רגשות י”ט – עצב א’
“אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים” (בראשית ג-טז) נראה כי עצב זהו הרגש אולי המוכר ביותר,
“אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים” (בראשית ג-טז) נראה כי עצב זהו הרגש אולי המוכר ביותר,
דברי נתן אלתרמן על הקנאה – “ניגון עתיק” “אם תרדנה בליל דמעותייך, שמחתי לך אבעיר כצרור תבן. אם תרחפנה
באדישות כוח הרצון אינו פעיל, אדם מאבד מן הפוטנציאל של כוח הרצון שיש לו. לעיתים האדישות תהייה “עיר מקלט” שם
רגש מאופיין עקב תנועתו, עקב אופן ביטוי האקטיבי, כמו הרוח שנודעת עקב תנועת האוויר. כמו גלי הים הנודעים בתנועת המים,
1- היחלשות הכוח הוויטאלי: האופן בו דאגה משפיעה על הגוף, במובן הפתולוגי, מתחיל דרך היחלשות הגוף. האדם נחלש מן הדאגה.
מהם התנאים הפנימיים המאפשרים את התעוררות הדאגה? כאשר הביטחון של חוויית ההווה באדם מתערערת, אז מופיעה הדאגה. ביציבות וביטחון, אין
הביטוי הגופני (התהליך הסומטי) של הגעגוע, מתרחש בלב ובבית החזה. געגוע “שטחי” מתבטא בבית החזה כתחושה באזור כולו, ככל שהגעגוע
לא ייתכן שיבוא הגעגוע, אלא אם כן האדם ידע את אותו הדבר שהפך לחלק ממנו, ואותו הדבר הלך ואיננו, והוא
1- “וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁו” (בראשית ב-כה) כאשר האדם שלם, אחיד בנפשו, ללא פיצול וחלוקה, ללא “מודע”
התשוקה מהווה את אחד מן המנועים המרכזיים להתקדמות של האדם לעבר מטרה כלשהי. ללא תשוקה – האדם אדיש, חסר חיות,
הנני מטפל מוסמך בהומאופתיה קלאסית (באקדמיה להומיאופתיה קלאסית של ג’ורג ויטולקאס), וברפואה סינית. במהלך שנות עבודתי למדתי והשתלמתי גם במקצועות טיפוליים משלימים – רפואה טיבטית, רפואה איורוודה-רפואה הודית. במהלך שנותי כמטפל, אף עבדתי ולימדתי בארצות שונות במסגרות של משלחות רופאים לאפריקה, וכן באנגליה ובניו יורק.
מטפל בקליניקה במודיעין.
נשוי לשונית, ואבא למילה ולזהר.
© כל הזכויות שמורות