האיכות הבסיסית של הזרחן: התרחבות חווית ה”אני” מבלי לאבד את המרכז.
האמפתיה של האדם לחברו. “אני מול האחר”.
על הצורך באמפתיה:
כמו שנאמר במאמרים קודמים, לכל אדם יסוד ייחודי שלא היה ושלא יהיה.
למרות ייחודיות זו, יש בין בני אדם קווים משותפים, שדרכם קיימת המשיכה ההדדית בין שני אנשים או יותר..
כאשר אדם מזהה בחברו תכונות ואפיונים שהוא מזהה בעצמו, באופן טבעי תהייה משיכה בינו לבין אותו האדם..
משיכה זו היא אחת מביטויי האמפתיה, שדרכה האדם מזדהה עם תכונות הקרובות אליו.
אחת מן הסיבות המרכזיות להזדקקות של האדם לחוש אמפתיה כלפי האחר, זהו עקב תהליך ההתבררות העצמית שהוא עצמו עובר מול אותו זיהוי תכונה הקרובה לאיכות הייחודית שלו, שעדיין לא התגבשה דייה.
כיוון שלא התגבשה, והיא זקוקה לחידוד והבשלה, האדם יזהה את אותם הקווים במשהו נוסף שדרכו תתאפשר לאותו האדם התבהרות והתחדדות של איכויותיו שלו עצמו..
לכן כאשר האדם חש אמפתיה למשהו נוסף, אותו האדם מאפשר לחברו לראות את עצמו במראה דרכו, ובכך להעמיק את הוודאות הקיומית שלו עצמו..
תהליך זה מתרחש עקב “חוק האחדות” – כאשר חוק זה מאפשר את החיבור, ההזדהות והאמפתיה,שם שני אנשים כמו והופכים לאחד… סביב איכויות דומות, וקווים מקבילים.
חוק האחדות אינו מטשטש את הייחודיות, אלא מברר אותו. בעקבות אותה האחדות בין שני בני אדם או יותר, מתאפשר תהליך החידוד על הבדלי האיכויות שביניהם.
וזוהי אחת מן המטרות המרכזיות של הצורך לחוש אמפתיה (מעבר לכוח התרפאותי של האמפתיה לסבלו ומצוקתו של אדם נוסף , שמעצם האמפתיה תתאפשר ההקלה על מצוקתו של האדם)
תהליך ההתהוות וההתבגרות של הזרחן מתחיל בדרך כלל, במקום ששם האדם החש את האמפתיה, יוצר תחושת סימביוזה עם הצד השני, שם הוא מאבד את המרכז הנפשי שלו.
לאחר כמה מעגלים של “איבוד עצמי”, לתוך מקומו של האחר, יתחיל באופן הדרגתי תהליך ההתבררות.
תהליך הבנוי מן השלבים הבאים:
1- האדם הולך לאיבוד לתוך עולמו של חברו, דבר המסב אי נוחות רבה ואולי אף סבל רב לאדם ש”הלך לאיבוד”
2- האדם מתחיל להבחין כי תהליך ההזדהות המלאה עם משהו או משהו חיצוני לו, אינו נכון לו ואולי אף מזיק.
3- האדם מבין כי יש לחדד את הגבולות בינו לבין חברו.
4- האדם מתחיל להבחין ביסוד בתוכו שאינו זהה למקומו של חברו.
5- האדם גיבש וחידד בתוכו את אותם ההבדלים ואת הנקודה המרכזית ששם הוא שונה.
6- האדם בא לחברו כאשר אותה האמפתיה, השתכללה בעשרות מונים, כעת הוא יציב, אינו נאבד ממקומו של האחר. כעת האמפתיה שהוא חש – אפקטיבית.. ומשרתת את האחר באופן הטוב ביותר, ואינה פוגעת באדם החש אותה.
7- הגיבוש פנימי מלא – עם ידיעה עצמית מלאה, הופכת את האמפתיה לכוח רפואי עמוק ביותר.
אז האדם יודע להיעזר ביכולת זו, ולהגיש עזרה אמתית.
דבר המסתכם בגיבוש מודעות מלאה לייחודיות החד פעמית שכל אדם נושא בליבו.
8- בתחילה, עקב משיכה מגנטית בין בני אדם, וחוק האחדות שיוצר את הקשר, האדם זקוק לאחר כדי לראות ולפגוש את עצמו דרך האחר..
זהו השלב הראשוני של הזרחן הצעיר.
במקום הצעיר תיתכן שחיקה עמוקה, ואיבוד כוח רב, עקב חיסרון גבולות ברורים.
9- הזרחן הבוגר – חש אמפתיה כמעט תמיד, זוהי איכות טבעית שאיננה זקוקה לחידוד או תמריצים הגיוניים (מדוע עליו להיות כך)
אך הדבר אינו גוזל ממנו כוחות או אנרגיות, הוא נותר מרוכז ויציב במרכז של עצמו.
באמפתיה בוגרת יש כוח המזין את עצמו.. עקב האמפתיה היודעת את עצמה ואת גבולותיה, האדם שואב מן הקשר עם האחר כוחות רבים.
10- זיכוך האיכות האמפתית, מאפשר קשר אנושי שם יש חופש הדדי של שני בני אדם, להיות מה שהם וכמו שהם, ללא שיפוט או גבולות חונקים.
אז האדם חופשי, וככל שדרגת החופש מעמיקה, כך רמת הגיבוש של ייחודיות במיתר הקיומי הולך ומתגבש לידיעה מודעת הניתנת להגדרה במילים.