א- כל ספר שמות עומד בסימן גאולה, כולו – מתחילתו ועד לסופו מספר את סיפור גאולת ישראל מתוך מצריים, כאשר הסיפור הידוע מהווה חלק מהתהוות של תרבות ומסורת יהודית.
כל שנה אנו חוגגים את יציאת מצריים, חג הגאולה, חג הפסח. אך במסווה של סיפור מסורתי, כל ספר שמות, (יציאת מצריים וחג הפסח) הינו הספר המלמד ומראה את הדרך לגאולה האדם, הגאולה המלאה והשלמה. וכל פרשה בספר זה, מהווה הנחיות והוראות לאדם שדרכו האישית כורכה ברצונו להיות אחד אשר נגאל.
הסיפור של בני ישראל היוצאים ממצרים הינו כולו משל ומליצה, אלגוריה המדריכה בסיפור ומשל, את האדם הפרטי לגאולתו האישית.
ב- הפרשה האחרונה, פרשת פקודי, מסכמת למעשה את מהלך הגאולה הפרטית, דרך סיפור השלמת המשכן, כאשר כל חלקי המשכן נעשו, וחוברים ביחד לשלמות אחת חיה ונושמת, כאשר משה שבע רצון ממראה עיניו “וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ–כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה”
וכן האל בעצמו שבע רצון מן השלמה של בניית המשכן “וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן”
ג- הגאולה עם כן, הינה שכינת האל השורה על מערכת האוהל אותה בנו כל חכמי וחכמות הלב, והנדיבים בעם.
לכן גאולה פרטית הינה עד כמה האדם מהווה משכן הראוי ששכינת אלוהים תדור בו.
עד כמה האדם נבנה בכוחותיו שלו כדי שימצא על ידי שמיים בית דרכו שמים וארץ חוברים ליחידה אחת.
הדרך של האדם הפרטי הנבנה כמשכן לאלוהות עוברת דרך קשיים עם צמתים מסוגים שונים ורבים, כל אותן המהמורות האפשריות בדרך של אדם מסוג זה, מתוארות לעיתים בהרחבה ולעיתים ברמיזה, לאורך כל הפרשיות בספר שמות.
ד- מכיוון שאנו בני האדם ועולם כולו, אנו רקמה אחת, שלמות אחת, יוצא מכאן כי אף שאדם פרטי בכוחותיו שלו לבדו, הפך עצמו למשכן לאלוהות ,ובכך גאל עצמו מן הגלות המכאיבה של הנתק משורש החיים, הרי שאותו האדם מושך אחריו את עולם כולו, ומאפשר דרך קלה יותר לרבים, ומביא דרך פירות חייו מזור עמוק ביותר לאנשים רבים, גם ללא ידיעת הישירה כיצד נפתחה להם הדרך ומי היה האדם שפתח להם דרך עם שפע מיוחל.
ה- התהליך המתואר בפרשת פקודי הינו התהליך האורגני והטבעי, כיצד אדם נבנה להיות מתאים כמשכן לאלוהות. כאשר כל חלקי המערכת חוברים ליחידה אחת (כפי שתואר בפרשת תרומה, כל חלקי אוהל מועד מקבילים לאיברי גוף האדם, והם כולם מקבילים לאיברי הנפש) כאשר כלל החלקים של המבנה האנושי, ממוקמים במקומם הטבעי והנכון, כך שאין הדיכוי והדחקה של אף חלק ואיבר במערכת האנושית. כאשר כולם ביחד נודעים וידועים (היודע את עצמו, יודע את אלוהיו) כאשר כל רובדי הנפש חשופים, מוכנים, חוברים יחד זה לזה כיחידה אחת, המזינה בחלקיה זו את זו. הרי שאז אדם מוכן ומזומן מן בזווית הטבעית והפשוטה להיות משכן לאלוהות.
ו- מהלך זה שזור כמו כן בבגרות של תכונות נפש הכרחיות כמו שלמדנו בפרשיות קודמות, על ההכרח לפתח נדיבות טבעית, חוכמת לב, יושר ופשטות, אהבת האדם ללא קשר למין, גזע ולאום.
ז- האחדות בהופעתה ברובד הגופני, מהווה סימן לחוסן פיזי ולבריאות טובה ותקינה. כאשר אחדות גופנית מתפוררת, שם מופיעה מחלה, הכאב ולבסוף מותו של הגוף הפיזי.
מה שנותר מן האדם לאחר הפרדות מן החלק הגופני הינו עד כמה הוא היווה משכן לאלוהות בחייו הפרטיים. כאשר חיי האדם מוגשמים באופן מלא והאדם אכן נגאל מן הפירוד, המחיצה והפיצול, זהו למעשה הגשמת חיי עולם הבא שלו בתוך חיי העולם הזה.
המושג “היום לעשותם ומחר לקבל שכרם” אינו הולם ואינו הולך בקנה אחד עם ספר הגאולה של משל יציאת מצריים. כאשר האדם מאחד בתוכו שמיים וארץ, אלו הם חיי העולם הבא שלו בתוך חיי העולם הזה, ודרגת האחדות עליה זכה או הגיע, זהו חיי העולם הבא שלו.
מהלך זה מלמד כי אדם שהולך בדרך זו, חי את חיי העולם הבא שלו בתוך הווה העכשווי, המתהווה בזמן. אל לו לאדם לצפות ליום מותו כדי שיגיע לחיי עולם הבא, חיי נצח ועוד רעיונות מסוג זה. עליו להשקיע עצמו בלהפוך עצמו למשכן לאלוהות בקצבת הזמן שניתנה בידו. משם ניתנת אפשרות לחיי עולם הבא שהם הצעד הנכון הבא בהתפתחות האדם, לאחר שהפך בית לאחדות.
ח- בגיל צעיר טבעי שאדם חש עצמו חזק בגופו, דבר זה נובע מן האחדות הגופנית. אך האחדות הנפשית היא זו המכתיבה את האפשרות לגאולה הפרטית. ודרגת האחדות של רובדי הנפש, החשיפה הנכונה עליהם, ההיכרות עם כל הצדדים בחלל התודעה של האדם וידיעה כיצד עובדים עם חלקים אלו, שם טמונה האחדות המובילה לגאולה שהיא האחדות של האדם עם האל עצמו.
ט- מתוך אותה האחדות, כאשר צדיק גוזר, והקב”ה מקיים. מתוך כוחה של האחדות ניתנת לאדם האפשרות להיות במקום זה, בו הוא מבקש או גוזר והאל עצמו שהוא האחדות ונשמת העולם, אינו יכול להיוותר אדיש לאדם זה, מתוך כוחה של האחדות.
י- יהי רצון וכל אדם יבוא על האחדות בדרכו המיוחדת, וכך העולם כולו יבוא למשכנו.
כל כך יפה ומתאים ובמקום. יישר כוח ידידי ומורי!
תודה אורנה