צמח ממשפחת המורכבים, סוף טור שישי בטבלת הצמחים.
נפש אדם-אריגרון, כפי שהסימפטומים הגופניים משקפים, ע”פ שיטת הקוד הסומטי:
1- דימומים, דם בהיר ניגר, בכמות גדולה, אינו מראה סימני הספקה – דימום רב וקבוע.
משמעות:
ככל שדם כהה וסמיך יותר, הדבר מצביע על העומס הרגשי העצור בתוך המערכת.
דם בהיר מלמד על פגיעה אקוטית מיידית שבאה בהפתעה, ללא מרכיב קודם של עומסים רגשיים כפי שצופים בדם כהה עד שחור.
דם בהיר – פגיעה רגשית אקוטית, מפתיעה ומיידית.
הכלל: מיקום הדימום בגוף מלמד על מיקום הפציעה בנפש.
2- החמרה בדימום בתנועה ובמאמץ.
משמעות:
אדם-אריגרון, ללא עומסים רגשיים מיוחדים. אל לאחר שנוצרה פגיעה הוא הופך לרגיש באופן קיצוני.. כל דרישה ממנו המחייבת מאמץ, ניתפשת לאחר הפגיעה כאתגר שלא ניתן לעמוד בו..
כל מאמץ הופך לסיבה המחמירה עוד את הפגיעה הקיימת.
יש באדם-אריגרון, שני מצבים: לפני הטראומה, שם הוא חזק, יציב ומסוגל לכל סוגי ההתמודדויות של החיים. ומצב שני – לאחר הטראומה, אז הוא הופך לרגיש במיוחד וכל אתגר או מאמץ רגשי, נחווה כעומס קיצוני.
סוגי המצבים הנחווים כמאמץ באדם-אריגרון:
א- הדרישה מן הסובב להמשיך את המחויבויות שהיו לו, ושהוא מורגל בהן.
ב- הדאגות שהן חלק משגרת היום שלו.
ג- הנושאים שהוא אמון אליהם.
כלומר – מן הזווית של אדם-אריגרון, לאחר שניפגע, כל פעולה שהוא מורגל בה, מהווה סיבה להחמרה… הוא איבד את כוחותיו, אין לו יכולת להמשיך בהתמודדות שעד לפגיעה הייתה קלה וטריוויאלית.
משמעות הדימום:
חולשה להחזיק את זרם החיים (הדם) לזרם החיים יש טבע מסוים, מקצב מסוים, המחייב כוח והאנרגיה לשמר אותו, לייצב אותו ואף שכלל אותו דרך תחזוק נכון.
כאשר הסוג הכוחות הנדרשים מן האדם לשימור המקצב האישי שלו, מתדלדלים – אז הדם “בורח”.
3- דוגמאות למיקום הדימום בגוף, המלמד על סוג הפגיעה שהאדם חווה:
א- דימום מן האף:
ניסיונות חוזרים ונשנים של האדם להצליח למצוא את מקומו ביחס לאחר, ביחס החברתי, או מול העולם בכלל.
הפגיעה: חווית הכישלון על כי אין הוא מצליח שנוכחותו ואיכותו יתבטאו כפי שהן. בכל פעם שהוא מנסה להנגיש את נפשו לעולם, הוא מגלה כי עליו לוותר, לגמד את עצמו, לשנות את טהרת האיכות הנפשית שלו, עקב עולם שאינו יודע להתייחס נכון לסוג הרגישות שיש בו.
ב- דימום עם הקאות מן הקיבה:
מה שהאדם חווה, גורם לו חווית טראומה ושוק. החוויות מזעזעות ואין לאדם כלי רגשי או יכולת להתמודדות עם אירועים שהאדם היה נוכח בהם.
אלו אירועים היוצרים הפרעה ממשית במורכבות הנפשית של אדם-אריגרון, ומשבשים אותה.
הפגיעה: אפקט נפשי על האדם עקב חשיפה לאירועים חיצוניים, הסותרים את המארג הנפשי שלו.. עד לרמה שהם מאיימים על האיזון והיציבות של האדם – דבר שמהווה סיבה לחוויית טראומה.
