צמח, חד פסיגי, ממשפחת השושניים (liliales)
זוהי אחת מן התרופות המרכזיות במטריה מדיקה למצבים היסטריים.
אלו הסימפטומים המאפיינים המרכזיים, ברובד הנפשי:
תגובות רגשיות קיצוניות, צחוק היסטרי לא נישלט.
בכי – צחוק לחילופין.
מצבי רוח עם תנועה מהירה וקיצונית.
תנודתיות רגשיות בקצוות, קיצונית.
כעס מתפרץ עם חרטה מיידית.
אי שקט, תגובתיות רגשית מהירה עם נטייה לראות את הצד הנגטיבי בכל נושא.
רגישות גבוהה למוזיקה, תגובות רגשיות למוזיקה.
בנשים – תחושה שהיא בהיריון.
צורך לחבק ולנשק אנשים, גילויי חיבה – מוגזמים, לא בקונטקסט הנכון.
זהו הסימפטום המרכזי שנתמקד בו:
חלופה מהירה בין מצבים רגשיים לתגובות גופניות,
כאשר התנועה הרגשית הופכת לגופנית, התנועה הרגשית נרגעת.
העיקרון:
כאשר מצבים רגשיים הופכים לגופניים, הסימפטום הגופני הופך להיות “המגרה” ששם שמור המצב הנפשי שקדם לו.
לכן – הסימפטומים הגופניים הם ה”תת מודע” שם צבורים המצבים או אירועי החיים שהפכו לסימפטום גופני, בתהליך הסומטיזציה.
לכן – להבין את משמעות הסימפטום הגופני, ועל מה הוא “שומר”, ואת מה הוא מכיל, זוהי דרך להבנה של נושאים שהמטופל אינו יכול לספר על עצמו.
הסימפטום הגופני אם כן, מעיד על המקום ששם האדם התרחק מעצמו, התנתק מעצמו, כאשר ככל שיש באדם יותר סימפטומים , זהו סימן לדרגת הריחוק של האדם מעצמו.
באדם-קרוקוס, כלל פסיכו-סומטי זה קל לזיהוי עקב התנודתיות הסימפטומטית המהירה בין גוף לנפש.
הינה סימפטומים גופיים ומשמועתם הסומטית, מתוך המטריה מדיקה של בוריקה.
ראש:
כאב פועם (דופק לב) בשיאו, גרוע יותר במהלך הווסת.
תיאור הסימפטום – יש כאב כל הזמן, אך הוא מוחמר במחזור החודשי, כאשר טבעו של כאב הראש מתואם עם מקצב דופק הלב.
משמעות – הקושי להיות מתואם עם ה”לב”, הקושי לחיות על פי זרם החיים ומקצב החיים הטבעי לאדם. האדם חי מהר ואינטנסיבי מדי ביחס לתנועה הנכונה עבורו.
אסטרטגיה של האדם לבוא למצוקות הרגשיות דרך שכל, אינטלקט ולוגיקה וכך לעשות סדר בכאוס הרגשי (אסטרטגיה שאיננה עוזרת)
עיניים:
עיניים – האופן בו האדם רואה את החיים, מהי תפיסת העולם של האדם.
העיניים מורגשות באופן לא טבעי, עד לכאב, לאחר בכי אינטנסיבי.
הבכי בא לנקות עומסים רגשיים, העיניים מורגשות לאחר בכי עקב תפיסת חיים המובילה להקצנה רגשית, ששם צפויה הצפה שהבכי יהיה חלק ממנה לצורכי ניקוי ופירוק המתח הרגשי.
אף:
כהה, חוטי, קרוש. מחרוזות של דם כהה תלויות על האף.
משמעות :
אף – כיצד האדם מוצא את מקומו בהקשרים חברתיים.
דימום – זרם החיים ללא כלים, איבד את דפוס התנועה שלו.
מן האף – האדם אינו מצליח לסנכרן את עצמו מול החברה מסביב, עד לדרגה של איבוד היכולת להכיל את עצמו, את רגשותיו ומחשבותיו. שם הוא מאבד את קשר לעצמו.
דם כהה, שחור, צמיגי – רגשות קשים, נגטיביים, עם תפיסת הצד השלילי שבכל מצב.
מחזור חודשי, נשים:
תחושה של משהו חי בבטן, בבטן וכו’, במיוחד בצד שמאל.
מחזור כהה, צמיגי, תכוף מדי ושופע, שחור.
דימום ברחם; קרישים עם חוטים ארוכים; מוחמר במינימום תנועה.
תחושה כובלת, כאילו משהו חי בשד ימין.
