כך אומר ר’ נחמן על החכמה, ליקוטי מוהר”ן א’:
כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר, להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר. כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו, כמו שכתוב “חכמת אדם תאיר פניו”. (קהלת ח א)
מן הפרשה: “וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה–אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ “
מן ההפטרה: “וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם” כאשר בחלומו של שלמה הוא זוכה בברכת האל לחוכמה ותבונה “הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן”.
לב חכם ונבון, הינה איכות ההכרחית להתפתחות של האדם היודע את אלוהים.
החכמה אם כן, אינה תוצר של זכירת אינפורמציה, כגון פוסקים מסוימים שהתפרסמו על שום הזיכרון הצילומי שיש להם. אין קשר כלל בין רמת הזיכרון שיש לאדם לבין האפשרות להיות בעל לב חכם ומבין.
כמו כן, אין קשר כלל בין תארים אקדמאים ושנות לימוד באקדמיה, לבנייה של אותה איכות הכרחית של לב חכם ונבון.
דרך הביוגרפיה של יוסף ניתן להבין על הקווים והאיכויות שיש לפתח באדם כדי להכשיר את הקרקע לאותן האיכויות דרכן באה חכמה בלב האדם.
קווים לדמותו של יוסף:
1- למרות טרגדיות שפוקדות אותו, הוא עצמו לא נופל ברוחו, לא מתייאש. גם בכלא שם הוא נכלא על לא עוול בכפו, הוא הופך ל”עוזר ראשי”.
2- אין בקרבו שכחה, החלומות שחלם בנעוריו, נותרים בתוכו כיסוד קיומי פעיל “וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף–אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם”
3- הירידה לבור ולכלא, ולאחר מכן, העלייה למשנה למלך, אינם משנים את מקומו הפנימי מול עצמו ומול אלוהיו. הוא לא הופך לאדם מריר בכלא ולא לבעל חשיבות עצמית כאשר עולה לגדולה.
4- אין היצר שולט בו, אלא הוא גובר על יצרו, בדעתו תמיד. “וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה”
כך היא דעת הרמב”ם על נושא זה “מיסודי הדת, לידע שהאל מנבא את בני האדם; ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהיה יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד”. (הלכות יסודי התורה,ז’, א’)
5- הוא מבין את התכלית של אירועי חייו ככלי שרת של תכלית גדולה ורחבה בהרבה ממנו עצמו. אין לו עניין בעצמו במצוקות שחווה, אלא בהבנה של התכלית הרחבה אותה הוא בא לשרת, שבתוכה יש לו חלק.
“וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם”
6- הוא מוכן ודרוך תמיד, דעתו אינו מפוזרת, אינה מוסחת על ידי מאורעות הזמן החולף “וַאֲנִי, שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר, תִּשְׁמַע חֲלוֹם, לִפְתֹּר אֹתוֹ. טז וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה”
אין בתוכו התרגשות מן המעמד מול פרעה, וכיצד משתנה מזלו באחת. הוא נותר יציב.
7- זיכרון שורשיו, בית אביו, ארץ מולדתו, ירושת מסורת אבותיו, מעולם לא נשתכחה ממנו. “אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם-עָלֹה; וְיוֹסֵף, יָשִׁית יָדוֹ עַל-עֵינֶיךָ”
8- יש לו כוח ארגוני, ניהולי, בהיקף עצום של ניהול ארץ, מדינה, חוק ודת. “וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ–בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם”
9- אין בתוכו, שנאה, טינה, נקמה, רצון להחזיר לאחיו מנה אחת אפיים. להיפך – הוא בעל רחמים, חמלה, הבנה עמוקה של תהליך ההשגחה האלוהית, הוא בעל סליחה ללא שיירים שנותרים כצל על ליבו, הוא נקי וזך לחלוטין.
10- הוא נאמן וממשיך את ניהול המדינה גם לאחר שאביו גר לצידו, אין הוא מאבד את מקומו, את הציר הנפשי שלו, את האדמה הרגשית שלו.
מכאן שאין הוא אינטלקטואל, אין הוא אנציקלופדיה של מידע, אין הוא ווכחן או עם יכולת פלפול חריפה.
הוא בעל לב חי ומרגיש, הוא מבין מתוך התנסות, הוא ניזון ממאורעות חייו ולעיתים מחלומותיו שדרכם הוא מבין, לומד, יודע וגדל.
דרך הלימוד שלו אם כן הינה דרך הלב החש, היודע, המבין.
דרך זו הינה היכולת לעבוד עם התנסויות היום יום שלו, שאותן הוא חווה בחוויה פשוטה וישירה, ודרך חוויה יום יומית זו הוא מבין נושאים ודברים נוספים הנשאים על גבי חווית היום יום הפשוטה שלו.
