לוחות ברית ראשונים, עולם שכולו אחד:
אליהוא הוא ההתגלמות של אדם החי על פי לוחות הברית הראשונים.
“לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים” (שמות לא,יח)
שם אין הפרדה או פיצול, שם אדם מגלם בנפשו מפגש אדם-אלוהים, שם כול העולמות כעולם אחד.
המציאות שקדמה לכתיבה של לוחות ברית ראשונים, זהו קשר אלוהים-אדם. בעקבותיו של קשר זה, הפועל היוצא שלו הוא לוחות הברית הראשונים….
לוחות ברית ראשונים, אם כן, הם תוצר וביטוי ליחסי האחדות בין אלוהים-אדם.
שם אליהוא מגלם בחייו את אותה האחדות, יסוד אותו הוא חי מגיל ינקות. כך היה וככזה גדל להיות איש בוגר.
זהו איש יוצא דופן, אין רבים כמוהו – זוהי אולי אחת מן סיבות שאף אדם אינו משיב על דבריו, כיוון שדבריו נאמרים ממקום ששם אין לאחר שאינו כמותו, יכולת להתייחס לסוג הדברים אותם הוא אומר.
(דברים שהם תוצר של קשר ישיר הנחווה בחיי היום יום בין אדם-אלוהים)
לוחות ברית שניים, שורש המחלוקת:
שורש המחלוקת: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם” (בראשית א, ו)
איוב וחבריו הם ביטוי לצורת החיים של לוחות הברית השניים, שהם ברירת המחדל לאדם שלא היה בכוחו לחיות כפי חייו של אליהוא.
החיים על פי לוחות ברית שניים, עומדים בסימן “הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם” (תהילים, קט”ו, טז)
עולם מפוצל לשניים ומכאן לאין ספור אפשרויות קיום הנובעות מן הפיצול.
עולם ש”יה” אינו מחובר ל”וה” בשם ההוויה.
עולם שם אין קשר ישיר בנגלה לעין בין הממדים, ובתוך עולם כזה, שם אחדות האל נעלמת ונסתרת.
דבר שיתבטא אף בנפש האדם, כאשר הדבר יבטא את חיסרון ואיבוד הקשר הישיר לאלוהות דרך מבנה נפשי של פנים מול חוץ, של טפל שגובר על עיקר, של מחיצות בין ליבו של האדם לשכלו.
דבר היוצר מבנה תרבותי שם החוץ עיקרי על הפנים. ההלכה והמסורת, הלמדנות והשכלתנות, הנוקשות הבלתי מתפשרת, ה”יהרג ובל יעבור” שהפך את המוות לאפשרות רלוונטית יותר מן החיים בעצמם.. הם תוצר תרבותי ישיר או עקיף של לוחות ברית שניים.
לאורך הספר כולו, החברים טוענים כי יש בידם את ה”חוכמה”, אף איוב אומר זאת על עצמו ובסוף דבריו מראה את הקריטריונים דרכם חי חיים שהובילו אותו לחוכמה (פרק לא)
הוא וחבריו, כל אחד ממקומו טוענים לאיכות המילים ומהיכן נובעות המילים, כאשר הם יוצאים מהנחת היסוד שמילים נכונות הן תוצר של ה”דעת”…
כאשר בוויכוח העז והנוקשה בין איוב לחבריו, כל אחד טוען על איוב ואף הוא אומר על הצד שני כי הוא חסר את ה”דעת” הנכונה, ולכן המילים ותפיסות העולם שמאחוריהן, אינן נכונות.
זהו סוג של “שיח חרשים” שהוא תוצר של מגדל בבל שם פוזרה השפה ונתבלבלה, הם אומרים את אותן המילים ומתכוונים לדברים שונים, דבר שאף הוא תוצר של לוחות ברית שניים.
אליהוא מראה כי לאיוב ולחבריו יש בידם טעות בסיסית, כי ה”חוכמה” שלהם היא תוצר של חומרים לעוסים על ידי קודמיהם, על ידי המסורת שהיא ענף מלוחות הברית השניים.
הוא מראה להם שיש בידם דבר חלקי, כאשר הם מתעקשים לראות בו את הדבר השלם.
הוא מראה להם את הדינאמיקה הנפשית שיש בתוכם המייצרת תמונת עולם חלקית עקב הפיצול שחל בעולמו של האל, דבר המתגלם כמו כן בנפש האדם ויוצר תמונת עולם חלקית ולכן שגויה.