העיקרון: כל הסימפטומים שנשים חוות לפני מחזור, מלמד על הנושאים שהיא חוותה רגשית בחודש שחלף. סימפטומים אלו מסכמים את החוויה הרגשית שלא היה ניתן להכיל והפכה לגופנית.
סימפטומים בזמן המחזור – חווית הווה, הסימפטומים מלמדים על חווית ההווה של האישה, שאותה החוויה שם כל החודש (חווית הווה קבועה)
סימפטומים לאחר סיום המחזור – המצב הנפשי, המתח וההכנה הרגשית לקראת החודש הקרוב.
קרוקוס זוהי תרופה לנשים (סטטיסטית) אחד מן האפיונים המרכזיים של התרופה, זוהי נטייה לדימומים מאסיביים עם דם כהה שחור, סמיך, צמיגי, כמו חוטים (מסטיק) קרישי דם, עם ריח מאסיבי.
סוג זה של דימום יכול להופיע בכל מקום בגוף, כאשר דימום מן האף הוא האופייני ביותר, חוץ מדימום כפי שתואר במחזור החודשי.
הכלל: ככל שהדם כהה ושחור יותר, זוהי העדות לריכוז של רגשות קשים לא מעובדים, שאין לאישה כלים כיצד מתנהלים עם עוצמות רגשיות קשות בעלות נטייה נגטיבית, אגרסיבית, ללא שליטה, כעס, תסכול, לוקחת כל סיטואציה על הצד השלילי שלה.
קרשי דם – תנועת חיים שנעצרה.
ריח מאסיבי מן הדימום – כוחות נפש בעלות עוצמה, מושקעים במקומות לא נכונים, לא פרוגרסיביים.
תחושה שיש בשד או בבטן יצור חי – “היצור” הזה, אינו אלא החוויות הרגשיות שהפכו ל”יצור”.
מיקומו של ה”יצור” מלמד על המקום הרגשי ששם יש הצטברות של חוויות שהפכו ל”יצור”.
נשימה:
שיעול צפצופים, עם כיח קצף, המכיל חוטים כמו חוטים עדינים; החמרה בשכיבה.
משמעות:
שיעול – מגמה להוציא החוצה דבר שחדר פנימה שאינו אורגני לנפש האדם.
המחרה בשכיבה – עקב המצב הסטטי. מה שחדר את הפנימיות האדם שאינו טבעי לו, זוהי האינטנסיביות המוגזמת העודפת.
גפיים ותנועה מוטורית:
כוריאה והיסטריה, עם שינויים מהירים בתחושות ובעוצמות שלהן בדרגות הכאב.
משמעות – הגפיים ממשות את רצון, את התנועה של הרצון.
המקום ששם יש כיווץ או שינויי תחושה מלמדים על המקום הרגשי שעובר סערות רגשיות עקב המגמה לבטא את הרצון דרך מעשים שאינם מצליחים לדייק את כוונת הרצון.
החמרה:
בשכיבה – עקב האינטנסיביות הרגשית הזקוקה לתנועה. השכיבה גורמת להעצמה רגשית.
במזג אוויר חם, בחדר חם – חום מביא להאצה, לכן הוא מחמיר. כיוון שאדם – קרוקוס חי בדרגת טעינה רגשית גבוהה מאוד.
בבוקר – כיוון שבוקר זהו תחילת היום, עם דריכות והמתח לקראת התגרים שהיום צופן בחובו. דבר היוצר בקרוקוס מתח רב.
בצום – חווית חרדה עקב היעדרות ההזנה.
לפני ארוחת הבוקר – אך מוטב לאחר האכילה.
כאשר מתבונן בריכוז בחפץ – ריכוז בחפץ ללא תנועה, מביא לעלייה בדרגת המיקוד היוצר אינטנסיביות מחשבתית-רגשית.
הטבה:
באוויר הפתוח – הזדקקות למרחבים, למקום עם חלל היכול להכיל את עוצמות הנפש של אדם-קרוקוס.
סיכום:
מדוע הבנה זו חשובה?
כיוון שדרכה אנו למדים על מצבו\ה המדויק של המטופל\ת בקומות שהאדם אינו יודע לספר על עצמו במילים.
כך ניתן לדייק במתן התרופה, בפוטנציה ובמנות החוזרות שלה.
כמו כן – זהו כלי לזיהוי דרגת החולי באדם.
וכלי להבנה של תהליכי ההבראה. כאשר סימפטום גופני הבריא, ניתן להסיק מכאן על עלייה בדרגת המודעות של האדם, וכן בעלייה ברמת הקשר של האדם מול עצמו.