משמעות תחושות הגוף על פני העור, ומבנה שלד שריר במובן הידוע, הסטנדרטי והמוכר.
רוב תחושות הגוף הן תוצר של שינויים ביוכימיים רגילים כתגובה לשינויי טמפרטורה ואקלים, או לשינוי המצב הגופני לאור סגנון שתייה ואכילה.
אך גם לתחושות המוכרות יש תוכן נלווה המצטרף עליהן, וכמו שמתלבש על תחושות רגילות של צמא, רעב, קור וחום, ומוסיף להן תוכן נוסף החורג מתגובות גופניות רגילות.
סיבת הדבר היא שהמערכת האנושית פועלת על פי כלל האחדות, והרבה תופעות רגשיות עמוקות יותר, עם זיקה לתחושת גוף כלשהי, מצטרפת עליה לאור זיקה של האיכות הזהה.
לכל תחושה יש עומק ומשמעות רבה בהרבה מן הסטימולציה המקומית.
כל תחושה בטבעה באה ולהולכת, אך עם תחושה כלשהי הופכת למצב קבוע בגוף האדם, זוהי אינדיקציה לעומק רגשי פסיכולוגי מורכב יותר, הקיים מאחורי התחושה. אותה כדאי להכיר כדי לפרום קשר פסיכו – סומטי שמראה אינדיקציות לתחילתה של מורכבות המובילה למחלה.
בדרך כלל: תחושה גופנית שהיא גופנית בלבד, כגון לחץ וכאב מקומי לאור ישיבה ממושכת, או צוואר תפוס לאור גחינה על ספר לאורך זמן, טיבעה של תחושה זו הנה בהיותה זמנית, באה והולכת וקל לפוגג אותה. אך לאותן התחושות – כאשר יסוד רגשי מצטרף עליהן, אז אותו הכאב עצמו הופך לקבוע יותר עם קושי גדול יותר לפוגג אותו. וככל שרגש עמוק וכואב יותר, מצטרף לכאב הפיזי, משם מחלה מתחילה להתפתח.
כדי להדגים נקודה זו, הנה כמה דוגמאות של תחושות סטנדרטיות:
א- תחושת רעב:
קשה לראות היום אנשים החווים תחושת רעב, גופנית בלבד.
ארכיטיפ תחושת הרעב: הזנה, אימהות, תמיכה, אהבת אם, תחושת תמיכה והכלה.
כאשר מקום נפשי זה, הקשור להיסטוריה המוקדמת של האדם, נמצאת בחסך, משם מצטרף לתחושת הרעב עולם רגשי עמוס וגדוש של חוויות המבקשות פיצוי הולם על מה שחסר ביסוד העמוק של הזנה תזונתית, שנחסכה מן האדם בגיל ילדות.
יש לנושא זה שני היבטים מרכזיים:
האחד – תחושת חסך ורצון לפצות בעוד ועוד, דבר היוצר בור ללא תחתית באדם, שכן מזון אינו יכול למלא תחושת חסר מסוג זה.
השני – תחושת הרעב גורמת להעצמה של הרעבה עצמית, עם גוון של הרס עצמי שבאופיו עמוק, מגמה זו באה “לחסל” את האדם מלהיות פה, וזה כדי להימנע מתחושת החסר המציקה.
אנשים אלו הופכים לאנורקטיים, או לאנשים עם גישה “ספרטנית” דרך עינוי עצמי והליכה עד לקצוות בספורט אתגרי או מקצוע ההולך עד לקצוות, דבר המוביל לשכחה עצמית, למען ההתעלמות מן הכאב על דבר שלא היה שם.
ב- תחושת צמא:
הארכיטיפ של צמא: מים מרווים תחושת חסר פנימי שקשור לחוסר בקשר וסינכרוניזציה עם העולם החיצוני. מים מאפשרים תנועה רגשית ויכולת סינרגיה של האדם עם הסובב.
יש מצבים קליניים רבים הגורמים לצמא מוגבר, בסוכרת למשל או במחלות של בלוטת התריס, כאשר יש האצת יתר בבלוטה.
במובן הנורמטיבי, צמא מגיב לשינויי אקלים וטמפרטורה.
אך כאשר יש צמא שאינו קשור לאי איזון מטבולי, מן הזווית הפתולוגית, זהו סימן להתרגשות, לחץ נפשי, חרדות, קושי רגשי עם התמודדות כלשהי.
מציאות רגשית היוצרת האצה הגורמת לתחושת יובש וצמא בגרון. צמא עמוק הקשור לתחושת התייבשות, קשור לנוזלים המתאדים מן המערכת לאור התרגשות או לחץ נפשי.
במצבי לחץ וחרדה, תפקיד המים הם בלהרגיע את העומס הרגשי הקיים. דבר המעיד על הקשר בין מים לרגשות, בין תנועת הרגש לתנועת המים, כאשר תנועת המים מהווים “בית” וקרקוע לתנועה הרגשית, ומאפשרים לחזור לנינוחות מתאימה לאור האיזון שהמים מייצרים.
