דלקות ומשמעותן, חלק ד’, המשך קשר רגשי לחולי דלקתי

1- דלקת בבית הקול (לרינקס) ובמיתרי הקול:
פער בין מה שהאדם רצה להגיד, לבין יכולת הביטוי שיש לו.
אדם עשוי לחוש כעס גדול ואי צדק כלפי משהו קרוב או כלפי מערכת כלשהי. בתוכו ברור לו לחלוטין על מה נושא המחלוקת, על מה הוא חש מירמור. אך כאשר הוא בא לתמלל את רגשותיו ואת מחשבותיו, אין ביכולתו להעמיד את עצמו מול האחר באופן הזהה לתוכן הרגשי.
במקרים אחרים – אדם שעוסק בדיבור, שכלי העבודה שלו הינו הקול והדיבור. וקיים בתוכו פער גדול בין המתח שהוא מחזיק, לבין תוכן הנושאים שאליהם הוא מדבר, המתח הפנימי מתורגם לדלקת במיתרי הקול.
במקרים נוספים – קונפליקט פנימי בין האופן בו אדם מציג את עצמו מול העולם למקומו ה”אמיתי” כמו שהוא חש את עצמו. הוא מראה עצמו כלפי העולם חזק ומסוגל, אך בתוכו הוא חש עצמו כחלש וקטן. פער זה מוצא את ביטויו דרך דלקות בבית הקול (לרינקס).

2- דלקות ריאה:
איבר זה, הריאות, הינו האיבר הראשון הפנימי, לבוא המגע עם העולם החיצוני באופן הישיר והמיידי, האוויר שנושמים הינו דבר מה שנכנס מן החוץ לתוך הגוף, באופן ישיר ומיידי.
הריאות אם כן מהוות את מקום המפגש הראשוני של האדם עם העולם החיצוני (אטמוספירה, אקלים, אנרגיות סביבתיות, ועוד שאר הגירויים הסביבתיים – אור, צליל, זמן ביום ועוד) לכן הנשימה הראשונה בתינוק שנולד יוצרת חותם עמוק ביותר באורגניזם, חותם שנותר לאורך החיים כולם.
כך שהריאות מתפקדות כ”שומרי הסף” של המערכת, הן אלו המייצרות את הגבול הראשוני של האדם מן העולם.
דלקות ריאה אם כן משקפות קושי של האדם בהגנה עצמית מחדירה של גורמים זרים מן החוץ לתוך החלל הפנימי שלו.
קושי לשימת גבולות לעולם החיצוני. חולשה כללית המערכת החיסונית שהיא ההמשך המיידי של כוחן של הריאות.

דלקות ריאה נצפות בעיקר בילדים, אצלם נושא הגבול שמתחם אותם מן הסובב, עדיין לא גובש ולכן הם נוטים לסבול מחולשת הריאות וחשיפתן לדלקות. כמו כן דלקות ריאה שכיחים יותר בגיל הזהב, במבוגרים, אצלם מערכת החיסון נחלשת, וכן עקב תהליכי דמנסיה האדם חשוף יותר במבנה ה”אגו” שבנה לאורך השנים, לכן הוא חשוף ולא מוגן במובן הפסיכולוגי, במבנה הזהות שלו. אם יש בתוכו תחושת איום וסכנה ממצב זה, אז הגוף משקף את המצב דרך דלקות ריאה.

