מיאזמות – השכבה הפסורית – חלק ט’

” וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹר–וַיַּלְבִּשֵׁם. ” בראשית ג’- כ”א

Psorinum – הינה תרופה המופקת מרקמת עור הנגוע בסקביאס (גרדת) עם הקרצייה שגורמת לתופעה זו (קרצייה בגודל מקרוסקופי). המחלה סקביאס מדבקת, וקשורה לזיהום המתרחש במקומות לא הגיניים, כגון אצל טיילים החיים בשטח לאורך זמן, חיילים בתנאי שטח ועוד. ההדבקות מתרחשת דרך השמיכות, המצעים והביגוד.
Psorinum ביחד עם sulpur – מאפיינים את מרכז השכבה הפסורית – על sulphur – כדאי לקרוא “כיצד ללמוד רמדי הומאופתי – דרך נוספת – חלק ז’ – sulphur – כדוגמה”

התרופה psorinum – מתארת ויושבת במרכז השכבה הפסורית. האנמן כינה את שכבה זו בשם זה, ממילה ביוונית – psora – שמשמעותה – גירוד, עקצוץ. לפי האמנן השכבה הפסורית הינה שכבת היסוד. הכול נובע ממנה והיא הראשונה לכל השכבות. היא הבסיס להתפתחות כלל השכבות באדם. היא התשתית המולדת המועברת מדור לדור, ואין להיחלץ ממנה. היא הבסיס לכל המחלות הכרוניות הטבעיות – אותם המחלות הקשורות לנטייה המולדת של האדם (מחלה כרונית טבעית הינה מחלה המתפתחת באדם ללא קשר לאורח חיים תקין, גם אם ישמור מאוד על אורחות חיים תקינות, הנטייה המולדת, האורגנית לחולי מסוים, המחלה תתממש בו. מחלה לא טבעית הינה מחלה הקשורה ישירות לאורחות החיים של האדם, והתפתחות של חולי שאינו טבעי לאורגניזם שלו, כגון חולי עקב רעלים ממקורות שונים, עישון, אלכוהול, תזונה, מקומות מחייה לא תקינים ועוד)

האמנן מתאר את השכבה הפסורית בכמה מצבים של הופעה קלינית –

א- מצב רדום – מצב בו הפוטנציאל לחולי קיים וידוע, אך ללא הופעה סימפטומטית. האדם נראה בריא.
ב- מצב אקוטי – מצב בו קיימת בקיעה של השכבה בהופעה סימפטומטית, חזקה ומידית.
ג- מצב התפתחותי הדרגתי בו החולי נבנה באדם לאורך שנים באיטיות ובהדרגה.

מכיוון שהשכבה הפסורית הינה התשתית לכל שאר השכבות, לא ייתכן למצוא אדם ללא השכבה הזו. היא הבסיס לכלל המצבים הפתולוגיים במובן הגופני ורגשי כאחד. ולכן יש להבין ולהכיר היטב את ה”דינאמיקה” של שכבה זו ואת משמעותה.

ארבעת השכבות של psorinum

1- אנרגיה – psorinum אין אנרגיה, המערכת של אדם זה “נעולה” ללא הצלחה לייצר אנרגייה. האדם חש ללא כוחות, ללא רוח חיים. הוא לא מצליח להתניע את היום, הוא מדשדש במשך היום, כמו ונסחב. אין שום דרך או אמצעי להוסיף לאדם זה כוחות. קפה או כל סטימולנט אחר – לא משפיע ולא מעורר. ל psorinum קיימת החמרה בירח מלא – ירח מלא בטבעו הינו מגנט המושך אליו כוחות וויטאליים של האדם. אדם בריא הרגיש לעצמו יחוש בעת ירח מלא עוררות יתר. לעומת זאת בpsorinum – מגמה זו הפוכה. ועקב חוסר יכולתו של האדם לייצר אנרגייה מופיעים סימפטומים נוספים.

