שייך למשפחת בעלי החי, מן הים מחוסרי החוליות.
קיימים מאובנים מלפני 450 מליון שנה של מין זה.
זהו אחד מן המינים הבודדים ממשפחת האלמוגים הגדל בים תיכון, בחופי יוון, איטליה, ספרד ופורטוגל, ומעט בחוף המערבי של אפריקה עד לסנגל.
מכיל ריכוז גבוה של פחמת הסידן (הבונה את השלד של האלמוג) וברזל אוקסידי (oxide) ויוד ברמה נמוכה.
בעולם העתיק ועד להיום, מפיקים משלד האלמוג אבנים יקרות ערך, את אבן הקורל שיש אותה בכמה צבעים, המפורסמת ביותר היא הכתומה-אדומה, אך יש כמו כן קורל לבנה, ורודה, כחולה ושחורה.
תרופה עם שלושה אזורי זיקה:
1- רגישות וגיורי של כלי נשימה עליונים.
2- הרקמות הרטובות הזקוקות ללחלוח בכלי הנשימה העליונים מגורות, דבר היוצר ליחה באיכויות שונות.
3- תרופה עם רגישות עצבית גבuהה, היוצרת אפקט על מערכת העצבים.
מן המטריה מדיקה של ויטולקס:
זוהי תרופה שכל השנה נעה בגלים של חולי, מצינון והתקררות ועד למחלות וויראליות אקוטיות.
כך שלאחר שהאדם הצליח להתחזק ולהשתקם, מייד בא גל אקוטי נוסף של צינון, שפעת או התקררות.
לכן (הוא אומר) אדם זה חולה כל השנה רצוף במחלות אקוטיות של כלי נשימה עליונים.
בספרות המרכזית על תרופות, הסימפטום המרכזי של ה- mind, בתרופה זו:
נהפך לרגזן, ולווכחן כאשר מרגיש גופנית לא טוב, בעיקר עם חש כאב.
כלומר – אם הוא חש בטוב גופנית, אין סימפטומים נפשיים מיוחדים, וכאשר בריאותו מתדרדרת ברמה החיסונית או ביחס לסימפטומים הגופניים, אז ורק אז הוא מפתח סימפטומים נפשיים.
לכן הסימפטומים הנפשיים כמו שהם מופיעים בספרות הידועה, אינם נפשיים אלא גופניים, והאדם הגיב נפשית למה שהתחיל במישור הגופני.
כלומר – הסימפטום הנפשי, ממוצא גופני ועוקב אחרי השינויים הגופניים, לכן הוא לא יכול להיחשב לסימפטום רגשי המובן הקלאסי.
לעומת זאת: הסימפטומים הגופניים הקלאסיים של תרופה זו, הם אלו שהחלו ברובד הנפשי, והשתרשו בגוף כסימפטום גופני בתהליך הסומטיזציה.
לכן הם בעלי משמעות עמוקה יותר ביחס להופעה הרגשית הידועה (כפי שהיא מנוסחת בספרות על התרופה)
מכאן – שההבנה על המשמעות הרגשית שמאחורי הסימפטום הגופני, בתרופה זו, חושף ומגלה את איכויות הנפש של התרופה.
הינה כמה דוגמאות לנושא זה:
1- מוחמר מקור וחום במקביל (merc sol) כאשר מתכסה בסמיכה, יותר מדי חם לו. כאשר מוריד סמיכה, יותר מדי קר לו. וכך לחילופין.
משמעות:
דרגת רגישות גבוהה ביותר, שם לב לכל שינוי ולדקויות המשתנות. רגיש להן – אינו יכול להישאר אדיש להן.. מגיב לשינויים אלו דרך מצבו הרגשי.
רגישות אנושית, חברתית, בין אדם לחברו. רמת אמפטיה גבוהה מאוד.
2- אוכל: תשוקה עזה לחמוץ. יחסים אמביוולנטיים למלוח, לעיתים דחייה ולעיתים תשוקה.
משמעות:
חמוץ – הצורך להדק ולרכז את חווית ה”אני” ביחס לאינטראקציה החברתית.
תשוקה לחמוץ מלמדת על המקום המאותגר באדם מול הסובב, שם הוא אינו מצליח לעמוד על שלו. בחוויה שלו, הוא מתפזר ומאבד את כוחו של דמות חיצונית.
טעם חמוץ מהדק את חווית ה”אני” מול האתגר בעמידה מול אדם נוסף.
מלוח והיחס האמביוולנטי אליו – היסוס ביחס לצורך ליחסים אינטימיים, יש משיכה לנושא אך במקביל חשש ממנו..
יש ביחסים אינטימיים אפשרות לאבד את המרכז הפנימי עקב רגישות יתר, משם נובע החשש. במקביל יש רצון עז להצליח להיות עם משהו ביחסים קרובים שם האדם מרגיש נתמך.
3- אף: נטייה לסינוסיטיס כרוני, נזלת צמיגית כרונית, יש נזלת כל הזמן ברמות שונות.
נטייה לדימום מן האף עקב הגירוי המתמיד של מערות האף.
כאשר נושם דרך האף יש תחושת קור פנימית בתוך האף.
משמעות, העיקרון:
כל התופעות שיש באף או על האף, מצביעות על סוגי הקושי השונים שיש לאדם, ביחס ליצירת קשר בנושא החברתי או הבין אישי (זוגיות, משפחה) כיצד האדם מוצא את מקומו מול האחר.
