ארכיון של: 2018

מתוך הפרשה: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: כִּי

“וּשְׁלֹמֹה–יָשַׁב, עַל-כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו; וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ, מְאֹד” (מלכים א’,ב’-י”ב) הפסוק האחרון בהפטרה מסכם את נקודת המרכז של הפרשה. ברכת דויד

כלל יסוד: שפע, טוב, בריאות, אושר ועושר, באים לאדם כתוצאה מן האחדות: אחדות פיזית מביאה בריאות אחדות רגשית, רוחנית,  מביאה

סיפור דינה הינו משל ואלגוריה להתמודדות של האדם עם “דין רפה”. דן הינו הדין הזכרי קשה, ואילו דינה הינה דין

ההפטרה היא זו המלמדת על נקודת המרכז המופיעה בפרשה. בכל פרשה יש נושאים רבים, אך ההפטרה היא זו המחדדת את

יש בפרקים שתי סוגי דלקות מרכזיות מן הזווית הפסיכו סומטית: דלקת אקוטית: בדרך כלל משקפת קונפליקט מיידי ואקוטי שהאדם חש

יעקב יוצא לחרן, לשם יצירת מקום, הוא פוגע במקום “וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם”, והמקום בסוף הפרשה, פוגע בו “וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ, מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים”. יעקב,