חרדת המוות, לסוגיה השונים

רובריקה מן הרפרטורי

MIND – FEAR – – death, of

חווית מוות הינה חוויה חזקה, היא נוגעת בשורשי הקיום. אדם שחווה מוות לא יחזור להיות אותו האדם שהיה לפני כן. לעיתים חוויה זו הינה סובייקטיבית לחלוטין, תוצר של המבנה הפנימי של האדם, ולעיתים יש לחוויית המוות פתולוגיה גופנית אמיתי המצדיקה תחושה זו.

בכל אדם חוויה זו הינה דבר אישי, הקשור למבניות הפרטית שלו.
חוויה של מוות גורמת להערכה שונה של החיים העכשוויים. היא מביאה לידי בירור עמוק לגבי הפרופורציות של עיקר וטפל בחיי האדם.

הפחד מן המוות הינו הפחד היסודי ביותר בנפש האדם, זהו הפחד ששם צל על כל שאר הפחדים. רוב בפחדים קשורים באופן ישיר או עקיף לפחד המוות.

פחד המוות מעמת את האדם עם מקומות נפשיים מאוד בסיסיים, וכן עם חייו שהיו, מה שהיה ומה שלא היה עד למקום ההתעמתות עם המוות.

בדרך כלל, אדם שהיה יכול לעמוד מול המוות חי לאחר מכן באופן שונה מאוד מן הרגיל, חווית הקיום שלו עמוקה יותר, מלאה יותר, יש בו סוג של שקט אחר, שונה. יש בו קבלה עמוקה של הקיים. הוא לא נמנע מן החיים, הוא לוקח חלק מלא בחיי הסובב, אך יש בו נינוחות והשלמה שאיננה בנמצא.
המוות הינו השיקוף המוחלט על הזמניות, על האנושיות , על החמלה ועל הענווה בהיות אדם.
הרבה אנשים מפחדים מעצם המחשבה על נושא המוות, דבר זה מאיים על עצם הקיום, ורוב האנשים מדחיקים את העיסוק עם נושא זה, המוות הופך להיות ה”אויב” של החיים.

במצבי הכחשה עמוקים של המוות, שם באה החרדה או האימה מאפשרות לא ידועה זו.
העיסוק במוות קיבל דגש רב בתרבויות המזרח, בעיקר בבודהיזם הטיבטי, שם הם מבינים את המוות כהזדמנות, ולכן הם חיים את חייהם בהכנה לאותה ההזדמנות. המוות מאפשר קפיצה של תודעה למקום גבוה יותר לפי תורה זו.

גישות אחרות מזהות במוות השלמה של החיים. כשם שהאדם צוחק, כך גם הוא בוכה. כשם שהוא חי כך גם יום אחד ימות. המוות נתפס שצידו השני והמשלים של החיים המשתנים.
אין ספק שהמעבר מחיים למיתה הסופית הינו מהלך עצום בחשיבותו לגבי האדם, וכן ניתן לראות כי כל אדם עוזב את עולמו באופן שונה, באופן המיוחד לו לפי החיים שחי. כך התהליך המיתה אינו זהה באף אדם, כל אחד נפטר מן העולם באופן ייחודי.

אנשים רבים לפני מותם חשים את הדבר, יש שמרפים לחלוטין והופכים ל”כנועים”, רכים, נעימים, דיבורם מתחלף מתקיף לרך ושקט. ויש שצחוק קל ניכר על פניהם זמן מה לפני מותם. ככלל – רוב בני האדם יודעים שהם נוטים למות, אך עקב אי הכנה למקום זה, אין כלים כיצד לתקשר ולעכל את המקום הזה, שהוא בטבעו טוטאלי ונוגע באופן טוטאלי בכל פינה בחדרי ליבו של האדם.

מן הזווית של ההומיאופתיה, על האדם המטפל לדעת ולהכיר את הדינאמיקה הזו, כיוון שהומיאופתיה עוסקת בלב ליבו של האדם, ולכן גם בתהליכי המיתה, או במצבים השונים המביאים אנשים לחוויה זו.
וכן עליו לדעת ולהכיר מתי חרדת המוות הינה דבר מוצדק מן הזווית הקלינית ומתי זוהי חרדה גרידא. מתי חרדה זו הינה סמן המנבא את עתיד הקרוב לאדם, ומתי זוהי חלק מן ממצבו ה”אשלייתי” של האדם, עקב טקסטורה רגשית או תפיסות עולם מסוימות המובילות לתחושה זו.
דרך אחת להעמיק את ההבנה בנושא זה, הינה העבודה עם הרפרטורי, שהוא עצמו מביא את החוויה האנושית במלואה (כמעט) וההבחנה בחוויית המוות בין תרופות שונות.
כל תרופה חושפת את התנאים הגופניים או התנאים הפנימיים המובילים את האדם לתחושה שהוא עומד למות. וכן לכל תרופה יש דרך התמודדות שונה עם נושא זה.

