שלב זה נע בין גיל 60 לערך, עד ליום המוות.
בשלבי החיים הבוגרים של האדם, הזמן של כל שלב הינו זמן אישי, התלוי בסוג החיים, באיכות החיים ובאופן המחשבה והגישה של האדם לעצמו ולחייו.
יש אנשים ששלב זה מגיע זמן קצר לפני המוות, שם הם מסכמים את המהלך החיים, ועד לנקודת המוות הם פעילים ללא לאות למטרה שהיא מטרת חייהם. אלו אנשים השומרים בדרך כלל על דעת צלולה וחיוניות ברמה גבוהה מן הממוצע.
אין לאנשים אלו דבר שאין לאחרים, הנקודה שהם גבשו בתוך עצמם לאורך חייהם, זוהי הנחישות, המטרה והדרך שהם מחויבים אליה – דבר המעניק לאדם כוחות, תוכן ומשמעות המסוגלים לעורר את האדם לדרגת חיוניות גבוהה ביחס לפוטנציאל המולד שלו.
יש אנשים מן הקצה ההפוך ששלב זה מגיע מוקדם הרבה מגיל 60, לאור הדעיכה הרגשית ומובילה לדלדול הכוחות וירידה בחיוניות הנפשית המשפיעה על יכולתו של האדם לראות אופק עם עתיד.
בין שני הקצוות הללו, בשלב זה האדם זקוק לראות שחייו העלו פרי, שיש לו אפשרות להסתכל על מסע חייו ולראות תוצאות שהן הפרי של מהלך המסע אותו האדם הלך.
אנשים רבים – כאשר הם מגיעים לשלב סיכום חייהם ומבקשים לראות את הפרי שהם מותירים מאחוריהם, שמים בדרך כלל את הדגש לא על הנושאים שאליהם הם נאבקו או נלחמו.
לעיתים בעת האדם מסכם את חייו – הוא רואה את מה שלא יכול היה לראות בעת היותו
נאבק את חיי המסע בגיל הצעיר, בשלבים המוקדמים.
הרבה אנשים רואים לקראת סוף חייהם שילדים, הזוגיות והמשפחה שהם בנו, זהו הפרי האמיתי של חייהם, ולא הקריירה הענפה של עסקים, פרויקטים גדולים, או עסקי ציבור ויצירה ברמות שונות.
דווקא אותם הנושאים שבחייהם לא קיבלו דגש – בשלב האחרון של החיים, אותם הנושאים שאולי והכבידו על הקריירה והדרך של האדם, הופכים לבעלי המשמעות האמיתית, החשובה והעמוקה לאדם.
כאשר האדם רואה את ילדיו ואת האיכות שלהם וכיצד הם עצמם מנחילים איכות מסוימת לנכדיו אותה הוא עצמו החיל לילדיו, אז הוא מבין מהו הפרי של חייו לאור השלבים המוקדמים בהם הוא ראה אותם כנטל.
זוהי נקודה להתבוננות ולהערכה לאנשים בשלבי חיים מוקדים יותר.
כאשר האדם נכנס לשלב הסיכומים של מסע החיים שעבר, יש איכויות מסוימות הנלוות לשלב זה:
1- שקט והתכנסות פנימה:
האדם באופן טבעי, עובר חשבון נפש מעמיק העולה ספונטנית מתוכו, לאור מאבק הדרך שאינו רלוונטי יותר.
2- כניעה:
כאשר הדרך לקראת סיום, לא נותר לאדם אלא להיכנע ולקבל את כל מה שאין – את כל מה שלא השיג, וכן את כל מה שאכן יש לו והוא לא היה פנוי לראות עד לאותה הנקודה עקב העיסוק המתמיד של טרדות מחיי היום.
כניעה בשלב זה מביאה ברכה עמוקה של הערכה מחודשת של חיי האדם, ממקום שלפני כן האדם לא היה פנוי לראות להבין.
3- השלמה וקבלה:
זהו שלב שבו המלחמות אינן רלוונטיות יותר. לכן האדם הופך לנינוח, נינוחות שאולי נתמכת מן החולשה הגופנית – אך יש בה אף את איכות ההשלמה של האדם עם החיים שהיו או שלא שהיו וכיצד הוא עובר עקב ההבנה הזו סוג של הבראה נפשית מול אותם מקומות קשים מן העבר ששם הייתה בו תחושת אי צדק, אי שקט או חיסרון הסיפוק בקיים.
