
6- lilium tigrinum: יש בתוכה קוטביות חזקה בין גישה אורתודוקסית, שמרנית. לבין נטייה פרועה, מינית, יצרית, משוחררת כל רסן. הקוטביות הזו, הינה דואלית, ואינה מחוברת. כמו שיש בתוכה שני אנשים שונים לחלוטין. למרות הדיכוטומיה, יש לשני החלקים שבתוכה סוג מסוים של הרמוניה, היא למדה איך חיים בין שני סוגי המציאות. כאשר שני החלקים בתוכה הופכים לקוטביים מדי, ולה אין יותר את היכולת או את הכוחות לחבר או לגשר על פני התהום, שם מופיעה תחושת ההשתגעות.
7- lyssinum: (ריר של כלב חולה כלבת) יש בתוכו רגשות קשים, הוא חש התפרצות הבאה תמיד במפתיע, של רגש אלים ופראי. הוא מרגיש את עצמו פרא אדם. עם תחושת זעם ואלימות. יחד עם זאת הוא חי בין אנשים, והוא מבין שהמציאות הפנימית שלו אינה הולמת יחסי אנוש. הוא חייתי, פראי, אלים, אימפולסיבי. הוא מאוד מתאמץ להיות כאחד האדם, המאמץ שהוא משקיע מול תחושת הפראיות שיש בתוכו, עשויים לקחת אותה למקום שהוא חש שהוא מאבד את זה (את יכולת השליטה בעצמו) אז הוא חש שהוא משתגע.
8- mancinela: בדרך כלל יש ל mancinela, רקע דתי. עם תפיסות דתיות על שדים ורוחות. עם תחושה שישויות, שדים נכנסו לה לגוף ולנפש. מרקם הזהות שלה פרוץ, היא חשה ללא הגנה מפני רוחות וישויות שלא נראות לעין. סיפורים מסוג זה חודר אליה לתוך עומק הנשמה, ומעורר אצלה תחושה שהיא נכבשה על ידי רוח רעה. שם מופיעה תחושת ההשתגעות.
9- pulsatila: אין לה חוט שדרה משל עצמה, היא חשה את עצמה משתנה ולא יציבה, היא רואה שכולם סביבה חזקים, יש להם על מה להישען, ורק לה אין כלום, היא כמו עלה ברוח נעה ונדה. מצב זה מביא לידי מצוקה עמוקה, היא מנסה להתלות במשהו החזק ממנה, גבר, מורה, דת, וכו’ שייתנו לה משענת יציבה. אך ללא הועיל, היא מאבדת איזון מהר, ושם מופיעה תחושת ההשתגעות.
10- stramonium: יש בתוכו מטענים הפורצים לפתע, ללא כל אזהרה מראש, באלימות קשה, כלפי העולם. מטענים אלו לא נודעים, האדם יודע שיש בתוכו מטענים שאין לו דרך “לעבוד” עם זה, יש בתוכו תוכן רגשי גולמי, אלים, אימתני. ביום יום שלו הוא נראה “נורמאלי”, אך הוא יודע במשהו בתוכו עלול לפרוץ ללא שליטה כל רגע, אז הוא עשוי לרצוח משהו מפרץ האלימות. בתוך הקונטרסט הזה מופיעה תחושת ההשתגעות.
מהו המכנה המשותף לכל אותם המצבים בהם אנשים (התרופות) חשים את הפחד שהם עומדים להשתגע?
1- בכולם מערכת העצבים, מן הזווית הפיזיולוגית, אינה מאוזנת, יש הפרעות מסוגים שונים במערכת העצבים, מן המוח כלפי הפריפריה. כמו כן בחלק מן המצבים יש קשר הורמונאלי למצב העצבי.
מערכת העצבים היא זו המחברת את נפש האדם לגופו. התחושות הפיזיות הינן חלק מתהליך תנועת התודעה, שיש לה עדות בתחושות גוף שונות.
לכל מחשבה יש עדות תחושתית מן הזווית הפיזית. לדעת את הקשר בין תחושה גופנית למחשבה שמייצרת אותה, או לחילופין, מצב גופני המייצר מצב מחשבתי תודעתי, זהו למעשה מגרש ההתפתחות של האדם, שם הוא לומד את עצמו.
