kobyכל העולם מלא במנגינות, ולכל חי וחי יש לו מנגינה שלו, ולכל אדם ואדם מנגינה פרטית משל עצמו. אך אין לאמירה זו שום משמעות אם אין לאדם את האוזניים להקשיב ולשמוע מנגינות אלה. וזאת מפני שגם אם האדם ייחשף אל המוסיקה ההרמונית ביותר והיפה ביותר, אך אין לו את הכלים הפנימיים לשמוע את הניגון ולהכיר בערכו, אזי הניגון עצמו מאבד את מקומו הראוי ואת עוצמת איכותו. וגם אם יש ניגונים בעולם – והם מיוחדים ונעלים, אך אין אדם שיאזין ויידע אותם, כי אז הם היו כלא היו. כשיש אדם שיאזין למנגינות עולם, יש למנגינות קיום, וקיומם גדל מפעולתן על נפשו של השומע. וקיים דו שיח מפרה בין נגינות עולם לבין נפש האדם, כך שכולם יוצאים נשכרים.
נימצא – כי עיקר הבעיה הקיימת הינה באם יש לאדם את האוזן לשמוע את הניגון, ואם אין לו את האוזן לשמוע, כיצד יתעורר לאפשרות לחפש את הדרכים לבניית אוזניים ששומעות? וכיצד יילמד לשמוע בכלל?
אין מדובר על האיבר אוזניים וכן אין מדובר על עצב השמע –אלו רק איברי השמיעה. מה שמאפשר שמיעה בעלת איכות ותוכן, הינה נפש האדם ופתיחותה. “ונתת לעבדך לב שומע” (מלכים א’-ט’) הלב הוא השומע והוא היודע והרואה. כך שראוי כי ממד הלב באדם יהיה במרכז תשומת ליבו של האדם, על מנת שיהיה עם הכושר הראוי לשמוע ולראות כאחד, את מנגינות העולם הממתינות להתנגן לו אל ליבו.
ליבו של אדם – הינו כלי מיתר עליו מתפרטים מנגינות רבות, חלקן נעימות לתודעתו השומעת, וחלקן אינן נעימות כלל.
עיקר המהלך הינו בזיהוי הקול המתנגן ובידיעת איכות תוכנו הבא איתו. לצורך זיהוי דק זה, על האדם לגדל ולפתח את ליבו (כלומר את עצמו) ככלי למהלך זה.
האם מהלך זה הינו דבר הכרחי לקיומו? וודאי שלא, אדם יכול לחיות כל ימי חייו עם שתי אוזניים ערלות, חסומות לחלוטין לאפשרויות שמיעה נוספות, ואדם זה יתפקד בעולם כשומע נורמטיבי. בגופו הוא יחיה ואולי אפילו טוב, אך את אפשרות השמיעה של ממדים נוספים הוא יפסיד ויפספס, מפני היותו מתכחש לממדי נפש נוספים עדינים יותר, ומתוך היותו חי בממד חומרי וגופני בלבד. חלק מתהליך התפתחות השמיעה – הינו בהתפתחות נפשו הממתינה ורוצה להיות ולצאת להתגשם בעולם. התפתחות זו אינה גשמית, העולם בטבעו מספק את צורכי ההתפתחות הגופנית בלבד. לכן נערים ונערות בגיל ההתבגרות, עוברים שינויים רגשיים מרחיקי לכת, וזה עקב שינויים אוטומטיים ללא בחירה אישית, עקב צו הטבע המכריח שינוי גופני ועקב כך שינוי רגשי העוקב אחרי שינויי הגוף. לא כן המשך האבולוציה הנפשית האמורה להתרחש לאחר סוף השינויים הגופניים של גיל ההתבגרות. אז – אם האדם לא ייזום לעצמו תהליכי התפתחות ושינויים פנימיים, לא הרבה יקרה בחייו. הוא יוכל להמשיך לחיות במקום בו נעצר (סוף גיל ההתבגרות) עד סוף חייו. כדי שתימשך האבולוציה שלו, עליו להיהפך לאקטיביסט פנימי וליזום לעצמו תהליכים דרכם הוא יעבור מהלכי התבוננות וטרנספורמציה נפשית, שהיא חלק מן הגדילה ההכרחית ללב שומע ויודע.
“והתיקון הוא שיוכל לשמוע נגינה מכל אדם” (ליקוטי מוהר”ן ג’) שכן כל אדם נושא עמו את מנגינת ליבו, אך לא תמיד יש שם את הזולת היודע להקשיב ולזהות את יופייה של נגינת ליבו של האדם. יכולת האדם לשמוע את מנגינת ליבו של האחר, מאפשרת לאחר לקבל קיום. עצם שמיעת הניגון לב שלו על ידי משהו אחר, נותן לקיומו את החלל הנדרש להתפתחות ולחשיפה של חלקי הנפש הממתינים להיחשף להיות לחלק פעיל מהווייתו של האדם. לעיתים – עצם השמיעה של האדם את מנגינת ליבו של חברו, מאפשרת ריפוי עצום עמוק וספונטני. אופן ההקשבה של האדם את חברו– צריך שיהיה פתוח, לא שופט, מלא אהבה, לא יודע מראש כלום, ומאפשר שהלא ידוע ייחשף לעתו, הקשבה פעילה ונוכחת. וכך הקשבה נכונה של האדם את חברו, מאפשרת את התיקון שרבי נחמן מדבר עליו. לתיקון זה יש שני קצוות, קצה אחד הינו באדם שאותו שמעו- לאדם זה ניתנת האפשרות להוציא את נפשו מן הכוח אל הפועל, וכן להבריא משכבות של פצעי העבר שניטעו בליבו כקוצים. וקצה שני – האדם המקשיב והמאפשר בהקשבתו, להיות האדם המהדהד את מנגינתו של האחר, כך שזכות זו מעוררת את ליבו ומחייה את ממד הלב, הזקוק להזנה מיוחדת. הזנת הלב אצל המקשיב מעוררת ומזינה ומאפשרת את ליבו שלו שיתעורר, ויחל לחוש ולדעת. (כמו שאומרים – דברים מן הלב חודרים ללב)
כשאדם מאזין נכון לחברו, נפתח חלל הקסם בו ממד הלב נהפך פעיל. ממד הלב הינה זכות האדם להיות – אדם. ושם טמון אוצרו היחיד.
“<>חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד לא אמרן אלא כנגד הקב”ה וכנגד נשמה מה הקב”ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית מה הקב”ה זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף מה הקב”ה טהור אף נשמה טהורה מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים” (מסכת ברכות י’)
חדרי החדרים של האדם – זהו ממד ליבו של האדם, ומשם בוקעת הברכה האפשרית לו. וביחסי האנוש אשר אנו כולנו סובבים כל יום, מתאפשרת על בסיס יום יומי ממש ההתפתחות הרצויה של ההקשבה לאחר, המאפשרת לשמוע את מנגינותיו של עולם.