לכן עבורו, חלומות הן כלי להבנת רצונו של האל. דרך החלום מתחרשת התנסות. ההתנסות הינה חווית אמת ויוסף יודע להישאר בתוך אותה ההתנסות, ללא תזוזה, ללא הפעמות הלב, הוא יציב, מרוכז, מתבונן. אז עקב אותה ההתנסות באה בליבו ידיעה עמוקה וישירה יותר המגיעה דרך ההתנסות, והופכת לתובנה, והבנה של מכלול רחב אשר ההתנסות מרמזת עליו.
יש בתוכו יציבות המאפשרת עיסוק נכון עם חוויה והתנסות.
אלא הן האיכויות משם באה ידיעת אלוהים.
ואיכויות אלא הן אשר מביאות ל”שכל של כל דבר”, כפי מאמר ר’ נחמן.
דרכו של יוסף בידיעת אלוהים, באה דרך החלום.
מהו חלום? מה היא הדרך להבנת החלום, ככלי להבנת רצונו של האל?
1- חלום “אמיתי” הינו ביטוי למצבו הנפשי של האדם (ולא ביטוי לשינויים גופניים העשויים להתרחש עקב מזון מעורר, מחזור חודשי בנשים, חומרים נרקוטיים ועוד, שם חלומות הם ביטוי לשינוי גופני המייצר תחושות עצביות הגורמות לתנודות בתודעה, ואלו הם חלומות ללא משמעות רבה)
חלום הופך לממד ברור דרכן האדם לומד, לאור דרגת האחדות שיש בנפש האדם ככל שהאדם “אחד” יותר, ללא פיצולים, או מורכבויות רגשיות, אז החלום הינו ברור מאוד וכמו שמדבר לאדם.
כל הפרטים המופיעים בתוך החלום, הם ביטויים לצדדים שונים בנפש האדם, לכן חלום מורכב משקף נפש מורכבת, ואילו חלום פשוט משקף נפש ללא מורכבויות הנוטות לסבך את חייו של האדם.
חלום מורכב, מלמד על צדדים שונים בנפש ה אדם, כאשר כל נושא, דמות, אירוע ועוד… המופיעים בחלום, אינם אלא שיקוף לצדדים שונים בנפש האדם המוצאים את ביטויים הישיר דרך גווני החלום.
חלום “פשוט” אם כן, יותר בהיר וקל להבנה מחלום מורכב.
2- חלום הינו “לבוש”, ביטוי למימד הרצון של האדם.
רצון האדם ניכר דרך האיכויות של אופן הביטוי שלו.
הרצון של האדם הינו הביטוי הקרוב ביותר לחלק האלוהים שבו, לו קוראים בדרך כלל “נשמה”.
ה”נשמה” של האדם הינה בסך הכול החיות, כוח החיים שיש באדם.
ואילו ביטוי הרצון שיש לאדם הינו איכות כוח חיים זה, ככוח המסוגל לברוא מציאות חדשה.
חלום הינו ביטוי ישיר ל”דיבורו” של כוח הרצון, או נשמת החיים שבאדם.
לכן היכולת של יוסף להבין חלומות, הינה יכולתו של יוסף לדעת את רצונו של האל הגלום ברצונו הפרטי של האדם. דבר שמוצא את ביטויו הנקי דרך החלום.
3- חלום הינו תהליך בו יש התנסות, שהיא עצמה תחילת ביטוי לרצון עמוק יותר. כלומר החלום הינו ביטוי ראשוני להגשמה של הרצון למציאות קונקרטית בעולם המעשה.
מכאן החשיבות של העבודה עם חלומות וההבנה של משמעותם.
4- האיכות הנדרשת מן האדם על מנת לדעת את פירוש החלום במובנו האמיתי, הפשוט והעמוק, הינה האיכות המכונה “היודע דבר מתוך דבר”.
5- היכולת של האדם להבין חלומות של אדם אחר, תלויה בהבנת המורכבות, והבנת דרגת הפיצול של אותו האדם. ככל שהאדם “מפוצל” ומורכב יותר, כך גם ההבנה של “קורא החלומות” אף היא מורכבת יותר.
לכן יכולתו של אדם “לקרוא חלומות” תלויה במידת יכולת הזיהוי של דרגת האחדות של נפש האדם או לחילופין הפיצול שיש בה.
סיכום: כל אותן האיכויות של חלום, עבודה עם חלום, וחיי יוסף, מלמדות על הדרך להכרת האל מתוך נפש האדם שלו את עצמו.
קשה לבחור מילים
בשבילי ארוך ודוגמתי מדי