צמח מסדרת הסירפדיים – urticales, תת קבוצה – ממשפחת ה cannabicea
1- צמח זה הפך לאחרונה לפופולארי בוויכוח הציבורי על השימוש האפשרי שיש לו לצרכי רפואה.
אכן יש לצמח זה אפשריות רבות לצרכים מסוגים שונים כאשר יש צורך טיפולי בכאבים מסוגים שונים, בעיות מוטוריות, נשימתיות או מחלות סופניות כגון סרטן, כאשר מטרת הקנביס הרפואי עניינו להקל סימפטומטית על כאבים או אי נוחות אחרת.
יש דיווחים רבים על מקרים בהם אנשים הבריאו ממחלות קשות כולל סרטן דרך שמן אתרי של הקנביס הרפואי.
כיצד שמן המופק מקנביס מרפא סוגים רב גוניים של מחלות?
נקודה זו קשורה לפעולה שפועל הקנביס בתוך היחסים של גוף ונפש. מחולת רבות הינן תוצאה ישירה של מצבים נפשיים שהפכו לגופניים, לקנביס הרפואי וכן לשמן המופק מ cannabis, יש אפקט המפריד את הנפש מן הגוף ופועל פעולה “מאווררת”, כך שהאדם אינו חש מצוקה מסוימת והגוף במצב זה יכול ללא הפרעה להחלים מחולי מסוים הקשור למצב נפשי המהווה סיבה לחולי.
אלא שבעד השימוש החוקי בקנביס לציבור הנרחב בדומה לחופש השימוש שיש ל cannabis בהולנד, טוענים כי אין בדבר כל נזק, והקנביס אינו מזיק, אלא הפוך מזה – הוא מועיל למצבים רבים מן הזווית הרגשית או היצירתית.
אך אין דבר נכון כלל – יש סיכונים רבים בשימוש בקנביס לאורך זמן. הטיעון שאין בדבר זה נזק קשור בדרך כלל למשתמש המיידי, אך בטווח הרחוק יש ל cannabis נזקים רבים.
נזקים שכיחים בשימוש ב cannabis לאורך זמן:
בעיות זיכרון, בעיות ריכוז מחשבה, בעיות נפשיות כמו חרדות – פסיכוזות מסוגים שונים – ירידה ביכולות קוגניטיביות ושינויים במבנה האישיות. כמו כן שימוש לארוך זמן גורם לשינויים מטבוליים רבים, ברמות סוכר בדם, בתהליכי עיכול, בתהליכי ייצור אנרגיה (עייפות ולאות כרונית) ועוד..
ה cannabis עם כן הינו סם פעיל לכל דבר ויש להיזהר מאוד בשימוש קבוע שלו. במצבים רפואיים יש לו יתרונות מסוימים, אך גם שם יש להיות בהבנה ומודעות רבה למי סם זה מיועד ומהי מטרתו הרפואית. כמו כל תרופה, אין ה cabbabis רלוונטי באופן גורף לציבור רחב.
2 – מן הזווית ההומיאופתית:
המצב הקלאסי של אדם הנמצא תחת השפעת הקנביס, הינו סימפטום מובהק למטריה מדיקה של ה cannabis, למעשה עקב השימוש הנרחב בסם זה ניתן לרכוש (בהתבוננות נכונה) ידע רב על מה פועל הסם באדם ולכן את מה הוא מבריא (עקב הכלל היסודי בהומיאופתיה של “דומה בדומה מרפא”)
בסם זה באופן ספציפי המיוחד לו, יש הקבלה מדויקת ל proving של ה קנביס על אדם בריא, מול מה שנצפה בקרב אנשים הצורכים את הסם באופן סדיר.
