צמח, ממשפחת הסוככיים (apiales) סוף טור חמישי, בטבלת הצמחים
התרופה שייכת לתרופות ה”גדולות”, ידועה במורכבות שלה.
זהו הרעל שהרג את הפילוסוף היווני, שוחר האמת, סוקראטס.
במאמר זה הדגש על הדינאמיקה הפנימית של הסימפטום הגופני, ומה הוא מספר על התהליך שאדם-קוניום עבר, עד שהגיע לסוגי הפתולוגיות הידועות של קוניום.
הניתוח, ע”פ שיטת הקוד הסומטי.
1- התקשחות של רקמות רכות, אשכים, פרוסטטה, שד, רחם, בלוטות לימפה ועוד. ההתקשחות של רקמות רכות מוביל לניוון שלהם ומשם לגידולים מסוגים שונים.
זוהי אחת מן התרופות המרכזיות לגידולים סרטניים.
משמעות:
כל רקמה שהפכה לגידול, משקפת על מגמה באדם, לניתוק רגשי מכיווני רגש מסוימים.
העיקרון:
המקום ששם מופיע הגידול, מלמד על המקום הרגשי שממנו נוצר הנתק.
נתק המתחיל בהתרחקות של האדם ממוטיב רגשי מסוים, עד שמוטיב זה מתנוון עקב חיסרון הפעילות שלו.. ומשם אותו הצד הרגשי מתקשה (עקב הניוון) ואותה ההתקשחות היא הבסיס לגידול.
גידול בשד – התנתקות של האישה מאיכות הנתינה והענקה הטבעית שלה.
גידול ברחם – התנתקות מן הצד באישה במוליד, שמאפשר צמיחה וחיים.
גידול בערמונית – התקשחות יתר של הזהות הזכרית, התנתקות או הדחקה של הזהות הזכרית.
גידול באשכים – התכחשות והתנתקות מיכולת ההפריה של הגבר (המובנים הגופניים והיצירתיים – נפשיים)
2- ניוון וחולשה עצבית – מערכת העצבים חלשה, מחלות עצביות ניווניות כמו פרקינסון, אלצהיימר, טרשת נפוצה ועוד…
משמעות:
מחלות של מע’ העצבים מלמדות על תפיסות עולם שגויות שהאדם אימץ, והפך אותן לתשתית רגשית קבועה, למרות שאותה הגישה איננה נכונה לו..
אימוץ של גישה לחיים שאיננה נכונה לאדם, מובילה להדחקה של יסודות נפש או של כוחות גוף טבעיים, דבר היוצר בסיכומו של יום, ניוון של חלקים נפשיים או גופניים באדם, כאשר הסיבה הראשונית שהחל את הדיכוי, הקשור לאימוץ של תפיסות עולם בעלות אופי מדכה (חינוך דתי נוקשה) משתקף סומטית דרך מע’ העצבים.
העיקרון:
המיקום של הבעיה העצבית בגוף, מלמד על התפיסה השגויה שאדם אימץ (תפיסה שגויה, איננה נקבעת על פי עיקרון דתי או פילוסופי באמת שיש בה, אלא על פי ההשפעות יש לה על האדם שחי לאורה)
מחלות עצבים ניווניות מלמדות על תפיסות עולם שהביאו לידי ניוון של יכולת התנועה של האדם בחייו, עד למקום שאין יותר אפשרות להמשיך את התנועה של החיים.
3- מחלות שהן על רקע של הדחקה של הכוח המיני הטבעי של האדם. תנועה שאיננה תקינה במיניות, כמו תקופות ללא פעילות מינית ומייד תקופה עם מניות אינטנסיבית, מביאה להחמרה.
משמעות:
על פי גישות רפואה מזרחיות, אין זה משנה האינטנסיביות של הפעילות המינית, ולא ההימנעות ממנה. העיקרון במיניות תקינה –זהו הצורך בדפוס קבוע לפעילות המינית.
תקופות של פעילות רבה מול תקופות של הימנעות מוחלטת, נחשבות ללא בריאות וגורמות לתופעות מטבוליות נגטיביות רבות.
נטייה נזירית באנשים צעירים, כאשר גוף פוטטני מן הזווית הטבעית שלו, גורמת לשינויים מרחיקי לכת מן הזווית המטבולית ובהשפעה שלה על נפש האדם.
