כל הפוסטים בסימבוליקה גופנית נפשית

מצח הכלל המרכזי בבחינת המצח , הינו ביחסיות של מבנה המצח , אל מול חלקי הפנים הנמוכים- מן הגבות עד

השפתיים – מלשון שפה וגבול. השפתיים מהוות גבול טרנספורמטיבי בין האוכל הנכנס לפה ומשם נעכל ונהפך לאנרגיה, וכן למחשבה שנהפכת

עַל טַעַם וְעַל רֵיחַ אֵין לְהִתְוַוכֵּחַ 1- חוש הטעם הוא הנותן את עוצמת החוויה לאדם דרך התנסות אישית. איזה ערך

“אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החוטם” (יבמות ק”כ-א’) 1- האף הינו במרכז הפנים – וחוש הריח הינו החוש

1- יש את גלגל העין –הוא כלי הראייה, ויש את יכולת הראייה שהיא צד קוגניטיבי בדרגות רבות. המכשיר לראייה הינו

יב וְאֵלַי, דָּבָר יְגֻנָּב; וַתִּקַּח אָזְנִי, שֵׁמֶץ מֶנְהוּ. יג בִּשְׂעִפִּים, מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה; בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה, עַל-אֲנָשִׁים. יד פַּחַד קְרָאַנִי, וּרְעָדָה; וְרֹב

פני אדם כבודו – “כל המלבין פני חברו ברבים, כאילו שופך דמים” (בבא מציעא, נ”ח, ע”ב) הפנים משקפים ומעידים על

שריר טבעתי שהוא סוף מערכת העיכול, המתחילה במחשבה על אוכל וממשיכה בתהליך האכילה עצמה, ואז ספיגת המזון והפיכתו לממד המצטרף

“הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתן ואינם משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו” (גיטין ל”ו-