הגדרה:
שביעות רצון: קיים רצון, המהווה סימן לידיעת החסר והחסך, היוצרים באדם מצוקה. גודל המצוקה עכב החסך שקיים, הוא כפי עומק וטוטליות החסר.
הרצון מראה את הכיוון, את הדרך שיש לעשות בכדי להיענות, להגשים ולמלא את המקום החסר.
שביעות הרצון, הינה האינדיקציה להגשמת מגמתו של הרצון, להשבת התשובה לחסר.
כאשר מגמה זו, נתמלאה – האדם חש סיפוק.
סיפוק זוהי החוויה שהיא תוצר של הגשמת הרצון, על שהגיע אל השובע.
חוויית השובע אם כן, היא הסיפוק. וכן – מציאותו של הרצון מהווה אינדיקציה לתחושת החסר.
כאשר חסרונו של הרצון עשוי להיות תוצר של אדם שהגיע לתכליתו ואין לו צורך בתנועה יותר, מצב שיש באפשרותו לבסס סיפוק תמידי, או לחילופין – ניוון עמוק של שכחת הדרך והמקום החסר הממתין לתשובתו.
שכחת הרצון עשויה להעיד על מציאות רגשית המובילה לניוון נפשי, ועשויה לבסס באדם מחלות מסוגים שונים, לאור פוטנציאל שלא מומש.
ללא תחושת חסר, אין סיבה שרצון יופיע ויתגלה. תחושת החסר הינה תנאי מקדים לסיפוק שיבוא.
דוגמאות:
1- חסך פיזיולוגי, המהווה סיבה להופעת הרצון:
תחושת רעב, תחושת הקיבה, קרקורי הקיבה:
האכילה, בעיקר עם המזון, מדויק לצרכי האדם, לתפקודי גופו ונפשו, מביאה עימו תחושת שובע, עונג וסיפוק.
כך הוא הדבר בכל הנוגע לתחושות הנובעות מצרכי הגוף.
2- חסך רגשי, המהווה סיבה להופעת הרצון, וכך לתנועה עם אופי אחר:
מצוקה רגשית, בעיקר על בסיס של חוסר בקשר אינטימי, זוגי. וכן מצוקות רגשיות מסוגים נוספים כגון – הצורך להיות מוערך, או תחושת עלבון, אכזבה וכאב על דבר מה שלא עלה על פי תכנית הכוונה והרצון, וכן תחושת קיפוח או הזנחה:
המכנה המשותף של תחושות רגשיות הלו, שהמצוקה המצטברת – מצטברת בבית החזה, ועשוית לגרום לתופעות קליניות של קושי נשימתי, דופק לב לא סדיר, כאבים בכלוב בית החזה.
ההחלמה ממצוקה רגשית, עשויה להיות קצרה או ארוכה.
ארוכה – אם הפתרון למצוקה הינו דרך הרגשות עצמן. דרך הניסיון לקתרזיס רגשי המעצים את הרגשות.
אין פיתרון למצוקה רגשית מתוך הרגש בעצמו. תהליך מסוג זו (למצוא תשובה למצוקה רגשית דרך הרגש הכואב והעבודה מולו באופן ישיר) עשוי להפוך למסע מפרך וארוך, אשר יש כי לא ישיב לעולם על המצוקה באופן מלא ולכן לא יביא עימו את תחושת שביעות הרצון בממד הרגשי.
קצרה – כאשר האדם מבין כי התשובה לקושי הרגשי, אינו נמצאת ברגש , אלא במקום גבוה יותר. במקומו של “רכב” השכל. שם יש אפשרות להבין ולראות, את המציאות בדרגת מודעות גבוהה יותר, דבר המחלץ את האדם מן הביצה הרגשית.
או בדרגה עמוקה יותר שהיא בלב, שם יושב ה”אדון”. אז הקושי הרגשי הינו רמיזה בלבד לדרך ולתוכן בעל משמעות רחבה, רב גונית, המביאה עימה שקט, הבנה, מזור לנפש דואבת, תבונה וחכמה.