במצבים קליניים רבים אי שתייה, גורמת לתחושת כבדות המשפיעה על כבדות מחשבות וריכוז, דבר העשוי להתפתח לכאבי ראש קליניים. בהרבה מיקרי מגרנות – אי שתייה הנו חלק מן הבעיה עצמה.
לכן – אנשים לא תחושת צמא, כאשר אין לאדם צורך טבעי לשתייה, למרות שיש סימנים קליניים של התייבשות. זוהי אינדיקציה לתנועה רגשית לא נכונה, האדם “שכח” את עצמו, האדם התנתק מרגשותיו. יש נתק בין האדם לאופן בו הוא “זורם” עם מה שקורה סביבו.
כמו כן – יש למים איכות מנקה, ואדם עשוי לחוש צמא מוגבר עם הגוף שלו מחייב ניקוי, או אם הוא עצמו חש עצמו מלוכלך רגשית, או מזוהם סביבתית כאשר הוא באקלים חברתי שלא הולם את מקומו נפשי.
ג- תחושת קור:
ארכיטיפ תחושת הקור: קיפאון המוביל לעצירה של תנועה טבעית.
תחושה זו טבעית לתגובה לאקלים ולטמפרטורה קרה.
תחושת קור לא טבעית, המצביעה על חולי ותנועה מטבולית לא תקינה קשורה בדרך כלל להאטה של המערכת מן הזווית המטבולית. בדרך כלל בבעיות של האטה בבלוטת התריס, דבר הגורם לנפיחות ולספיחת נוזלים כללית בגוף.
ככל שהגוף נוטה לספיחת נוזלים ולבצקתיות מערכתית, כך הגוף נוטה לתחושת קור עמוקה יותר.
כאשר אין סיבות רפואיות או סיבות של מבנה גופני מולד הנוטה לתנועה פלגמטית, ועדיין יש תחושת קור. הדבר מצביע על עצירה של תנועת החיים. הקור משקף על “קיפאון” על עצירה של תנועה טבעית. ככל שיש יותר תחושת קור (לרוב בגפיים, דבר המלמד כי האיבר הקשור לתנועה “קפוא”, ואינו יכול ללכת או לעשות) הדבר משקף על עצירת תנועת חיים.
לרוב קור מוביל לרעד, רעד משקף על פחד, חרדה וקושי בהתמודדות וקונפרונטציה מול דבר מה.
ככל שתחושת הקור עמוקה יותר, הדבר מצביע על שוק, הלם וטראומה, הגורמים לעצירת תנועת המערכת. המערכת “קפאה” ועמדה מלכת.
הקור “מקפיא” ולכן עוצר את יכולת התגובה הטבעית של האדם למצבים בהם יש צורך לתגובה ממהירה או מיידית.
ד- תחושת חום:
ארכיטיפ תחושת החום: האצה, זירוז, התפשטות.
תגובה גופנית לאקלים חם, המגיב בהזעה, אודם הפנים, עד לדופק לב מואץ, טבעי ושכיח.
וכן תגובות אלו עשויות להיות חלק מתופעות גופניות של מחלות מטבוליות של בלוטת התריס במצב אקססבי. או בגיל המעבר בנשים, כאשר יש גלי חום, הזעות, דופק לב לא סדיר, אשר תופעה זו קשורה אף היא לשינויים הורמונאליים.
בכל התופעות הקליניות, למרות שיש סיבה קונקרטית לחולי, יש משמעות עמוקה למקום בגוף בו מופיעה תחושת החום, כאשר מיקום הופעת התחושה מגלה על המקום הנפשי הקשור לתחושת החום, למקום בגוף שם שמור הזיכרון המצטבר המתבטא דרך תחושת החום. כמו כן דפוס הופעת גלי חום (בקר, ערב, לאחר אוכל, בשינה וכו’) משקף על אופיו של התוכן הרגשי שמאחורי תחושת החום.
אך כאשר תחושות חום בגוף מתרחשות ללא סיבה פתולוגית, ללא סיבה גופנית הנראית לעין, וללא קשר למזג האוויר ולתנאי האקלים – זוהי אינדיקציה לתחושות חום על בסיס רגשי.
תנועת הרגש שמאחרי תחושות חום: נטייה לעומס רגשי, נטייה לכעסים עם צורך לבטא אותו. רגש נגטיבי פעיל ודינמי המבקש לקבל ביטוי. נטייה להתפוצצות רגשית – בעיקר כאשר יש אודם והזעה על הפנים.
תחושת “חום רגשית” משקפת על תנועה רגשית חזקה, אינטנסיבית, המשתנה במהירות, הרוצה ביטוי.
כאשר יש תחושת חום הקשורה למצבים קליניים כגון דלקת מקומית על פני העור, אשר לרוב מתבטאת עם תחושת חום, הדבר מציע כי מאחורי הדלקת שעל פני העור, יש מצב רגשי טעון, אינטנסיבי, המבקש “להתפוצץ” החוצה. ואם יש קושי לבטא את המצב הרגשי הטעון, אז הוא עושה “סומטיזציה” לעצמו בצורת תחושות חום דלקתיות, כדי להקל על האדם המתקשה להכיל את עוצמת הרגש ולבטא אותו באופן קונסטרוקטיבי.