מיקום: בקפל המרפק, רדיאלית לגיד של השריר הדו ראשי
נקודת ים.
נקודת מים על תעלת מתכת.
משמעות השם: cubit marsh , האמה שבביצה – או, הליכה בביצה, רגל שהולכת בביצה.
סיפורה של הנקודה:
הנקודה מקודמת על היד, אך מתארת את תהליך ההליכה.
הליכה אם כן, אינה תלויה בכוח הרגליים בלבד, אלא בשיתוף איברים נוספים, אז ההליכה אפשרית.
הליכה בהשתתפות הידיים, משמעותה שההתקדמות של האדם בעולמו, אינה תלויה ביכולת העמידה שלו, אלא ביכולת העשייה שיש לו.
יכולת העשייה המביאה לידי התקדמות, תלויה בבהירות שיש לאדם לכיוון ההליכה, למטרתה ותכליתה של ההליכה. כאשר קיימת בהירות באדם לכיוון עליו הוא הולך, אז ההליכה הופכת לקלה ולברורה יותר.
הנקודה מלמדת שכל הליכה שתלויה בעשייה, מתחילה בחוויית אי נוחות, כבדות, תחושת מגושמות עקב אי הניסיון.
לנקודה זו, יש איכות המסוגלת ללכת למרות הכבדות והקושי הראשוני של תחילת מסע, שמתעתד להיות ארוך ורב גווני בקשיים שיחייבו התמודדות.
זוהי נקודה שמביאה לפילוס דרך בתנאים שבהם אין עדיין בהירות מלאה, אך ברור לאדם שעליו ללכת.
יש לנקודה זו את האיכות של למצוא כוח להליכה ולעשייה, למרות מציאות שאינה מעודדת ומקשה על האדם.
על משמעות המיקום האנטומי:
קפל המרפק הפנימי, באמצעו:
אזור זה שומר זיכרונות של כל אותם האירועים בהם היה על האדם להמציא והשיג לעצמו את הכוחות ותעצומות הנפש הנדרשים לשם יצירת חלל וטריטוריה השייכים לו, כיצד הוא מייצר לעצמו אזור, טריטוריה וחלל המתאימים לאיכותו.
היה עליו להמציא את כוחות אלו ממקום חדש שאולי אין לו אותם בפוטנציאל הרגשי לו. דבר שהביא עימו אתגר גודל ביותר, מן הזווית הרגשית והעומס שדבר זה חייב מן האדם.
סיפורו של האדם:
סיפור הטאו – אדם שחש כי הוא לבדו בעולם, כי אין לו גב ותמיכה, כי ההצלחה שלו בעולם תלויה רק בו לבדו, והוא מתחיל את דרכו תחת קשיים רבים, ולעיתים מתוך חוסר ברירה ומאבק הישרדותי גדול.
כאשר הוא מתחיל את דרכו, הוא מוצא כי ההליכה וההתקדמות קשים ביותר.
ההליכה מסורבלת, כבדה, מעיבה על הנפש.
לאחר זמן מה – כאשר ההליכה באה במקביל לעשייה, והאדם הולך על אף הקושי, הדרך תחילה להתבאר והדברים הופכים קלים וברורים יותר.
סיכום: נקודה הקשורה לתחילת המסע האנושי, לקושי הראשוני הקשור לתחילת הדרך, ולעשייה ההכרחית לשם ההגדרה של כיוון המסע והתוצאות שהוא מביא עימו, אז הדרך הופכת ברורה וקלה יותר.