הינה כמה דוגמאות:

1- baptisia: בדרך כלל חרדה ממוות מתעורר בתרופה זו בעת מחלת חום גבוה. החום גורם להזיות, ולאחר מכן לתחושה שהאדם מתנתק מן הגוף. לעיתים יש חוויה של אדם נוסף השוכב לידו, הוא מרגיש שהוא מתחיל להתפרק בחלקיו, חלקי הנפש שלו מתחלקים הוא מתפזר. חוויה זו הינה חוויה של מוות עקב החום הגופני של מחלה אקוטית.
2- cactus grandiflora: בדרך כלל חרדת המוות של תרופה זו באה על רקע של מחלת לב ידועה ומאובחנת, יש תעוקת חזה, כמו חגורה הסוגרת את בית החזה, דבר המתלווה עם קשיי נשימה, דופק לב חזק ולא סדיר. במצב זה יש לאדם תחושה שהוא עומד למות. זוהי תחושה מיידית ואקוטית. הוא חש שהוא עומד ליפול ולמות מהתקף לב. בתרופה זו יש הצדקה של חולי ידועה הקודם לחוויה זו.
3- helleborus nigra: לרוב חוויה זו באה על רקע של פגיעה מוחית או מחלה אקוטית דלקתית עם חום גבוה. יש אפשרות למצבים מסוימים שאדם הינו “תרופה” זו ברמה המערכתית, לרוב עם רקע של מחלה פסיכיאטרית או מחלה של ניוונים עצביים. האדם מרגיש שהוא בין החיים למוות, חצי בגוף וחצי לא בגוף. הוא חש שהוא בתוך גיהנום. הוא חש עינויים נפשיים קשים מנשוא, אין לו יכולת לתמלל את החוויה, הוא נראה סובל, מניע את ראשו מצד לצד, ומבקש בתחינה עזרה. במצבים אלו האדם רואה עצמו על הקצה, בין חיים למוות. מצב זה מעורר חרדה שלא ניתן לדבר אותה, ניתן כמתבונן מן הצד לראות שכך האדם חווה את הרגע בו הוא נתון.
4- latrodectus nctans: (עכביש האלמנה השחורה) תרופה זו הינה בדומא ל cactus, מייצרת הופעה של התקף לב עם כל התופעות הידועות, בתרופה זו, המצב הינו מיידי ואילו ב cactus, יש היסטוריה ידועה קודמת כרונית יותר. האדם חש פסנתר על החזה, עם הקרנה חזקה ליד שמאל, קשיי נשימה, כיחלון של שפתיים, דופק לב מואץ לא סדיר. התחושה של האדם שהוא עומד למות כאן ועכשיו מהתקף לב. גם בתרופה זו, חווית המוות הינה חוויה “מוצדקת” מן הפתולוגיה הקיימת. בדרך כלל עם אדם נכנס הגיע למצב של latrodectus, בדיקות דם יראו ויעידו, שאכן הוא עבר התקף לב.
5- veratrum album: חווית המוות בתרופה זו באה בדרך כלל על רקע של איבוד נוזלים מאסיבי, לאחר הקאות ושלשולים הגורמים לאיבוד נוזלים, ושינוי איזון המלחים בגוף, דבר המשפיע על תפקודי הלב, המוח והעצבים, הנשימה, ועוד.. האדם מרגיש עצמו חסר אונים, רועד, קפוא מקור. לעתים מתעלף ומאבד את ההכרה, ולעיתים כמו ומרחף מעל גופו אך לחלוטין ער ומודע למצבו. דבר זה מעורר תחושה של התפרקות היסודות, הוא חש שהוא כל רגע עומד למות. בתחילה מצב זה ניתן לדיבור, האדם מודע לתחושותיו ולמצבו, ככל שאיבוד הנוזלים עמוק יותר, האדם עשוי להיכנס למצב של הלם ושוק. אז הוא שותק אם מבט מפחיד, מבע של פאניקה, ללא יכולת לדבר.

