צמח, משפחת הטורפים, טור רביעי בטבלת הצמחים.
תרופה עם זיקה לכלי הנשימה, לשיעול ספזמוטי, עם נטייה טוברקולינית מובהקת.
יש בתרופה כמה סימפטומים נפשיים ידועים כגון:
א- בטוח שרודפים אחריו.
ב- חשדנות יתרה, גם על חברים וקרובי משפחה.
ג- קשיי ריכוז, צריך להסיט את הריכוז מעניין לעניין, כדי להצליח להתרכז בנושא שבו הוא עסוק.
ד- מתרגז על נושאים חסרי חשיבות ומשמעות.
ה- חרדה עמוקה כאשר הוא לבד.
אך סימפטומים אלו אינם מסבירים מדוע אדם-דרוזרה חלה בריאות, מהי סיבת השיעול, ומהי המשמעות של הנטייה לחולי כל כך מובהק בריאות.
על שאלות אלו ניתן למצוא תשובה דרך שיטת הקוד הסומטי.
על הריאות:
האיבר הפנימי הראשון לפגוש ולהיות במגע עם האקלים החיצוני.
משמעות – לתוך החיים הפנימיים של האדם, חודר ונכנס העולם החיצוני (החברה, יחסי משפחה, מעמד חברתי, קשרי עבודה ועוד)
איכות הריאות:
התפתחות של איכויות התנהגותיות שהן המשך של ההוויה (הצד העמוק האדם, שחי בלב) המבטאות את ליבו של אדם דרך דפוסים פסיכולוגיים.
משמעות – התפתחות של איכויות התנהגותיות שאינן נאמנות ולא עוקבות אחר ההוויה שבלב באדם, יובילו לבעיות בריאות, כיוון שהחוץ נפגש עם פנים האדם דרך דפוסים שאינם מדויקים.
אי הדיוק בהתפתחות אותן האיכויות ההתנהגותיות יבואו לידי ביטוי דרך סימפטומים בריאות.
סוגי הסימפטומים שבריאות מלמדות על אותן האיכויות ההתנהגותיות שאינן נאמנות לשורש.
הינה כמה דוגמאות דרך סימפטומים גופניים ידועים מן המטריה מדיקה:
1- שיעול ספזמטי אלים:
משמעות:
שיעול – ניסיון של האדם להדוף ולדחוף מתוכו החוצה גורמים והשפעות שחדרו לנפשו, שהם זרים לאיכות הבסיסית שלו.
ספזם, כיווץ – מאמץ יתר שאינו אפקטיבי. מאמץ אינטנסיבי, ללא תוצאות, מביא לידי כיווץ.
אלים – מה שחדר פנימה לתוך האדם, נחווה כהשפעה מזעזעת באלימות שלה, עקב ערעור של היסוד העמוק החי בלב, והבדלי האיכויות שביניהן (הנפש בטבעה עדינה, ההשפעות החיצוניות המגרות אותה, תמיד הן אגרסיביות יותר, גסות יותר מאיכותה הבסיסית) בחוויה של אדם-דרוזרה, ההשפעה של החוץ עליו, היא אלימה.
2- שיעול גורם לחנק:
משמעות:
מה שניכנס לתוך האדם שיש לסלקו, גורם לאדם לרצות לדבר על הדברים, להגיד אותם, לשתף משהו קרוב עד כמה הוא כאוב מן העולם הגס עד לאכזרי… אך כאשר הוא בא לספר על עצמו, גרונו משתנק..
מדוע? מכיוון שנפשו ביסוד העמוק שלה, נפגעה… למישור זה אין מילים (יש, אך לא בשלב בו נימצא אדם-דרוזרה) לכן הוא משתנק.
3- בשיעול מחזיק את החזה:
משמעות:
המקום שמנסה לפלוט את ההשפעות הזרות הוא החזה (הלב)
חזה – החזות של האדם, כיצד האדם ידוע בעולם, ה”שם” שהוא השיג או בנה לעצמו.
ה”שם” של האדם, הוא זה שהתערער, הוא זה שנחדר או נסדק.
לכן הוא זקוק לתמיכה.
מדוע החזה (ה”שם”) נסדק?
מכיוון שביטויו השונים במובן ההתנהגותי, לא היו מבוססים על היסוד האוטנטי, האמתי באדם. ה”שם” שהאדם הבנה לעצמו, איננו מדויק לנפשו לכן הוא חדיר.
4- השיעול מגרה הקאות:
הקאה – הוצאה ופליטה החוצה של התנסויות הווה שהאדם חווה שלא ניתן לעכל או להתייחס אליהן, כיוון שאין לאדם את הכלים או את יכולת ההתייחסות לנושאים שאותם הוא מקיא.