3- דלקות בקיבה: סימפטומים מרכזיים – הקאות, כאבים מקומיים, כיווצים בבטן, ריח רע מן הפה, צרבות עם אוכל שעולה ועם טעם חמוץ.
בדרך כלל דלקות אקוטיות מתרחשות עקב הרעלה מאוכל מקולקל, ישן, לא אכיל, ושאינו ראוי למאכל אדם. במקרים אלו דלקות מקומית בקיבה שגורמת ל”ניקוי” ופליטה של חומרים שאינם שייכים לגוף האדם, מהווה מהלך תקין של מגמת המערכת לפינוי רעלים. אז הקאות, כיווצים, טעם חמוץ ורע בפה, הם בהחלט סימפטומים חיוביים, ולא בהכרח משקפים דבר מה רגשי על האדם.
לכן מדבר כאן על מצבים בהם יש דלקות כרוניות בקיבה עם הסימפטומים הנ”ל.
בדרך כלל דלקות כרונית בקיבה משקפת על אירועי חיים, מצבים שהתרחשו בחיי האדם, האדם מודע לאירועים אלו, אך אין בכוחו לעבד אותם מן הזווית הרגשית – קוגניטיבית. אירועים אלו תקועים לו בתוך הנפש “כאבן שאין לה הופכין”, כמו אבנים בתוך הקיבה.
אז הגוף מתרגם את מצב זה לדלקות קיבה.

הקיבה בדרך כלל קשורה לצד המנטאלי – רגשי שעוסק ביכולת “לעכל” ולהבין אירועי חיים שונים.
דוגמה: אישה צעירה לפני יום כלולותיה, “תפסה” את בעלה העתידי בוגד עם חברה קרובה לה.
התגובה המיידית שלה הייתה בהקאות, חום גובה, היעלמות תיאבון לחלוטין, וכמובן עצוב, כעס, שוק.
היא ביטלה את החתונה, ולאחר שהשתקמה מן השוק הרגשי המיידי, התפתח אצלה כיב קיבה עם צרבות, קשיי עיכול, כיווצים מקומיים והקאות לעיתים עם דם טרי.
כאשר על אף שהיא התאוששה מן השוק המיידי, נותר בתוכה כעס ושאלה לא פטורה: “כיצד ייתכן שלא ראיתי זאת, איך לא הבחנתי בסימנים מוקדמים, כיצד נקשרתי לאדם מסוג זה, איך ייתכן שזה קרה עם חברה שלי”
הקושי לעכל שאלות אלו הביאו לידי תגובה גופנית מסוג זה. וזה דבר שכיח.

4- דלקות מעיים – מעי דק, מעי גס:
גם כאן כמו בקיבה, יש אפשרות לדלקות אקוטיות (כמו שרבים מאלו הנוסעים להודו לאחר צבא מכירים, לאחר שאכלו מדוכני הרחוב) דלקות מעיים אקוטיות בדרך כלל, כמו בנושא הקיבה, מפנות סוגי מזון שהם רעילים ומסוכנים לאדם, כאשר התגובה המיידית הינה בשלשולים, אפילו דמיים, נפיחות בחלל הבטן, גזים קשים, חום גבוה, איבוד תיאבון, צמא מוגבר, או לחילופין – איבוד צמא לחלוטין.
במצבים אלו, אין קשר הכרחי בין החולי המיידי לדפוסים רגשיים, שכן חולי מסוג זה הינו תקין ומהווה תגובה נכונה מן הזווית החיסונית.

דלקות כרוניות במעיים, כגון – קוליטיס, קרוהן Crohn’s disease , הן מחלות עמוקות הקשורות לכשל אוטואימוני, לכן הן בעלות אופי מערכתי עמוק, גופני ונפשי כאחד.
בדרך כלל אלו מחלות כרוניות לשנים רבות. עם תסמינים קליניים רב גוניים בתהליכי עיכול.
נקודת היסוד במצבים אלו: מבנה פנימי בתפיסת החיים של האדם, סינון של אירועי החיים, אינו מסונכרן נכון עם האיכות הנפשית הבסיסית של האדם.