מיניות תקינה יוצרת תנועת חיים במבנה כולו. תנועה שמשמעותה יצירת חיים בחוויה המיידית וכן באופן בו היא לוקחת חלק בסיסי ופעיל ביכולות היצירתיות הדקות יותר באדם (במישורים הנפשיים – רוחניים) שהאימפולס המיני הכרחי להן.
כאשר חל על האדם תפיסות עולם מדחיקות (חינוך נוקשה, מאיים, מדכא) התופס את המיניות בדבר נגיטיבי, הדבר יוצר אפקט המחליש את יכולות היצירה באדם, ולבסוף ההדחקה מינית הנובעת מתפיסת עולם כלשהי, מביאה לידי ניוון של איברי המין.
כאשר יש פעילות מינית, עקב אימפולס גופני הורמונאלי לא נשלט (דבר השכיח בגיל נעורים עד גיל 30 לערך) המקביל לאשמה המתלווה לאוננות למשל, הדבר יוצר אפקט מדכא ומנוון על המנגנון היוצר שבאדם, ומשם לגידולים באיבר המקביל.
בקוניום אם כן – העיסוק המיני בא במקביל לתפיסות עולם נוקשות ומדכאות, שבסופן הדבר יוצר תשתית לגידולים באברי המין (בשני המינים, זכר ונקבה)
4- החמרה הלילה, במנוחה. זקוק לתנועה – הטבה התנועה עם חום.
משמעות:
החמרת לילה – נטייה סיפיליטית, עם גוון של הרס עצמי..
ההרס העצמי הינו תוצר של מה שהאדם פוגש בתוכו כאשר הוא עם עצמו לבדו, בלילה.
אז מתעורר הקושי שלא ניתן לחצות אותו עקב תפיסות עולם שהפכו לגישה יסודית באדם.. כאשר האדם פוגש בתוכו את חוסר הייתכנות לאפשרות נוספת – משם באה הנטייה הסיפיליטית להרס העצמי.
הרס עצמי זה זקוק ומוטב בתנועה – כיוון שהוא מבוסס על עצירה של התנועה הטבעית של המערכת.
כמו כן – חום מייצר תנועה לכן הוא מיטיב עם קוניום, הזקוק ל”המסה” של נוקשות המביאה לעצירה של התנועה הטבעית.
5- בשכיבה,הטבה כאשר הגפיים רפויים ושמוטים כלפי מטה.
משמעות:
קוניום נוטה בתחילת ההתהוות שלו כתרופה (כשכבה) להחזיק את תנוחה הגופנית במאמץ תמידי, שלאחר זמן מה, לא ניתן יותר להרפות מן המאמץ… האדם כל הזמן מתאמץ.. דבר היוצר נוקשות שרירית.
כאשר האדם שוכב פרקדן וגפיו שמוטות כלפי מטה, אלו הם הזמנים או המצבים בהם הוא יכול להרפות. דבר המביא להקלה מערכתית.
6- אוכל: תשוקה לקפה, מלוח, חמוץ. דחייה: לחם. החמרה: אלכוהול, חלב.
משמעות:
תשוקה לקפה – צורך לתנועה, כיוון שלאדם עצמו אין יכולת לצור לעצמו את התנועה ההכרחית לו, במובנים של תנודות הרגש והתודעה, הזקוקות לקפה כחומר המניעה את מה שאינו נע בזכות עצמו..
תשוקה למלח – כמיהה לקשר אינטימי קרוב, ליכולת לשתף באמת, את מה שהאדם חווה.
תשוקה לחמוץ – צורך להדק את תחושת ה”אני” ביחס למצבים חברתיים.
דחייה מלחם – דחייה מסוג חווית ה”אני” שהתפתחה באדם.
האדם פוגש בתוך עצמו, חלקים שאינו אוהב לאחר שראה אותם על עצמו.
החמרה מחלב – החמרה מן הזיכרון של ההזנה האימהית.
החמרה מאלכוהול – החשש מאיבוד של היציבות שנרכשה עד כה, שלמרות שהאדם אינו שבע רצון ממנה, היא זו שיש לו, ודרכה הוא חש ביטחון. למרות שאין היא מדויקת לו.