4- קיימת האפשרות להחלמה עמוקה באדם לאור האיכויות הללו, המובילות את האדם לתבונה וחכמה שלא הייתה לו בעבר לפני שלב הסיכום.
תבונה וחכמה זו, יש בה משום העמקה של הפרי שאותו האדם פיתח בתוכו בחייו, והוא זוכה לסוג של חסד נוסף המעמיק ומרבה את הבהירות הנכונה – את הפרספקטיבה הנכונה של סוג החיים שחי, ואיזו תבונה נולדת מהם.
כל סוגי הבעיות הרפואיות הטבעיות בגיל זה, מאפיינות את סוג המאבקים ואת המהמורות שהאדם עבר בחייו.
ה”תיק הרפואי” האופייני לשלב הסיכום, מלמד על כל אותם המקומות שהאדם נאבק מולם והם התירו בו חותם.
לפי סוגי המחלות של שלב זה ניתן לדעת את הדרך שהאדם עבר, מה היו הקשיים והמאבקים מולם עמד, מהי האסטרטגיה שאותה הוא אימץ – מול אותם המאבקים, ועד לאיזו רמה הוא אכן הצליח לגדול מאותם המאבקים – או שהם עצמם הכריעו את כוחותיו ונחתמו בבשרו דרך סימפטומים ומחלות.
קיימת כמן כן הנטייה מולדת של האדם, הקשורה אף היא למהלך החיים של האדם, כירושה מן האבות של ארבעת השלבים הראשונים. אותה הירושה שהאדם מקבל איננה מקרית ואיננה עונש וגזירת גורל, למרות שאנשים רבים עלולים לתפוס כך את מצבם, עקב הקושי שהמטען המולד עשוי להוות להם.
אך מהלך חיים נכון, ולעבודה נכונה עם המטענים המולדים, מראים לאדם עוד נדבכים של אפשרויות שלאור אותו המטען ה”גנטי”, האדם יכול להגיע רחוק יותר.
במידה מסוימת – אנשים רבים הופכים את הקושי המולד (גופני ונפשי) למקפצה למקום קיומי גובה יותר
מהי המידה שבה האדם עבד עם המטען מולד – ניכר היטב דרך סוגי החולי והסימפטומים של שלב סיכום החיים.
גישה נכונה ועבודה נכונה עם סוגי המחלות הטבעיות לשלב הסיכום, מסוגלות להביא לתוצאות מתמירות מרחיקות לכת במשמעות הרגשית וביכולתו של האדם – גם בשלב זה – להעמיק את איכות הפרי שחייו הביאו.
לעיתים מחלה או סימפטום, יוצרים מסך הממסך את דעת האדם לראות ולהבין דקויות של נושאים בשלב הסיכום.
לכן ההבנה כיצד לגשת ולעבוד על סוגי החולי בגיל זה, משמעות החולי ומה הוא בא לספר ולהעיד על חיי האדם, מסוגלים לצור שינוי עמוק ומבריא – אולי לא החולי עצמו – אך בוודאי שבמקומות הרגשיים של מהלך החיים שהאדם חי, מה הם אומרים ואיזה ערך יש להם.
“אפילו חרב חדה, מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן רחמים” (ברכות י,א)
כאשר האדם מגיע לשלב זה, קיימת אפשרות לנוקשות, לקיבעון, החוסמים את דעת האדם לראות נושאים אותם חיי כל חייו באור אחר ומזווית שונה.
אולי הנושאים שאותם האדם “סוחב” על גבו קשים ועמוקים מדי, דבר המוביל לייאוש והתכנסות וויתור לא מן הסוג המקדם.
דבר זה עלול להיתרגם לסוגי מחלות אשר ישקפו את אותה הנוקשות או הקיבעון.
יצירת קשר – שיחה ודיבור – ושהייה עם אותו האדם, יש בהם כוח לשינוי, של מקומות הנראים כמו שעברו פיקסציה.
סיכום:
חיים של כל אדם נושאים פרי.
בשלב זה, חידוד האיכות הקונקרטית של אותו הפרי מאפשר העמקה של איכות הפרי, והופך את הפרי לדבר שאף ניתן למסור אותו כירושה לדורות הבאים.