“...כל שאר המחלות הכרוניות באות כתוצאה מהתפתחות אותן שלוש מיזמות כרוניות, עגבת פנימית (סיפיליס) זיבה פנימית (גונוראה- סיקוזיס) אך בעיקר, ובמידה גדולה הרבה יותר, מן הפסורה הפנימית (פסורה, כתם על העור)…” (אורגנון הרפואה- פרגרף 204 סמואל האנמן)
האנמן הגדיר שלוש מיאזמות (שכבות – תשתית מולדת) מרכזיות, אותן הוא זיהה כמרכז הסיבה והתופעה להתפתחות של מחלות כרוניות טבעיות (מחלה כרונית טבעית נובעת מטבעו של האורגניזם המולד – ואילו מחלה אחרת הינה תוצאה של חולי נרכש עקב אורחות חיים קלוקלים, מזון – שתייה וכו’). לאחר מכן הוא גם הוסיף את המיאזמה הטוברקולינית (שחפת) אשר נהפכה לשכבה רביעית באופן בו הוא הבין את הצטברות המורכבות על האורגניזם עקב העברות בין דורות הקשורות לאורחות חיים וכן למצבים גופניים שהודחקו ברמה כלל אנושית לאורך תקופות היסטוריות רבות. כל שכבה הינה תוצר של “דיכוי” המערכת על ידי גורמים הרואים רק את העלמת הסימפטום כדבר מרכזי, ללא חיפוש הדרך להבראה יסודית עמוקה יותר. ולכן תפיסת המיאזמות של האנמן משקפת את תהליך הדיכוי שעברו הדורות במין האנושי מקדמת דנן ועד כה. לכן יש לשכבות לפי האנמן קשר גופני רפואי – כל שכבה הינה בעלת שם למחלה הנפוצה במין האנושי שהודחקה לאורך ההיסטוריה. כמו כן לשכבה יש גם משמעות “פסיכו רוחנית” המאפיינת את האדם בצדדיו הרגשיים ומחשבתיים ורואה את הקשר בין החולי הגופני לנטיות מנטליות. לכן לכל שכבה יש תיאור מפורט על הנטיות שהאדם “רכש ” לעצמו, בארבעת הממדים, ברובד האנרגטי – הגופי – הרגשי – והמנטלי, שמשמעותן, תפיסת הקיום והפריזמה של אופן ההתבוננות על העולם ועל הגישה הבסיסית של האדם לעצמו ולחיים בכלל.
מאז תקופתו של האנמן ועד להיום, האנושות עברה כמה וכמה תהליכים – למעשה מהפכות ממש, למן המהפכה התעשייתית, דרך מלחמות העולם שכתשו לא רחם ציבורים שלמים – לא רק יהודים. דרך אביב העמים האירופי בתחילת המאה ה19- והצורך הפרטי לאינדיוודואליזציה, דרך פשיטת הרגל של הדתות עד להצהרתו של פרידריך ניטשה “אלוהים מת” – כלומר התפיסה הקודמת, החברתית, דתית של האלוהות היא זו שמתה, והדבר החדש עדיין לא נחשף. כך לפי ניטשה. למעשה עד לימי האנמן האנושות התקדמה בעצלתיים, ומזמנו – פחות או יותר- יש האצה מדהימה במהירות בכל תחומי החיים של כלל האנושות. מן צורת המזון המשומר והתעשייתי, דרך תקשורת ותנועה בעולם, תפיסות חברתיות של מעמד הנשים ועוד. כל אותם השינויים הביאו לידי סוגי השפעות חדשות על המבנה האורגני שלא היה בזמנו של האנמן ולכן הוא לא יכול היה לנסח את מה שלא ראה ולא ידע. הניסוח של שכבות מיאזמטיות הינן רק לפי מה שהוא צפה והגדיר דרך ניסיון קליני שתאם את זמנו. לכן יש להבין את כוונתו של האנמן בהבנת השכבות ולהבין שאין למה שהוא ניסח והגדיר – מערכת מושגים סגורה בתוך עצמה, אלא מערכת דינאמית ומתפתחת המביאה בחשבון את התנועה שאותה עוברת האנושות ולכן את סוגי המיאזמות שהיא רוכשת אל עצמה.