2- בכל המצבים יש גיבוש חלקי את חווית ה”אני” של האדם. ה”אגו” של האדם לא מגובש, חלקי הנפש אינם באחדות, יש חלקים בוגרים וחלקים שלא התפתחו כלל. יש חלקים מפוצלים, ויש שאינם מחוברים כלל.
גיבוש ה”אני” ליחידה אחת הרמונית ובוגרת, הינו מהלך ההתפתחות של סימפטום תחושת ההשתגעות. האדם חש שה”אני” שלו כמו ומתמוסס, נעלם, מתפוגג. מצב זה מוביל לחרדה עמוקה של איבוד הדבר היחיד בעל הערך: ה”אני”. אם אין “אני”, מה נותר? לכן קיים מתח פנימי עצום בתוך האדם שחש עצמו כמשתגע, הוא עשוי לאבד את עצמו, ואבידה מסוג זה אינה ברת החלפה.
3- בכל התרופות יש תחושה של אי יציבות, ערעור פנימי, חוסר יכולת של האדם לבטוח בעצמו ובחייו, ביכולתו התמודדות עם החיים במצבים שונים.
4- בכל המצבים יש קשר וסינרגיה בין האדם לעולם החיצוני. האדם נוכח במצבו עקב שיקוף של המצב מתוך הדינאמיקה של חיי החברה. בעקבות חיי החברה הוא נוכח כי משהו בתוכו לא מאוזן. אם היה חי לבדו, לא היה מתוודה לאי האיזון שקיים בו. ההבנה שמשהו בתוכו לא במקומו, הינו תוצר של אינטראקציה עם העולם החיצוני, הוא מבין דברים על עצמו בעקבות המגע והקשר החברתי. בדרגת התפתחות זו, ההבנה הינה תוצר של מגע עם העולם החיצוני. במצב מתקדם יותר, האדם מבין ויודע דברים מתוך עצמו לבדו, עקב התפתחות ה”איבר” הפנימי דרכו האדם יודע. (על איבר זה יבוא מאמר בפני עצמו)
מסקנה:
ללא קשר לתרופות ולמשפחות שהן שייכות להן (מינראלים, צמחים, חיות ונוסודות) בכולן קיים מהלך זהה, והוא הרצון והצורך להגשים את האדם, את ה”אני”.
כאשר האדם אינו הוא עצמו, הוא בתוך “תרופה”.
כאשר האדם חזר להיות הוא עצמו, הוא חזר להיות מה נועד להיות בטבעו הבסיסי. מה טבעי מזה? מה פשוט מזה? ומה יפה מזה?
כאשר הוא לא הוא. שם מופיעה הפתולוגיה, ועימה מופיע הסבל, הקושי, הייסורים.
כל אלה אינם אלא סמן למקום ההתפתחות של האדם, שם עליו להתבונן. שם היא טריטוריית ההתפתחות שלו.
יותר מן האינפורמציה על הבחנה מבדלת בין תרופות, החשיבות של התהליך אותו המאמר מציע, הינו את דרך המחשבה.
דרך המחשבה, הינה הדבר החשוב ביותר בלימוד ההומיאופתי. אם רק עסוקים באיסוף נתונים, ללא ההבנה וללא ביסוס דרך המחשבה, הסימפטומים ריקים, עקרים ומובילים לתרופה שגויה. גם אם האדם נתן תרופה נכונה בתשאול הראשוני, יהיה לו קשה מאוד לנהל את תהליך המעקב אחרי התפתחות האדם המטופל. וזאת מכיוון שהתוכן אותו לקח בחשבון לשם בחירת התרופה, ומה שהוביל את מחשבתו בבחירת סימפטומים, לא הובן עד הסוף.
לכן החשיבות המרכזית בתהליך הלימוד הינו לדעת איך לחשוב. למען לימוד זה נכתב המאמר.
האם אפשר להתייעץ כאן לגבי מקרים ממשיים?
שבוע טוב שרה. פלטפורמה זו הינה להגשת ידע. היא לא מתאימה ליעוץ אישי, לשם קח, יש להגיע לקליניקה.
בברכה קובי