“וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר” המשך המשל של דברים שאינם כפשוטם.
א- שפע אלוהים על איוב:
“מִי-יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי-קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי
בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ
כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי
בְּעוֹד שַׁדַּי עִמָּדִי סְבִיבוֹתַי נְעָרָי”
איוב נולד בראשיתו, מילדותו, דרך נעוריו עד לבגרותו להשגחת אלוהים מיוחדת.
האל איתו בכל דרכיו, הוא זוכה לגילוי סודות, להסרת מכשולים מדרכו, לביטחון של האלוהים העומד לצידו.
איוב הולך בדרכו מוגן, מורם, בטוח בעוצמתו, בחוסנו וכוח מילותיו.
אין באיוב קצה של ספק על מקור השפע שחל עליו, הוא יודע ומכיר את אלוהיו.
אין בנוכחותו של איוב אפשרות לטעות על כוחו ומקורותיו של עוצמתו, הניתן לו ונובע ישירות מן האלוהות.
ב- תוצאות השפע האלוהי על חיי איוב ומעמדו החברתי:
לכריזמה מיוחדת זו יש אדוות חברתיות.
“בְּצֵאתִי שַׁעַר עֲלֵי-קָרֶת בָּרְחוֹב אָכִין מוֹשָׁבִי
רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ וִישִׁישִׁים קָמוּ עָמָדוּ
שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים וְכַף יָשִׂימוּ לְפִיהֶם
קוֹל-נְגִידִים נֶחְבָּאוּ וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה”
מעמדו של איוב מוחלט, מורם מעם, ללא תחרות או קריאת תיגר.
ג- הסיבות לשפע הממשיך על איוב מתבססות על איכויות הצדק שאחז בהן:
איוב, איש אמת ויושרה היה, איש החסד הצדק.
את אשר ידע מאלוהים לא חסך מבני ביתו וקהילתו.
אין הוא שומר לעצמו את שיש לו. את אשר קיבל מעת האל, מסר בחפץ לב לכל דורש.
הוא מהווה מגדלור של נדיבות, אהבת זולת, הבנת מצוקת החסך של האחר.
בנוכחות איוב – צדק נכון, משפט חסד לזקוק ולנצרך.
“כִּי-אֲמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ וְיָתוֹם וְלֹא-עֹזֵר לוֹ
בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן
צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי כִּמְעִיל וְצָנִיף מִשְׁפָּטִי
עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי
אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים וְרִב לֹא-יָדַעְתִּי אֶחְקְרֵהוּ”
ד- איוב מורה הדרך, המנחה והמנהיג.
ההדרכות והעצות, ההנחיות והוראות הדרך של איוב – פותחות לשומע דרך שתוצאותיה באות ומתגשמות:
“לִי-שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ וְיִדְּמוּ לְמוֹ עֲצָתִי
אַחֲרֵי דְבָרִי לֹא יִשְׁנוּ וְעָלֵימוֹ תִּטֹּף מִלָּתִי
וְיִחֲלוּ כַמָּטָר לִי וּפִיהֶם פָּעֲרוּ לְמַלְקוֹשׁ
אֶשְׂחַק אֲלֵהֶם לֹא יַאֲמִינוּ וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן
אֶבְחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד”
בימי נעוריו ובחרותו איוב הוא איש הראוי לשפע האלוהי.
אותו השפע וברכת האל אינן מבלבלות את דעתו, אין בליבו את גאוות העיוור, את יהירות וזחיחות האדם שהעלה בליבו כי שפע זה זכותו שלו הוא.
נותרה באיוב הענווה של ידיעת מקומו מול המקור ממנו באה עליו הברכה.
תומתו ויושרת ליבו ללא רבב, על אף המעמד הרם וכוח המילה שהיה לו בידיו.
אנשים נוטים להיסחף, להתמכר ולהאמין למעמדם, לעושרם, לכוח הציבורי, ליכולת ההשפעה.
אין איוב כך, מן הרחם בא, לעולם יצא, ונותר כפי שהוא במערומיו, על אף בגדי הזהב והעושר אותם לבש.
ה- היכן אם כן המשל שבדברים, המעידים כי הדברים אינם כפשוטם:
על שנוי תפיסת משמעות החוויה בתוכן שלה עקב הזמן החולף ומאורעות הטלטלה של תנועת החיים.
אותה החוויה שאיוב מציג בפרק זה בערגה וגעגוע עמוק, בזמן נעוריו אותה החוויה הייתה שונה.
חווית ההווה של איוב בעת היה שפע האל עליו, היה בחרדה סיזיפית עם אפשרות לנטיות אובססיביות.
“וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים” (איוב א-ה)
האיש חי בחרדת אין קץ.
המשל אם כן, בא להצביע על הבדלי המשמעויות שאדם מקנה למה שחווה עקב תעתועי הזמן החולף.
עקב שינוי הפרספקטיבה מניסיון החיים.
עקב ידיעת הכאב והמצוקה היוצרים שינוי מעמיק בכל מבנה אישיותו של האדם.
ו- בעת היה בשפע, ידע חרדה.
בעת היה במצוקה, ידע להעריך נכונה את אשר היה.
בעת נולד למציאות נתונה ושאולה – היה מחוסר בכלים לדעת את מקורה, איכותה, ומבוקשה.
בעת התערערה אותה המציאות לה נולד – נותר בשיברון הכלים ללא יכולת התייחסות למה שקרה.
בעת נעוריו כשגילה כוחותיו, היה ניזון ונע מכוחות לא שלו וללא שאלה.
כעת ללא אותה השראה – נותרה בו רק אותה השאלה.
אותה השאלה עדיין עומדת פתוחה וממתינה, מזמינה את מבוקשה, נותרת ביציבותה, שקטה ומכונסת בייסורים ללא מענה ותשובה.
בעבר גם עם ידע איוב אלוהיו – לא העריך נכון צעדיו.
בנעוריו גם כי ינק כוחותיו ממקורותיו – לא הכיר בשם את פתח דלתותיו.
בבחרותו גם כי זכה לכבוד ללא גבולות – לא הכיר את שדי “שאמר לעולמו די” (כלי יקר שמות ו-ג)
ז- מכאן הייסורים.
מכאן שבירת הכלים.
מכאן התמתחות הפנים,
ומכאן המיתה של מה שהיה למקום חדש עדיין לא נודע.