למשל: האדם בתוכו רגיש, זקוק לזמן לעיכול בנושאים שחווה והרגיש. עקב רגישות יסוד זו, הוא חש עצמו לא מספיק מוגן ביחס לסובב האגרסיבי, לכן הוא בונה בתוכו סוג של מתרס הגנה, סוג של נוקשות פנימית שהופכת להיות נוקשות שלו כלפי עצמו… שם מתחיל להיווצר פער בין איכות הנפש הבסיסית שלו (המזג המולד) לאופן בו הוא יוצא מתוך עצמו לקשר עם העולם, דבר שגורם להעצמה של בניית מערכת הגנה פנימית, שאינה עולה בקנה אחד עם המזג הנפשי המולד.
שם מתחיל להיווצר הכשל החיסוני האוטואימוני.
במקרים רבים אחרים, מחלות אלו מתפרצות לאחר אירועים בעלי אופי מזעזע. אך לא באופן המיידי כמו שבקיבה, בדרך כלל.
במעיים אירועים מזעזעים עשויים להתפרץ שנים רבות לאחר האירוע עצמו.
האירוע כמו דוגר בתוך המעיים שאינן יודעות מה לעשות עם דבר זה, עד למקום שבו הדבר מתפרץ למחלת מעיים דלקתית.

דוגמה: אישה צעירה בת 32, עם מחלת קרוהן כרונית מזה כ10 שנים. המחלה הפרצה לאחר בעקבות מגע אינטימי עם בן הזוג שלה, אז באחת, היא נזכרה בזיכרון של אונס שחוותה בגיל 4 עד 8, על ידי משהו מקרובי המשפחה, הדבר הודחק בתוכה לחלוטין, וחזר כזיכרון מודע וחי לאחר אותה החוויה האינטימית. דבר זה גרם לה להעלות כ 20 קילו במשקלה, וכן להיכנס לתקופה של כמה שנים קשות של דיכאון קשה ביותר.
התגובה הגופנית למצב זה היה בהתפתחות של קורהן, שלשולים, נפיחות, בעיות עיכול רבות, תיאבון לא סדיר ועוד..

סיכום ביניים:
א- דלקות באיברים פנימיים (ריאות, קיבה, מעיים), מחולקות לאקוטיות ולכרוניות. כאשר המחלה הינה אירוע חד פעמי, אין הדבר מעיד בהכרח על דבר מה עמוק או רגשי, לעיתים זהו מהלך חיסוני תקין ורצוי, ולעיתים חולשה זמנית של מערכת החיסון עקב סיבות שונות. לכן אין ליחס למחלה שבאה והלכה איזו משמעות נסתרת.
לעומת זאת למחלות אקוטיות שחוזרות שוב ושוב, שם בהחלט יש מקום להתבוננות על משמעות החולי, ועל מה הוא משקף. בדרך כלל ניתן לזהות קשר בין דפוסים רגשיים קונקרטיים לביטוי הגופני שלהם.

ב- יש להבין שכל מחלה גופנית שהתפתחה לאור מצב רגשי כלשהו הינו תהליך ש”בריא” ונכון למערכת. זוהי מערכת החיסון של האדם ש”יודעת” כיצד להמיר מצב רגשי עמוק למצב גופני, שעינינו לעזור לאדם לגדול עד למקום בו יהיו לו הכלים לעסוק עם פצע רגשי מסוים.
תהליך ההמרה בן רגש לגוף בדרך כלל, הינו תהליך קיומי חשוב המאפשר את המשך הקיום לאור מצבים לא פשוטים לעיסוק. לכן יש לכבד ולהבין לעומק את סוג הדינאמיקה של תהליך ההמרה בין גוף לנפש, ואת המשמעות הקלינית שלו בכל אדם אינדיווידואלית.

ג- נקודה שכבר הזכרנו, אך חשוב להזכיר אותה שוב ושוב:
כאשר אדם האמיר מצוקה רגשית לסימפטום גופני, זהו סימן שאין לו עדיין את היכולת או את הכוח להתמודדות עם תכנים רגשיים מסוימים (זוהי הסיבה מדוע תכנים אלו הפכו לגופניים)
לכן אל לנו לנסות ולאתגר את האדם בשיקוף רגשי על תופעה גופנית שיש לו.
יש לעזור לאדם בבניה הדרגתית של כוחותיו הפנימיים, עד למקום שיהיה יכול להתמודדות ממקום חדש.