הגדרה:
פחד מתעורר ספונטנית בלב באדם, כאשר נשקפת סכנה לקיומו.
ללא הופעה של דבר מה המאיים ומסכן את חיי האדם, אין סיבה שיופיע הפחד.
מטרת הפחד אם כן, היא לעורר את האדם מן הזווית הנפשית והגופנית להתמודדות עם דבר שעשוי לסכן את החיים. מכאן האמרה fight or flight. פחד מהווה רגש הגורם לתגובות גופניות שאמורות לתת לאדם את המשאבים הנדרשים להתמודדות עם שעת הסכנה.
יש באדם פחדים מסוגים רבים. המכנה המשותף בין כל סוגי הפחדים, זוהי חווית הסכנה שקדמה להופעת הפחד.
כך שבכל פעם שהתעורר הפחד, קדם עליו תחושת סכנה, המאיימת על הקיום.
תחושת הסכנה הינה תחושה יחסית, אישית ומאוד סובייקטיבית. מה שאדם מסוים עשוי לחוש כמציאות המסכנת חיים, חברו חש את אותה המציאות כנעימה ואף מעוררת עונג.
דוגמה: צניחה חופשית ממטוס. לאדם א’ זוהי חוויה המעוררת אימה, סכנה וחרדת מוות. לאדם ב’ אותה ההתנסות מעוררת תחושת התעלות, הנאה ועונג גודל.
היסוד הבסיסי, הנפשי העומד מאחורי תחושת הסכנה המובילה לפחד. זהו הפחד הבסיסי ביותר, שממנו נובעים כל שאר הפחדים כולם, הפחד מ”לא להיות”.
הפחד מ”לא להיות” מהווה את השורש שממנו נובעים כל הפחדים כולם.
כל הפחדים כולם, הם ענפים הנמשכים מן השורש היסודי של הפחד מ”לא להיות”.
הפחד מ”לא להיות” מפגיש את האדם עם המוות, עם הסוף, עם ההכרה שיש לחיים נקודת סיום.
המוות זהו הפחד העמוק ביותר בנפש האדם, המפגש עם המוות מאמת את האדם עם שאלות קיומיות יסודיות אך פשוטות, לגבי אופיים של החיים שחי, ומהם החיים בכלל.
המגע עם המוות ומה שהוא מעורר באדם, אינו דיון פילוסופי. אלא זוהי נגיעה הפורטת על מיתר הקיומי העמוק ביותר, המביאה עימו את עולם התחושות הרב גווניות אשר נחוות בקרב בני האדם כ”פחד” ואי הוודאות.
דתות ופילוסופיות מזרחיות ניסו לתת תשובות לחוויית הקיום הבסיסית של “לא להיות”.
כאשר צפו באדם שכעת הוא פה ולפתע, באחת, הוא לא פה יותר, נותר רק גוף מת.
כל דת או דרך פילוסופית על פי דרכה, למן האמונה בחיים שלאחר המוות, דרך ניצחון המוות על ידי תרגול יוגה, דרך תהליכים בהם האדם מת נפשית כבר בחייו, או ממית את גופו כדי שרק נפשו לבדה תישאר ועוד…
המכנה המשותף לכל הדתות ולכל הפילוסופיות בעיסוק עם נקודה זו ( ההתמודדות עם האפשרות של “לא להיות”) הינה בשני אופנים מרכזיים:
1- להרגיל את האדם באמונות המשרות על האדם ביטחון וגורמות לתחושת הסכנה של “לא להיות” להתמוסס.
כגון, חיי העולם הבא, שם מובטח לאדם גן עדן אם יהיה “ילד טוב”. וכך הפחד מ”לא להיות” יהפוך ליסוד רדום בתוכו, ופחות מציק ומאיים.
2- דרך שנייה הינה בהתמודדות הישירה של האדם עם האפשרות הריאלית והאמיתית שאולי באמת “יום אחד אני לא אהיה פה יותר, אני היעלם כמו ערפל הבקר וזהו”….
בדרך זו האדם עובר דרך הפחד. למרות הפחד מתמודד בקונפרונטציה ישירה עם אותה האפשרות. אז הוא כביכול “מת” עוד בחייו, עקב ההתמודדות עם המקום האפשרי של “לא להיות”. ומשם נוצרת באדם הערכת קיום שונה לחלוטין. תפיסת עצמי ותפיסת קיום שנובעת מן המקום של התחייה מחודשת של אדם שמת וקם לתחייה (במובן הרגשי, פסיכולוגי)
אנשים שהתגברו על פחדים, היה עליהם להתמודד ולעמוד מול אותה נקודה בתוכם ששם הם חווים את עצמם כמו שהם מתים כמו שאותה ההתמודדות עשויה להוביל ל”לא להיות”.
יש שהתגברו ועברו דרך שער המוות האפשרי של “לא להיות” באחת ממש, כמו שקפצו לים ופשוט החלו לשחות, עם למידה תוך כדי הפחד, ולמרות הפחד. אלו אנשים אמיצים.
ויש שעבורו כברת דרך ארוכה (אלו רוב בי האדם) דרך של לימוד עצמי, לימוד הפחד ומקורותיו ולימוד צדיים שונים של ביטויי התגובות לפחד.
כך לאור ה”משא ומתן” עם הפחד לאורך השנים, הפחד החל לאבד את כוחו על האדם. והאדם מעצם הגדילה שלו, עבר את המחיצה של הפחד “לא להיות”, באופן מדורג, הדרגתי, לאורך שנים רבות של אימון.
סיכום ביניים:
הסכנה אותה האדם חש ואליה הוא מגיב היא האפשרות של “לא להיות”.
הפחד זוהי התגובה הנורמטיבית לאותה האפשרות.