סימפטומים הקשורים לאף, מלמדים על הרגישות שיש באדם בנושא זה.
בקורל האדום, נושא זה מרכזי ברגישויות שיש בו.
אדם רגיש, מרגיש את כל מה שקורה סביבו, חשוף, מודע למצבם של האנשים סביבו.
אינו מצליח למצוא את מקומו מול האחר, עקב רגישות היתר למצבו של האחר.
חש צורך לשתף ולדבר על עצמו, להנגיש את נפשו מול אדם נוסף, אך אינו יכול עקב העוצמה של מה שהוא חש ממצבו של האחר וכיצד מצבו של האחר משפיע עליו.
הדבר יוצר בו גודש רגשי עצום – מצד אחד צורך לקחת חלק חברתי, לדבר ולהראות לעולם את איכויותיו, מצד שני הוא “חדיר” מדי על ידי העולם, דבר המהווה סיבה למצוקה נפשית ההולכת וגדלה.
מכאן ההפרשות של נזלת – יציאה של עומסים נפשיים.
מוגלה – ביטוי דלקתי, מאבק ברצון למצוא מקום החברתי בעולם.
דימום – הפרעה בתנועה של זרם החיים הטבעית לו.
חווית קור מנשימת אוויר דרך האף – קור מבטא עצירה וכיווץ של תנועת החיים, לרוב עקב פחד וחרדה (המגע עם העולם, כרוך בחווית פחד וחרדה)
4- פנים מכחילות בשיעול.
משמעות: פנים – ביטוי לאיכויות הנפש המייצגות את האדם (פנימיות הנפש)
שיעול – מגמה להוציא את מה שאינו שייך לנפש האדם, שחדר אותו מבחוץ
כיחלון, ציאנוזיס (חיסרון בהספקת חמצן) הפסקת תנועת החיים, החיים בסטגנציה, לרוב עקב חרדה ופחד.
5- שיעול דמי היוצא מן הפה עקב הגירוי של קנה הנשימה.
עצרות של הקנה, תחושת קור בקנה בנשימה.
משמעות:
שיעול דמי – צורך לפלוט החוצה חוויות שחדרו פנימה, כשהן יוצרות הפרעה בתנועת החיים הטבעית של האדם… דבר המלמד עד כמה קורל אדום רגיש, פגיע, חשוף ומעורער מאינטראקציות עם העולם..
בתרופה זו, סוגי החוויות המזעזעות את האדם, עלולות להיראות רגילות וחסרות משמעות למתבונן… אך בעבור אדם – קורל אדום, אותן החוויות (הנחשבות לרגילות) מהוות סיבה להפרעות עמוקות בנפשו.
קור בקנה הנשימה, עם עצרות – חרדה ופחד מן המגע הקומוניקטיבי עם העולם
(דרך קנה הנשימה מתאפשר הדיבור – מכאן הנושא הקומוניקטיבי)
6- שיעול נבחני, עם צפצופי נשימה, עצרות של כלי הנשימה בשיעול, שיעול יבש אינטנסיבי עד לאפשרות לחנק ותשישות עמוקה לאחר גלי שיעול.
משמעות:
תשישות לאחר שיעול – מעיד על המאמץ שעל האדם השקיע על מנת להדוף את אותן החוויות שחדרו אותו..
מכאן אנו למדים, עד כמה החוויה של המגע עם העולם, חודרת את נפשו של קורל אדום.
7- האוויר הנכנס לריאות מרגיש קר, כמו שמקרר את הריאות מבפנים.
משמעות:
קור – פחד, חרדה.
אוויר ששואפים – הכניסה של עולם החיצוני פנימה (אקלים, חברה, יחסים, זוגיות וכ’)
בקורל אדום המגע עם העולם החיצוני על כל גווניו, מעורר פחד.. עקב הקושי לייצר גבול מול העולם, ורגישות היתר.
וכן עקב העומק והמיידיות של החדירה של יסודות הזרים לנפש האדם, פנימה.
8- צבע העור – בדומה לצבע של קורל אדום, כאשר יש תופעת עור (פסוריאזיס) צבע האזור הנגוע, הצבע של קורל אדום כמו שהוא בטבע.
משמעות:
עור – גבול המתחם את האדם מן העולם
בעיות על פני העור – היכן קיים באדם המקום הרגשי שזקוק להידוק ובירור בקושי מול נושא הגבול, דבר הנלמד מן המיקום של תופעת העור על פני הגוף, דרך הלימוד של משמעות מערכת שלד שריר.
צבע אדום – תאוצה רגשית, אינטנסיביות רגשית, כעס..
בקורל אדום – הקושי לייצר גבול מול העולם, מעורר כעס.. אך כאשר הנושאים חדרו פנימה הם מעוררים פחד וחרדה (קור)
סיכום:
ראינו אם כן, כי הסימפטומים הגופניים בתרופה זו, מלמדים על סוגי הרגישויות של אדם –קורל אדום, באופן המדייק את הגדרת סוגי הרגישויות.. דבר המלמד על המקום באדם-קורל אדום, הזקוק לתרופה הרלוונטית.
התרופה קורל אדום, שייכת למיזמה הטוברקולינית, מכאן קשר ל phos., bacillinum.
כאפשרות לתרופה משלימה.
כמו כן יש בתרופה זיקה פסורית, לכן קיימת האפשרות ל sulphur. Mag sulph, כתרופות משלימות.