שיעול הגורם להקאה – היכולות הפסיכולוגיות שיש באדם, מבוססות על עקרונות של “טוב או רע” ממקורות חיצוניים. האדם ביסס בתוכו תפיסות שהוא עצמו חש לא בנוח איתן.
דבר ההופך את עולמו הפנימי לרעוע, ללא יציב, לחדיר על ידי הסביבה באופן מהיר יחסית.
לכן ייתכן כי יחווה התנסויות שאינן ניתנות לעיבוד.. עקב כלים פנימיים שאין להם שורש אמתי (אמת או שקר הם קריטריונים הנקבעים על פי איכות הנפש המולדת)
אותם הוא יקיא בקלות יחסית, דרך גירוי משיעול שאף הוא מהווה סוג של כלי ניקוי של השפעות חיצוניות שאינן נכונות לאדם ומכאיבות לו.
5- החמרה בשיעול מיד כאשר נשכב:
משמעות:
שכיבה – מצב סטטי, ללא תנועה. במצב זה האדם נותר עם מה שיש בו.
ללא תנועה אין את המשך ההזנה או תהליך העיבוד של המצטבר.
בשכיבה האדם חש את מה שיש בתוכו, כמו שהוא ללא יכולת שינוי. דבר הגורם לאדם-דרוזרה קושי עצום.. כיוון שכעת עליו להתמודד עם כול אותם אי הדיוקים והפערים שיש בתוכו. חיסרון המגע האוטנטי עם העולם החיצוני.. דבר המביא עימו כאב שלא ניתן להכיל, אז בא השיעול שהוא אמצעי לסילוק הנושאים קשים ולהשבת התנועה לה זקוק אדם-דרוזרה.
6- החמרה לאחר חצות הליל:
משמעות:
חצות הליל לקראת הבקר, אלו השעות ה”מתות”, לא קורה בהן דבר באינטראקציה עם העולם החיצוני.. האדם מרגיש את עצמו כי הוא נותר עם עצמו לבדו. לאדם-דרוזרה, אין דבר קשה יותר מלהיות שם לבדו מול עצמו.. עקב פערים רבים בין היסוד הבסיסי שבנפשו (שהוא מודע לו) לאופני הביטוי שלו מול העולם.. לאחר חצות הליל, שם אדם-דרוזרה נפגש עם תכנים שקשה מאוד להכיל.. על אותם הזיופים ההתנהגותיים, על מה שאיפשר למרות שלא רצה, על מה שעשה אך לא באמת התכוון… כל אלו מפגישים את אדם-דרוזרה עם קושי שלא ניתן לעמוד מולו.
לכן הוא משתעל.
7- שיעול עם דם בהיר טרי:
משמעות:
דם זהו נוזל החיים המזין את כל תאי הגוף בארבע רמות:
1- אנרגיה זמינה.
2- ביצירת אחדות בין האברים לפעולה משותפת.
3- באיזון על ההומיאוסטזיס של המבנה כולו.
4- בהזנה של הלב, שם נוכח המיתר הקיומי (נפש האדם במובן העמוק והבסיסי) שהוא מודיע את רצונו דרך תנועת הדם, המובילה את הרצון, כיסוד מזין מרכזי באדם, לכל תא בגוף… כל תא בגוף אם כן, יודע ומודע לרצון, וכך לכל חלקי המערכת יש מקום וחלק במימוש הרצון ותכליתו שהיא ההזנה העמוקה והחשובה מכל.
יציאת דם משמעותה כי אותו המקום ממנו יש יציאת דם, אינו יכול לקחת חלק באחדות של המבנה כולו.
כביכול אין הוא שייך לתנועת המערכת, אין הוא יכול להיות חלק מן הזרימה של תנועת החיים המתאפיינת דרך זרם הדם.
שיעול דמי, מציע כי האדם עם תכנים שחדרו אותו למקום עמוק שכל עוד והם שם, וכל עוד והוא אינו יודע כיצד להתמודד עם חדירה זו… אין הוא יכול לקחת חלק פעיל בתנועה של זרימת החיים. הוא כביכול נפלט מן החיים החוצה.
סיכום:
תיאור זה מלמד על סוגי הקשיים איתם אדם-דרוזרה מתמודד, דבר המסביר את סיבת הסימפטומים הנפשיים הידועים שצוינו בתחילת המאמר.
הסימפטומים הגופניים אם כן, מלמדים על מאבקים הפנימיים של אדם-דרוזרה, ויש בהבנה זו לפתוח פתח ולהבין יותר ואף לתמוך ברובד עמוק יותר בצרכים האבולוציוניים של אדם-דרוזרה.