אלו היו דוגמאות לתרופות שיש להן סיבה עם חולי גופני קונקרטי לחוש חרדת מוות.
כעת כמה דוגמאות לתרופות עם מציאות פנימית רגשית, המייצרת את חוויה זו:

1- arsenic album: אין לו ביטחון, יסוד פנימי של נינוחות, אמונה, תחושת “יש”, אינה קיימת בתוכו, הוא באופן תמידי חרד ומרגיש שהמוות מאחורי הפינה.
הוא לעיתים על סף היסטריה מתחושת המוות הקרב, אז הוא הופך לאובססיבי, זקוק לקשר ולהיות ביחד עם משהו, דבר זה עוזר קצת אך זמני. חוויה זו הינה חלק מן המכלול של תרופה זו, זהו חלק ממבנה האישיות של תרופה זו.
2- kali carbonicum: הם אנשים חזקים, עמידים ביכולת שלהם. דווקא לאור החוסן והחוזק, נוצר אצלם חולשה פנימית, שהיא תוצר של סגירות וחוסר בלגיטימציה לשחרר ולדבר על הדברים ולהראות את חולשתם. אז מחלחלת לתוך ליבם, בתחילה באופן קל ולאחר מכן דבר זה הולך ומעמיק, תחושה שמשהו בסיסי לא בסדר אצלם, שהם חולים במשהו קיצוני וחמור שיוביל למותם. אז הם מפתחים חוויה של מוות קרב, הם חשים שחייהם לפני הסוף, שהם יחלו וימותו במהרה. תחושה זו הינה עוצמתית ואין להקל במקום פנימי זה של תרופה זו, אך עדיין היא סובייקטיבית, תוצר של הנוקשות, החוסן הסגירות הראשונית עם הרגישות שמעולם לא נפתחה.
3- natrium muriaticum: חווית המוות הקרב בתרופה זו הינה תוצר, של חוויות רגשיות קודמות, לרוב הקשורות ליחסיים אינטימיים, שם הם נפגעו והתאכזבו עמוקות. אז הם נסגרים, מתקשים, מתרחקים. בתוכם נוצר וויתור על האפשרות להצליח לאהוב מתישהו בחייהם, וויתור זה גורם להם לסיום חדוות החיים. לחיים אין טעם, וגם אין סיבה לחיות יותר, אך הם לא עם נטייה להתאבדות. דווקא מצב זה המוביל אותם ל”סוף”. מעורר חרדה עצומה מן המוות. בתרופה זו המוות והחרדה ממנו הינה תוצר של תחושת החמצה על אהבה שלא נחוותה עד הסוף, על חיבור אנושי שלא התקיים במלואו. הרצון הפנימי של תרופה זו הינו לאהוב ולהיות בקשר אנושי חם.
4- nitric acid: הוא בטוח שהוא עומד לחלות בסרטן או המחלה חמורה, סופנית אחרת. הוא חרד בדרגות קיצוניות לבריאות שלו. הוא חש שחייו קרבים למות ממחלה נוראית, ושהוא עומד לסבול ממנה קשות. חווית המוות הינה חלק מן הגישה הניהיליסטית הסופנית שהוא בונה בתוכו, גישה זו הינה חלק מן ה”תרופה”.כמו כן הוא מעולם לא סלח לאנשים, יש בתוכו פנקס פתוח מול אנשים רבים. מצב זה גורם למתח מן הסוג שחוזר עליו כמו מראה. והוא חווה דרך המוות את “רעל” האי סליחה, הכעס הלא פתור, הרגש הנגטיבי שמחלחל בו לרוב למשך שנים. חווית המוות הקרב הינה חלק מן המכלול הזה.
5- platina: הוא או היא, נעים בתוכם בין מיניות שאינה יודעת שובע, לתחושת עליונות ואגו גדול עם חווית “דם כחול” הגורם להם להתנשאות על פני כולם. כאשר משהו בבניין האגו שלהם נסדק, או נפרץ, הם קורסים במבנה כולו. אז הם חווים חוויה של מוות, עקב מבנה האגו שקרס. ה”אני” שלהם קורס. ודבר זה יוצר חוויה של מוות.