2- איברי זיקה – עור, נשימה, נטייה להפרשות. ההפרשות מסריחות כמו ריקבון. ממסכי ריחות כמו דאודורנטים ובשמים אינם מבטלים את הריח הרע. העור נראה מלוכלך תמיד, ללא קשר להיגיינה או מקלחות. העור נראה שומני. קיימת נטייה למחלות וויראליות אקוטיות רבות, עקב החולשה הכללית. תהליך ההבראה תמיד איטי מאוד ומשתרך על פני זמן רב. לאדם קר תמיד, כיוון שצריך אנרגיה לחמם את המערכת, ולפסורינום אין את האנרגיה הזו.

3- נטייה רגשית – ייאוש עמוק, האדם לא רואה אפשרות להבראה או ליציאה ממצבו. קיימות חרדות עמוקות מאוד סביב התחושה שאין לו אפשרות להביא, והוא חרד לעצמו ולמצבו הבריאותי – תחושה שמחלה סופנית כגון סרטן או מחלה ניוונית אחרת קרובה להתרחש בו . במצב זה האדם חש עצמו עני. פסורינום בטוח שהוא ייזרק לרחוב מחוסר כול, ללא קשר לרכוש שיש לו, הוא חש עצמו עני וללא אפשרות לשקם את העוני והדלות שלו. הוא חש עצמו ככישלון וכמפסידן, והוא לא רואה אפשרות לעתיד טוב יותר. לכן פסימי מאוד, וחרד תמיד על העתיד העגום שאין אפשרות למוצא אחר ממנו. מצב זה מגיע עד לנטייה אובדנית, אך פסורינום לא יהיה מעשי עם תחושות אובדניות (aurum metalicum – כן מעשי מבחינה זו. לשניהם יש החמרה של דיכאון וחרדה בלילה, הלילה הוא זמן לא טוב לשתי תרופות אלו). החרדות של פסורינום מעצימות בלילה, אך החרדה של פסורינום אינה מנוע לתנועה ולשינוי , האדם נותר סטטי – רק חרד, עם אי שקט גדול שלא נותן לו מנוחה (חרדה בריאה גורמת לתנועה קדימה)

4- גישה לחיים – פסורינום מוותר וחי מתוך כניעה לא נכונה, של וויתור ואי עשייה ותחושת אי יכולת. האדם מפתח גישה תבוסתנית ופסימית – עם חוויה של “ידיעת הכישלון” לפני שהתחיל דבר מה. הגישה הינה עגמומית, והאדם מראש מוותר על כל ניסיון וקידומו האישי למקום טוב יותר.

עוד כמה נקודות על פסורינום –

א- בילדים, נטייה למעבר מהיר משמחה לדיכאון פסיבי
ב- החמרה משינויי מזג אוויר
ג- החמרה מכל סוגי הטיפול ה”מדכא” כמו משחות סטרואידליות, ושאר התרופות הסימפטומטיות.
ד- החמרה לפני סופות וכן החמרה מקור ולחות.
ה- רזון לא טבעי, אוכל הרבה או טוב, ועדיין מאבד משקל, או לא מעלה.
ו- חש באופן יוצא מן הכלל טוב לפני הופעה של מחלה אקוטית או מחלה בכלל.
ז- מנח של זרועות פתוחות ומתוחות אחורית כאשר החזה בולט קדימה, משפר את הנשימה ואת ההרגשה הכללית.
ח- החמרה בזמן צום – גורם לחולשה והרגשה קשה של חידלון
ט- דחייה מאוכל שומני מבשר.
י- כל מגמה להעלים הפרשה, גורמת להחמרה כללית, ולהיפך – יציאה של הפרשות גורם להטבה.
יא- אולי התרופה ה”מסריחה” ביותר במטריה מדיקה של ההומיאופתיה.
יב- תיאבון מתגבר בזמן חולי, ובזמני הלילה, האדם חש רעב בלילה.

מאמר זה הינו הקדמה למאמר הבא, אשר בו יפורט האופן בו השכבה הפסורית באה לידי ביטוי באדם, בחברה ובהתפתחות התרבות האנושית.