מכיוון שיש ספרות רבה המתארת את השכבות –מיאזמות, שהצטברו בגיבנת על גבה של האנושות, ממה שהאנמן הגדיר, יש יותר צורך להגדיר ולהבין יתר לעומק את השכבות שאנו כחברה, בזמננו אנו מתמודדים. לכן המאמרים הבאים יעסקו באותן המיאזמות המצריכות חידוד ותשומת לב, שכן הן “עוטפות” את המארג החברתי שלנו ויוצרות “משקפיים” ופריזמה להבנת המציאות שאינה בהכרח נכונה ומוטה לאור השכבות המצטברות, אשר – כמו שנאמר, יש להן השפעה רפואית אורגנית, וכן תפיסתית ורגשית.
לפני פירוט המיאזמות החדשות – יש לומר כי כל המיאזמות הן על שם של “מחלה” –כמו שהאנמן עצמו הגדיר אותן – על שם מחלה שהייתה נפוצה בכלל המין האנושי לאורך זמן. ולכן ה”תרופה” ההומיאופתית לקוחה מן החיידק או הוירוס או מן החומרים האורגניים – רקמות שונות מן הגוף האנושי. בהומיאופתיה הן מכונות “נוסודות” – תרופות המופקות מרקמות אנושיות. כאן יש להזכיר את העובדה כי תרופה הומיאופתית לא מכילה את החומר ממנו היא מופקת. מה שנותר בתהליך הדילול של התרופה הינו רק המים מזוקקים, מה שמוגדר בהומיאופתיה כ”אנרגיה” או “כוח ויטאלי” המיוחס לזיכרון של החומר על ידי המים, בהם מופקת התרופה. ולכן אין לחשוש מן השמות של התרופות ההומיאופתיות ולא מן השימוש בהן. בימינו יש ערך רב לתרופות המיאזמטיות – העשויות מרקמות גוף חולה, בדיוק כמו שהאמנן עשה.
הדרך המיידית והישירה לזיהוי השכבות המיאזמטיות שיש לאדם מסוים – מבורר דרך ההיסטוריה הרפואית של הוריו. אם שני הוריו חלו בסרטן חלילה, אזי לילדים שלהם יש נטייה סרטנית, ולכן האפשרות לחלות במחלה זו הינה בסטטיסטיקה גבוהה יחסית. אך לנטייה משפחתית מובהקת יש גם צדדים התנהגותיים וכן צדדים פיזיולוגיים שקודמים להופעת – נניח –סרטן. ואת הנטיות האלו יש ללמוד ולהכיר, שכן באמצעותן ניתן לזהות נטייה כזו ולמנוע קטסטרופות עתידיות לאדם, וזה בדיוק מה שמכונה “רפואה מניעתית”.
לדעתי המיאזמה הופכת למיאזמה רק אחרי הדיכוי כל עוד יש הפרעה בזרימה האלוהים של המודעות הקולקטיבית כוח החיות מנסה לתקן אותה על ידי מחלה ורק כשהמחלה מדוכאת המיאזמה משתלטת על האורגניזם ולכן מטבעה היא תמיד מוחבאת ונסתרת מהעין אך היא משנה את כל ההוויה וזאת הנקודה כל ראיית המציאות עוברת דרכה וולכן גם חווית המציאות עצמה של האינדיבידואל כולה קורת בתוך המטריקס של המיאזמה ומי שבתוכה אין לו אפשרות בחירה וכל כולו והוויתו נמצאים בה – המציאות עצמה נחווית מתוך העיוורון החלקי מתוך המטריקס !
דברים יפים כתבת – יישר כוח
דברים יפים כתבת אילן, ישר כוח, מסכים עם דבריך.