סימפטומים שאנשים חווים בעת שהם צורכים את הסם הינם למעשה חלק אינטגראלי מן המטריה מדיקה של cannabis כתרופה הומיאופתית (זוהי עוד נקודה המשקפת את הסיכון בשימוש בגראס לאורך זמן, כיוון שרואים מצבים גופניים ונפשיים שהם סימפטומים בכל דבר המסכנים את האיזון התקין של חיי האדם)
3- ה cannabis כתרופה הומיאופתית:
א – אנרגיה:
תחושה קלה מול תחושה כבדה: האדם חש לעיתים קל כמו נוצה, עם חוויה של יכולת לצאת מן הגוף ולשוט מחוץ לגוף עקב הקלילות שהוא חש, ולחילופין מצב זה משתנה לכבדות עם חווית גרוויטציה לתוך הגוף, דבר המסב סבל וקושי לאדם המורגל בחוויית הציפה שקדמה לכבדות.
ככלל – תחושה של עייפות ולאות עמוקה, עם קושי להשתקם מן הלאות, הלאות גורמת לחוויית כבדות.
החמרה: ממריצים כמו קפה, סמים, אלכוהול, כל החומרים הסטימולטיביים שיש באוכל כמו צבעי מאכל, סודיום גלוטמאט המשמש בעיקר למטבח הסיני, סוכר לבן, אוכל תעשייתי.
החמרה מכל מאמץ גופני או מנטאלי, קושי לדבר והחמרה מן הניסיון לצור שיחה עם אנשים.
הטבה: באוויר פתוח וקריר, צורך להיות בשקט – מכונס בתוך עצמו. צורך להיות במנוחה, מנוחה מיטיבה את מצבם.
ב- זיקה גופית:
מרפא נזקים ארוכי טווח של עישון גראס, כל הנזקים הגופניים או הנפשיים שהם תוצר של שימוש לא מבוקר לאורך זמן, עשוי לגרום לתופעות קליניות רבות פנים, התרופה can-i עשויה לשקם את רוב התופעות הנגטיביות, המצטברות.
רעב וצמא לא מבוקר, הם אוכלים ללא שובע, יש רעב תמידי שהוא לכל סוגי המזונות, אין לאדם תחושת שובע ורוויה מן המים, תוצר ישיר של מה שהמשתמשים בקנביס מכנים “מנצ’אס”. מצב זה קשור לירידה ברמת הסוכר בדם.
יש לתרופה זו זיקה מיוחדת לאזור המיני ולאנרגיה המינית: מיניות חזקה, התעוררות מינית חזקה, עם הרבה דמיון בנושא זה, דחיפות במתן שתן, נטייה לדלקות כרוניות בשתן (תרופה סיכוטית מובהקת) צחוק גורם להחמרה בדלקות שתן, הכאבים מחמירים בצחוק, תחושת שריפה בשלפוחית או בכליות.
כלי השתן הינם איברי זיקה לתרופה זו.
שינויים חושיים פסיכוטיים הנובעים מסיבות של שינוי במערכת העצבית, הורמונאליות ומוחיות, תחושות רב גוניות של שינויים בממד החושי, האדם חש את שדה הראייה משתנה בצבעים ובמראות, חוש השמיעה משתנה ואדם שומע קולות שאינם מגיעים ממקור קונקרטי, האדם שומע קולות לא בעוצמה הנכונה – קול שקט עשוי להיות מחריש אוזניים, כמו כן בשאר החושים –יש עיוות בקליטה החושית, גירוי עצבי קל עשוי להיחוות ללא כל פרופורציה ולגרום לתופעות מנטאליות רבות (דבר הנובע מיציאה מאיזון גופני)
תחושה בגולגולת כמו שהקצה העליון נפתח והראש נותר פתוח, ומרחף. (יש לתחושה זו קשר לתגובות קדם פסיכוטיות)
הרבה בעיות שינה בתרופה זו, או שהשינה עמוקה מאוד, קשה לאדם להתעורר מן השינה, קשה גם להעיר אותו מן השינה, האדם ישן עמוק וללא שום תנועה בשינה, כמו “בול עץ”. או להיפך – קשיי הירדמות, האדם לא יכול להירדם עקב פעילות עירה של המח והמחשבות, האדם אינו יכול להרפות מן המחשבות ולא נירדם כל הלילה, הוא ישן בנים לא נים, ומכאן יש תופעות הליכת שינה, או חלומות מטרידים או מצבים קוגניטיביים של היפרדות הנפש מן הגוף ומצבים “מיסטיים” שהן על בסיס חוסר בשעות שינה או שינה שאינה משביעה את צרכי האדם.