7- ורטיגו, מוחמר בתנועת עיניים או ראש המיטה. מוטב בעצימת עיניים.
משמעות:
סחרחורת – העולם הרגשי מציף את השכל (התודעה) עד למקום ששם השכל חש הצפה אינפורמטיבית ללא יכולת עיבוד שלה.. אז באה הסחרחורת.
עצימת עיניים מיטיב – פתיחת עיניים יוצר תנועה נוספת, המוסיפה עוד אינפורמציה לעיבוד, כאשר השכל (הרכב) כבר חש עצמו בהפצה, לכן עצימת עיניים מנתק את האדם מעוד תקשורת המכבידה עליו, ומביאה להטבה.
תנועת ראש או עיניים מחמירה – עקב הפיקסציה והצורך להישען על הידוע המוכר, יש חשש משינויים.. לכן כל תנועת ראש או עיניים, דרכם קיימת האפשרות לבחון אופציות נוספות, המסכנות את הידוע, מביא להחמרה.
8- שתן: נטייה לחולשה עד שיתוק של עצבוב כלי השתן, זרם השתן מתחיל ומפסיק לחילופין, זרם חלש.
משמעות:
זרימת שתן – תהליך ניקוי של מצבורי רגשות שאינם נחוצים לאיכות הפנימית של האדם.
שתן מתחיל ומפסיק לחילופין, כאשר הזרם חלש, ללא עוצמה – חוסר ביטחון עמוק ביסודות הפנימיים ביותר.. האדם ללא הוודאות על הנקודה הזהות הפנימית שלו המאפיינת אותו. יש לו כמה אזורים רגשיים המבוססים על התנסויות חיים היוצרות לו אפשרות לחוש ביטחון חלקי, שאינו מגובש ולא מלא..
הזהות שיש בתוכו שעליה הוא נשען – מבוססת על תפיסות עולם שהוא עצמו אינו חש נינוח מולן ואינו שלם איתן, כיוון שאין הן הולמות את ייחודיותו הראשונה, ממנה נותר זיכרון רחוק (בדרך כלל – תפיסות דתיות נוקשות של טוב ורע מוחלטים, עם אלמנטים מענישים)
9- בהזעה החמרה. כאשר העיניים עצומות באה ההזעה (לפני שינה או במנוחה) פוקח עיניים – חלפה ההזעה.
משמעות:
הזעה משמעותה – תנועה היוצרת מאמץ, כאשר יש הזעה ללא תנועה, הדבר מלמד על העומסים הרגשיים שהם, בהצטברותם, יוצרים תנועה בתוך המערכת.
העומסים הרגשיים הם פנימיים, האדם פוגש אותם כאשר הוא ללא מסיחי דעת ביחסים עם העולם..
כאשר הוא עוצם עיניים – שם נוצר מגע עם אותם העומסים הרגשיים, אז באה ההזעה שהיא משקפת לאדם את אי הנוחות שיש לו מול עצמו, משם באה ההחמרה מסוג הזעה זו.
כאשר הוא פוקח את עיניו, חוזר המהלך המסב את צומת ליבו רחוק מעצמו, אז העומסים הרגשיים מודחקים פנימה ולעת עתה אינם מפריעים בהדחקתם. אז אין הוא מזיע את סוג ההזעה המביא להחמרה.
10- תנועת גוף מוטורית מגושמת, מחוסרת קואורדינציה, כאשר עוצם עיניים – הטבה בתחושת הכבדות ובחולשה המוטורית.
משמעות:
יש בתרופה תופעות ניגודיות ביחס לעצימת העיניים והמנוחה.
עצימת עיניים מזמינה את האדם להיכנס לתוך עצמו ולפגוש במה שיש לו בתוכו.
לקוניום יש צדדים שונים של משמעות המפגש העצמי.
כאן עצימת העיניים מאפשרת עצירה ומנוחה, מתנועה לא נכונה, תנועה מעייפת הנובעת מרצון שאינו מדויק באופן המעשי שלו.. כאשר האדם נח ועוצר את התהליך הלא מכוון של עשייה לא מדויקת, הוא מרגיש התחזקות טבעית עקב ההתחדשות מן המנוחה.
לכן בסימפטום זה עצימת העיניים מביאה להתחדשות המבנה המוטורי האחראי להוצאה של הרצון מן הכוח לפועל..