הוא מראה להם כי חוכמתם שייכת להיסטוריה, למה שהיה בעבר, לתוצאה של תהליכים שעברו אנשים אחרים (לא משנה עד כמה גדולים היו)
הוא מראה כי סוג החוכמה שיש בידם, תקפה לעיצוב חברתי, אך אינה מהווה תשובה לקשיים ולדרך של האדם הפרטי.
הוא מראה להם כי יש בידם את חוכמת הסופרים, אך לא את חוכמת החיים.
במקביל, אין הוא מותיר את הדברים כך, אלא מראה את הדבר הנכון והמתוקן.
איוב שונה מן החברים, הם מייצגים דרך מסורתית מסוימת, בשעה שאיוב דרך ייסוריו מתקרב למקום שאליו מכוון אליהוא את דבריו.
הוא אומר לאיוב כי שניהם קורצו ממקום ושורש זהה, דבר המאפשר לאליהוא לבוא מול איוב כאחד המעורר בתוכו את היסוד העיקרי שבנפשו, ומשם לעורר אותו לדרך ההמשכית הנובעת מאותו המקום.
בכך אליהוא מרמז כי גילוי וחיבור מחודש לשורש, הגדרתו במילים וידיעתו, היא הרפואה לכל סוגי המחלות והמצוקות.
איוב נבנה לעולם מפוצל, כאשר בתחילת דרכו הוא אוחז בעיקר ובמהרה שוכח ונוטש את העיקר עקב היותו מבסס מעמד מכובד ועשיר בעולם העומד בסימן הפיצול, דבר שהשכיח ממנו בהדרגה את שורשיו ויצר בתוכו את תמונת העולם של לוחות ברית השניים… עולם מפוצל, מחולק ומכאן – מפוזר. .
הדבר ששמר את אליהוא מפני אותו הקושי, היה שאליהוא גדל כנער בתוך מבנה משפחתי שלא הטריד או הפריע לו בהתפתחות קו ישר מול כור מחצבתו האלוהי.
אליהוא אשר גדל בסתר, הפך את תהליך הגדילה לאיכותית יותר, מאיוב אשר גדל לעושר מטאורי מצליח ומהיר מדי, דבר שהפך אותו לדמות מוכרת עם מעמד מבוסס בתוך עולם של לוחות ברית שניים, כאשר אותו המעמד הפך לו לזהות פועלת וקובעת דעה בתוך עולם לוחות ברית שניים, נקודת זמן שממנה החל הפיצול בין שתי מערכות זהות נפרדות..
תוצאות העולם בו גדל איוב, יצרו בו פיצול, שכחה של כור מחצבתו ולכן בנייה של שתי מערכות זהות הסותרות זו את זו, כאשר החיצונית – השייכת לעולם לוחות הברית השניים הפך להפרעה, למחיצה ולמחלה.
אליהוא מראה לאיוב ולחברים על מקומה של החוכמה, מאין היא תמצא, מהו מקום מושבה וכיצד לדלות ממנה את העושר הנחפץ.
בפרקים לו-לז, אליהוא מראה לאיוב את מה שהוא (אליהוא) רואה ממקומו, מקום של קשר אדם-אלוהים, ומהי חווית הקיום שיש לו עקב כך, דבר שניתן ללמד דרך דוגמא אישית ולא בדרך של הטקסט הכתוב ההופך לבסיס ליצירת מסורת.
אליהוא מראה את דרך ההתהוות התמידית של שם “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה” (שמות ג, יד)
ובכך הוא מכשיר את הקרקע לאיוב לשיח עם האל, לראייה ולשמיעה של שיח זה.
אליהוא אם כן, היא הדמות דרכה הדרך של איוב מתחדשת ונפתחת מחדש למקום הנכון.
למקום משם כור מחצבתו, שורש חותם אלוהים שבנפשו, חוזר להיות מודע, חוזר להיות עיקר עצמותו ובניין אישיותו של איוב..
ללא אליהוא כמפלס הדרך – לא היה איוב יכול לנוע למקום שם השיח עם האלוהות אפשרי לו.
אליהוא הוא דמות “משיח” מן הזווית של איוב.
הוא המשיב את האפשרות לאחדות, הוא זה המחזיר את המודעות לשורש מול ענף, הוא המרפא את מה שחלה באיוב, את מה שסטה מן השורש והפך עקב כך לחולי ולמצוקה, הוא הגשר בין איוב לאלוהות..
והוא נער.