ג- דימום מפי הטבעת, פצע מקומי בפי טבעת שמדמם ללא הפסקה, דם בהיר, דליל, ניגר.
האדם נפגש באירועים – חברתיים, משפחתיים, אנושיים, ששם השפעות של רגשות הזרים לאיכות הפנימית שלו, חדרו פנימה – והוא נותר ללא יכולת להדוף אותם..
החוויה של חוסר האונים ביכולת ההדיפה של מצבים אנושיים שאינם נכונים לו, פגעו בו והחדירו לנפשו תחושת לכלוך וזוהמה.
הפגיעה: חיסרון היכולת להגנה עצמית ביחסים עם הסובב, דבר המסתיים בחוויה קשה ביותר של איבוד הטהרה הנפשית, עם תחושת לכלוך הבאה במקום הניקיון והטהרה.
ד- גניקולוגיה:
זוהי אחת התרופות החשובות ביותר (אולי החשובה מכולן) לנושאי דימום ווגינאלי לאחר לידה, בצניחת רחם, ו-או כאשר יש גידול או פוליפ ברחם… הדימום במצב זה מסכן חיים, לעיתים הדבר מסתיים בניתוח להסרת רחם.
הדימום בהיר, דליל, קבוע – לא מראה סימני הפסקה.
הרחם רפוס, רפוי, יש ברקע היסטוריה (אפשרית) של הפלות.
התרופה – מצילה חיים ואת הרחם באיבר, כיוון שהיא עוצרת את הדימום האקוטי המסוכן.
הפגיעה:
*חיסרון המוכנות וההבשלה של אישה צעירה לעבור ממצב של רווקות למצב של אחריות הורית, כאשר היא הרתה וכעת היא עוברת לפזה שאין לה כלים להכיל.
*אכזבה עצמית על שלא הרתה עד כה, עקב הפלות חוזרות..
מדוע היו ההפלות? עקב חולשה ורגישות יתר להחזיק חיים נוספים (את הוולד)
*אכזבה עמוקה ביחסי אנוש, בתוך זוגיות וקשר אינטימי (פוליפ מדמם)
*פגיעות מיניות – יחסים מיניים שפגעו – לא בהכרח באונס או באלימות, אלא שהם לא היו כפי מה שהיה נכון לאישה, היא נאלצה להגמיש את עצמה למקומות שם היה וויתור על ממדים רגשיים וקומוניקציה רגשית שהיא חשובה לה יותר מן המגע הגופני עצמו (גידול ברחם – עם דימום)
*סימביוזה ביחסים עם הקרובים לה: “חבל הטבור” לא נותק מן הילדים שהולידה, דבר שהוביל לתשישות עמוקה, לאמפטיה שבה האם חווה ולוקחת על עצמה את “גורל” הילדים.. (צניחת רחם עם דימום)
סיכום לאדם, אישה-אריגרון:
תרופה אקוטית בדומה ל perenis. Calendula aconite. Arnica. bellis
רגישות גבוהה מאוד, אינטליגנציה רגשית גבוהה, כאשר יש מחיר לרגישות שלה.. היא חשה את כול, יודעת את מה היא מרגישה, אך הנושאים שהיא מעורבת בהם, חודרים לה ל”נשמה”.
נפש עדינה שמתערערת מהר ובקלות.
אישה עירה, מודעת ובעלת רגישות גבוהה לזולת.
למרות הרגישות, יש בה דרישה עצמית שאף היא גובהה, ללקיחת אחריות ופעילות מלאה מול המשפחה, הזוגיות והעולם בכלל – הרגישות (המהווה סיבה לפגיעות עמוקות) איננה מהווה “תירוץ” להימנעות.. אין לאישה-אריגרון נטייה לסגת מן העולם עקב רגישות גובהה, להיפך – היא נאבקת להיות נוכחת ופעילה למרות הקושי והסכנה (שהיא מודעת לה) באפשרות להיפגע מן העולם.