כשבא אדם ולבש על עצמו עכביש

1– כשבא אדם ולבש על עצמו עכביש, החל הרטט לנוע בכול הווייתו ובכל גופו. לרטט זה אין הפסק, הוא תמידי ואין ממנו מנוח. בתחילה אדם ידע לחיות במקביל לרטט, לעיתים ידע כיצד לפסוע פסיעה אל מחוץ לרטט, ולעיתים אף ידע להיעזר ולהשתמש ברטט, אז העכביש היה לו לעזר. לעיתים לעשייה, לעיתים לצורכי ניהול משק ביתו ולעיתים לציד וכיבוש.  לעיתים אף רטט זה היסב לאדם הנאה, ואדם נמשך לתחושת ההנאה, ושמח להשתעשע בה.
בעת נקף הזמן, ובחלוף העונות, שכח אדם עצמו ונותר עכביש לבדו.

2- כשנותר העכביש לבדו, נוצרה “שיכבה”, נוצרה הפתולוגיה. כוחה של שיכבה על אדם הינה עקב תהליך השכחה של איכותו היסודית והבסיסית על דבר היותו אדם. אדם נשכח. וכאשר אדם שכח ואין בנמצא מי שיזכיר לו, הרי שהוא עיוור. והוא משוכנע כעת שהוא עכביש. וכל חייו הינם חיי עכביש.
תהליך ההתעוררות מעיוורון זה חל באדם עקב הסבל המעורר, הסימפטומים הנוצרים מן הרטט שאינו שלו בטבעו הבסיסי, הם מייצרים סימפטומים, סבל, כאב.. ההולכים ומתגברים למציאות קשה מנשוא.
סבל זה מעורר בטבעו ומבוקשו להעיר לאדם כי הוא שכח את עיקר ההוויה.                                ההנאה הראשונית של שעשועי הרטט,  הפכה להיות לסבל, לייסורים.

3- כשפשט אדם מעליו את לבוש העכביש, הינה, שב וחזר להיות אדם.
אך השיבה להיותו אדם, השיבה שלו חזרה למקורותיו, חזרה לביתו, אינה חזרה הזהה למקומו הראשוני בעת שכח עצמו ועזב ביתו.
כעת הוא אדם מסוג שונה, עם איכות שונה שלא הייתה לו בנמצא קודם שכח ועזב.
נותרה בתוכו תוצאת מהלך השכחה, הטבעה של רשמים המותירים על גופו ממש זיכרון לדרך שאבדה וכיצד מצא את עצמו ומקומו שוב.
העכביש הותיר בו חותם, ולחותם זה יש יתרונות שהופכים את אדם למשוכלל יותר, ליעיל יותר, לטוב יותר.

4- כעת אדם יודע להשתמש ברטט, והזמן החולף אינו יכול לעוור אותו יותר.
כאשר הדבר מתבקש, הוא הופך לחד ומרוכז כלהב חד.
כאשר צריך, הוא יודע לנהל תקשורת ולרכז אנשים דרך כוח הדיבור.
מודעותו לסביבה עירה וחדה, אך אינה מעייפת או גובה מחיר.
יכולתו להשיג “ציד”, להשיג את מבוקשו, אינה פוגעת בחברו או בסביבתו. הוא יעיל וענייני ופועל מתוך התחשבות בזולת ובאקולוגיה הסביבתית.
לעיתים הוא תוקפני, לעיתים גם אגרסיבי. אך אף פעם לא פוגעני בכבודו ומקומו של האחר.
רטט העכביש שפגש בו לראשונה והביא לשכחה. הפך לו כעת לכלי נוסף שלא היה לו בראשית דרכו. כעת אדם הינו אדם משוכלל יותר, רב גוני יותר, מסוגל יותר לניהול עצמי ועיסוק עם העולם.  כעת אדם מכיר בהנאה, חלקה ובמקומה, ויודע את הגבולות ואת דרך “החיים” איתה. קודם היא גדשה, סחפה, כבשה את הווייתו, כעת אדם חי איתה ביחד.

5- וזהו תהליך החולי וההבראה. זהו “המחיר” שיש “לשלם” כדי לעבור את תהליך האבולוציה. כמו כן זוהי אחת מן הזוויות לסיבות של הסבל האנושי.
ומכאן, כל שנותר, הינו לעצור, להתבונן ולהגיד תודה.