מיקום: המרווח הבין צלעי ה שלישי, 6 צון מקו האמצע
משמעות השם: chest home. Chest village.
הכפר – הבית שבחזה.
סיפורה של נקודה:
החזה מהווה משכן לנשמה (shen) – הלב הוא משכנה. את הלב עוטפות הריאות, הן מגינות על הלב, כוססות ומגנות עליו משני הכיוונים, כמו כנפיים. הן מפזרות בכוחן את חיוניות הנשמה דרך פעולת הנשימה.
אך חיבור זה בין לב (משכן הנשמה) לריאות (פיזור קול הנשמה למערכת כולה) איננו מספיק, איננו כשיר לתכליתו.
כאשר הלב והריאות הן לבדן, החזה איננו בית, איננו מסוגל כמבנה להכיל את תנודות הלב וריאות, את מבוקשן את הכיוון שאליו הלב מכוון, כשהריאות מודיעות על כך לשאר חלקי המערכת.
היסוד שהופך את בית החזה ל”בית” זהו תהליך ההזנה, החיוניות, הכוח של יכולת ההמרה של הטחול.
כאשר הטחול מעלה את חיוניות המזון ואת כוח הטרנספורמציה שיש לו לבית החזה, אז הלב (משכן הנשמה) מקבל את יסודות האדמה שהוא זקוק להם, בכדי לממש את כוונת דרכו (טאו),
תחושת ה”בית” שיש בחזה, אנחת הרווחה שיוצאת מן החזה, חווית השייכות של האדם למקום ולבית, תלוי בהזנה המאפשרת ללב ולריאות לנשום לרווחה, וכך להגשים את מהלך הטאו של האדם, שם האדם יודע כי הוא בבית, לאור היותו בדרך הנכונה, ואף אם היא קשה – מייגעת ומפרכת. ידיעת אמיתותה של הדרך – וההזנה שהיא עצמה מביאה לחיקו של אדם, היא זו המקיימת את תחושת הבית של בית החזה, וזוהי התוספת של הטחול, שבלעדיה החזה מרגיש ריק.
הטחול הוא זה היודע את סוג ההזנה הנדרשת ללב ולריאות כדי שירגישו “בית”.
הוא מבין זאת כיוון שאינו נאבק, אינו נלחם. הוא עסוק בלחבר, בלגשר ולהוסיף את החסר במקומות שהדבר רלוונטי.
הוא מגיש סוג הזנה מסוים לכל מצב – ולכל אדם יש הזדקקות לסוג הזנה באיכות שונה, המתייחסת לצרכים של הדרך (טאו)
סיפורו של האדם:
אדם שהגיע למצבי תשישות עמוקה לאחר מאמץ נפשי מרוכז וגדול. מאמץ הקשור ליחסים עם העולם הסובב, למאמץ של אותו האדם להיות מובן כפי שליבו מנסה להתבטא.
תשישות הקשורה לאנשים שכלי העבודה שלהם זהו הדיבור, לאור הרצאות או קשר רצוף של האדם מתוך עצמו לעולם החיצוני.
האדם איבד את תחושת המרכז שלו.
הוא יצא מעצמו החוצה, ולכן איבד את כוחותיו באופן מזורז המביא לידי תשישות מהירה יותר.
איבוד המרכז – משמעותו איבוד היציבות של האדם ביחס למקומו מול הדבר שעימו הוא עוסק.
במצב זה – האדם “הולך לאיבוד”, נחלש, עד לדרגה של תשישות עמוקה שם יכולת העשייה שלו נעצרת.
סיכום:
נקודה המחזירה את האדם לעצמו, לאחר שאיבד את עצמו – את האדמה שלו – עקב יציאה לעולם (עבודה, הרצאות, יחסים וכו’) דבר שהביא לשחיקה מזורזת, ומן הזווית הפיזיולוגית:
קשיי נשימה. קשיי דיבור – קול ניחר וצרוד. אי סדירות בדופק הלב. קושי נשימתי ותעוקת חזה מתנועה קלה. אי סדיקות דופק הלב מתנועה קלה. בחילות וסחרחורות שהן תגובה לחולשה ולקשיי הנשימה ולתעוקת החזה ואי סדירות הדופק.