שנת אחר הצהריים מחמירה את מצבו המערכתי (staphysagria) עקב השיבוש של פעולת המלטונין.
ג- נטייה רגשית:
הפוקוס המרכזי של תרופה זו הינו במישור הרגשי מנטאלי.
פחדים מסוגים שונים: תחושה הוא עומד לאבד את השפיות, עומד להשתגע.
פחד של איבוד השליטה על עצמו, פחדים רבים סביב דברים שראה או שחווה שהותירו רושם עמוק בנפש שלו, סרט מפחיד, שמועה קשה, חדשות שראה, סיפור של חבר (calc carb) מותירים רושם עמוק בנפש של תרופה זו, וגורמים לחרדות עמוקות ולתחושה של איבוד השפיות.
יש בתרופה זו הרבה סוגים של מצבים קוגניטיביים משתנים: חזיונות, קולות מיסטיים, חוויות חוץ גופיות, ראיית נסתר, חווית נבואיות, ראיית עתיד, תחושות של “כוחות” מיוחדים, חלומות שמותירים רושם עמוק על האדם, חווית שהוא חצי בחלום וחצי במציאות כשהוא הולך לאיבוד בין הממדים השונים (ממד חלום וממד המציאות הידועה)
כל המצבים הללו אינם נעימים לאדם זה, הם גורמים לתחושה של שיגעון וטירוף הדעת.
נטייה לדיבור פטפטני, נטייה לדיבור ולמחשבה תיאורטית – יש להם תיאוריות על דבר ועניין וכך הם מציגים את דעותיהם, , הם מדברים ללא הרף בדיבור מונוטוני, הנוטה לתכנים פילוסופיים, בקשר אסוציאטיבי, לא תמיד הגיוני למקשיב, הם יכולים לדבר שעות בסגנון זה.
נטייה למחשבה פילוסופית, רוחנית עם מחשה והגות, ללא הגיון ברור ומסודר. הם נוטים להיות מבולבלים ולא קונקרטיים. “מרחפים”.
צחוק היסטרי, מבולבל, ללא שליטה, ללא יכולת לעצור את גלי הצחוק.
תחושת דואליות במבנה האישיות שלהם (חמי בגוף, חצי מחוף לגוף) דבר המוביל לתחושת טירוף.
זיכרון לקוי, הזיכרון אינו עובד, לעיתים בא ולעיתים כמו שנמחק לחלוטין. יש להם אזורי זיכרון שכמו ולא היו, נמחקו מן התודעה (סימפטום ידוע בקרב מעשנים כרוניים)
קושי גדול ליזום לקום ולעשות, חושבים על הדבר מתוך הגות ללא יכולת עשייה, כוח רצון מאוד חלש.
תחושת ריחוף וקושי לדעת מה אמיתי ומה לא אמיתי, דבר המוביל לחרדת השיגעון.
עשויים להיראות נחמדים, קומוניקטיביים, נעימים וזורמים. או לחילופין סגורים, מפוחדים, חשדניים, עם חרדות קשות סביב האפשרות לטירוף ולמצבם הבריאותי.
ד- גישה לחיים:
גישה שדוחה את העשייה לזמן אחר. הרבה רעיונות, הרבה מחשבות ותיאוריות, אך ללא כל מהלך פרקטי, בגישת היסוד שלהם, הם תלושים ודוחים כל עשייה קונקרטית לזמן אחר שלא יתממש לעולם.