Digitalis purpurea

תרופה עם זיקה ללב, לבלוטת הערמונית ולכבד.
לב – סימפטומים בלב, ידיעה באדם כי סטה מדרכו כאשר הוא חי חיים שאינם נכונים לו, כאשר אין בידו את כוח לשנות.
ערמונית – בלוטה המחזיקה את עיקרון הזהות הזכרית.
כבד – איבר המבין את כוונת הרצון ויודע להכין ולהכשיר את הכוחות הדרושים לשם הגשמת החזון של הרצון.
איבר המעבד את כל הרגשות הקשים ונגטיביים.

סימפטומים בלב:

א- דופק הלב נמוך לא באופן טבעי:
דופק הלב – מקצב החיים.
דופק לב נמוך – האטה של מקצב החיים ביחס לפוטנציאל וליכולת הטבעית של האדם.
סימפטום שמופיע בדרך כלל באנשים מבוגרים.
על מה הוא מצביע ומה הוא משקף?
על צורך להאט את הקצב עקב אורח חיים מהיר ומתיש בביוגרפיה של האדם.
על חיים שלא הגשימו את הדבר הנכון, וכעת האדם זקוק לחשבון נפש מעמיק.
על תחושה שהאדם, כפי שהוא כעת, אינו במקומו.. הבנה המכריחה אותו לעצור.
על תחושות קשות כמו – עצב, יגון, תחושת החמצה המובילות לעצירת תנועת החיים.
על שחיקה ועייפות המובילה לחושת ייאוש וויתור על החזון של החיים.

ב- תנועה או מאמץ קל גורמים להאצה מהירה ופתאומית של קצב הלב:
למרות חולשה עמוקה שברקע, יש מאדם תחושת סוף הגורמת לו לחוויית דחיפות, “אם לא עכשיו, אימתי” דבר הגורם באדם פרצי אנרגיה למרות החולשה..
יש באדם צורך לגשר על חסכים רבים שלקראת סוף החיים הוא מבין ונוכח היכן שגה או טעה (לרוב ביחסי אנוש, בפרופורציות. למשל – “היה עלי להיות יותר עם משפחתי, פחות מול העסק”)

ג- תחושה שהלב עוצר, חייב לעצור את הנשימה כדי להחזיר את פעילות הלב:
קשר בין ריאה ללב.
תהליך הנשימה מכניס את העולם החיצוני לעולם הפנימי של האדם.
התפתחות של נפש הריאה היא ההתפתחות של איכויות רגשיות הנובעות מן הלב (מאיכות נפש האדם השורה בלב) אז הלב (הצד העמוק באדם) יכול להתממש באורח החיים של האדם בקיום הפיזי.
סימפטום זה מלמד כי האדם זקוק לעצירת הקשר והתנועה שלו מול העולם.. לאורך השנים האדם בנה קשרים עם העולם שלא היטיבו עם ליבו.. אולי היטיבו עם הסובב אך לא עם האדם עצמו. הוא עצמו נשתכח.. דבר שגבה מחיר מן האדם.
כעת האדם זקוק לעצירה ולהתכנסות פנימה שם אין אף אדם נוסף חוץ ממנו הוא עצמו.
לכן עצירת נשימה דרכה דופק לב חוזר, מבטא צורך באדם להתנתקות מכל מגע אנושי ולחזור לנקודה של טהרת הלב (טהרת ה”אני”)

סימפטומים של בלוטת הערמונית:

א- הגדלה של הערמונית:
ניסיון לאגור כוחות, לגייס כוחות בעמידה ובתפקוד של האדם ביחס לזהות הזכרית שלו, שהיא מאותגרת לכן עייפה ומקורנת (דבר שקורה על פני שנים רבות)

ב- גירוי מיני ללא תגובה גופנית:
אדם שנותר בחוויית הקיום שלב חיים 8 (שלב ההתבגרות, ע”פ 12 שלבי החיים) שם החוויה המינית הייתה הדומיננטית, והיא הייתה המנוע הדוחף לתנועה ולהתפתחות הזהות הזכרית.
בגיל בוגר על האדם לשנות את סוגי ה”מנועים” לתנועה של החיים. דבר הכרוך בהתפתחות הכרחית, אך אם התפתחות זו לא התממשה, האדם נותר בזיכרון הקיומי שלו בדרגה האחרונה שם הייתה התפתחות.
בדרך כלל סימפטום זה מלמד כי האדם נשען בזהות הזכרית שלו על התפקוד ועל החוויה המינית (אדם שהתפקוד המיני היה צד דומיננטי בחוויה שלו)

ג- הידרוצלה, הצטברות נוזלים בשק האשכים (מיימת האשכים)
במבוגרים – לאדם בראשית דרכו, היה שפע רב להציע ולתת. לאורך השנים המושאים והתכנים שאותם רצה לתת, הלכו והיטשטשו ואיבדו את הבהירות של איכות התוכן.
דבר שגרם לאיבוד החדות והבהירות המחשבתית.
וכן לאיבוד של נושאים שהאדם ידע אותם אך הם לא הצליחו לקבל מימוש קונקרטי בחיים.

סימפטומים של הכבד:

א- כבד מוגדל עם צהבת:
דלקת – מאבק וקונפליקט, כאשר הכבד מוגדל ומודלק, הדבר מלמד על הדחקה של נושאים רגשיים רבים שהיו חשובים ועקרוניים לאדם, אך הוא דיכא אותם לטובת מחויבויות חיים שהיו לו.
לאורך השנים הוא נמלא כעס על כך שהיה עליו לוותר על מה שעקרוני לו, דבר שהעמיק את עוגמת הנפש, וגרם להצטברות של הרבה “חשבונות” מול אנשים אחרים (לרוב אלו בני הבית או במסגרת העבודה, שם היה עליו “לבלוע” צפרדעים רבים)

ב- כבד כואב, במגע וגם לא במגע:
כאב – דבר שאינו במקומו.
מה אינו במקומו באדם-דיגיטליס?
כל אותם התכנים שיש בו, כל הרצונות שהיו לו, כל המגמות הרגשיות שהיו לו שהוא וויתר עליהם עקב אילוצי חיים שסוגים שונים.
דבר בסיכומו של יום או של חיים מותיר באדם כעס עצום עם תחושת אי צדק על חיים שלא מומשו.

סיכום על אדם-דיגיטליס:
בתחילת דרכו זהו איש עם כוחות רבים, עם פוטנציאל רב, מכיוונים רבים.
זהו אדם חזק, שניתן לתת לו אחריות ולסמוך עליו.
זהו איש אמין ונאמן… עד למקום ששם מה שניתן בידו (אחריות על מערכת, בית, משפחה, מסורת משפחתית ועוד) משכיח ממנו את עצמו… הדבר שהוא אחראי עליו חשוב, והוא עצמו משני או שאינו חשוב עד שלא קיים כלל.
שם נותר באדם, באופן הדרגתי, קורבן חיים עצום ועמוק, שיש לו מחיר כבד (הוויתור של האדם על עצמו)
מצב זה מביא לעצב עמוק, לחרטה עמוקה על החיים שחי, על מה שהפסיד עקב הנאמנות הלא נכונה לו, לעצמו.
לעולם, הוא היה אדם למופת, איש עקרונות אמין ונאמן, בכוח שהיה לו להחזיק מערכת, אך לא לו. הוא לעצמו יצא מפסיד.