3- חסך מנטאלי, המהווה סיבה להופעת הרצון. הרצון בא בכדי לקדם יכולות המאפשרות פתיחת שער לדבר חדש:
מצוקתו של השכל, קושי בהבנה, קושי לתרגם את הנקרא (חברתית וספרותית) קושי לעקוב אחר המתרחש. זיכרון חלש, קושי במיקוד וריכוז.
אז השכל בתחושת חסך וחסר, דבר המוביל בילדים לירידה בדימוי העצמי שלהם, ועשויה לטעת בילד תפיסה עצמית של “לא כשיר”, “לא מסוגל”, “אני דפוק”, “אני לא מתאים לעולם הזה” וכך הלאה…
במבוגרים – חסך שכלי או מחשבתי עשוי להופיע לאור ניוון מוחי כמו שניתן לראות במחלות כמו פרקינסון ואלצהיימר.
אך ברוב המקרים השכיחים יותר, ירידה תפקודית של המוח, באנשים צעירים יותר, הינה אינדיקציה לקושי רגשי – שחיקה בעבודה, דיכאון או עצבות לאורך שנים, קושי חברתי הגורם להעדפה להסתגרות רגשית ועוד…
ככל שהחסך עמוק יותר, הדבר מורגש כסימפטום בראש עצמו.
אם יש רקע רגשי לחסך המוחי, המקום בגוף המשקף את סוג הרגש, יבטא את הקושי הרגשי העומד ברקע לנושא המוחי, דרך חולי וסימפטום מקומי (דבר שיקל על הזיהוי והאבחנה בדרך הריפוי)
חסך שכלי – הינו דבר שניתן לאמן, לאלף בטכניקות מחשבה וזיכרון. הרצון העומד מאחורי הצורך לחזק, לעדן ולקדם פעילות מוחית, עקב הידיעה כי חסרים כלים לשם הגשמה של תכלית חשובה וגבוהה יותר, הוא זה המהווה מנוע דוחף להצלחה בחיזוק פעילות מוחית, בכל הגיליים.
ההבנה כי יש תכלית גבוהה יותר הדורשת פעילות מוחית משופרת היא הופעת הרצון ביחס לרמה זו, הבנה לתכלית נובעת מן ה”אדון”, היושב במרכז המרכבה.
4- החסך הקיומי, ממנו נובע הרצון הבסיסי, הראשוני, המוביל לליבה של הקיום האנושי ונובע ממנה:
הכאב, החסך העמוק ביותר, זוהי המצוקה הקיומית של ההליכה לאיבוד והשכחה של האדם את עצמו, ואת סיבת היותו כאן בעולמו, את כיוון חייו ומה עליו לעשות כאן, לאן דרכו לוקחת אותו.
איבוד הדרך, זהו האיבוד של מרכז ההוויה.
כשאין לאדם את עצמו, מה יש לו?
כשאין לאדם את דרכו, באיזו דרך ילך?
כשאין לאדם את נביעת הלב, מהיכן ומאיזה מקור יהיו לו חיים?
לא ניתן להעלים את מרכז ההוויה של האדם. כל אחד וייחודו. אפשר כי האדם ילך שולל אחר העולם הסובב, המציע אין ספור סיבות וגירויים לשכחה. הגורם להזנחה של האדם את עצמו.
עולם בהקשר הזה, הינו החינוך, התרבות, בית ההורים, הסביבה בה גדל הילד וקנה לעצמו דפוסי התנהגות שאינם הולמים את איכות פוטנציאל ה”אדון” שבלב.
ככל שההדחקה והשכחה עמוקים יותר, כך עומק המצוקה קיומית שחייבת להופיע ביום מן הימים, ולעורר את האדם על כי הוא חי חיי הבל וריק.
מצוקה זו, המצוקה הקיומית מורגשת בדרך כלל, בלב, בחזה, ומופיעה עם סימנים קליניים מסוגים רבים, עם דקויות רבות, כאשר המרכז תמיד יהיה בלב, ביחד עם עוד סימנים קליניים המשקפים את המקום באדם ששם נוצרה השכחה וההזנחה.
זאת בדומה למצוקה הרגשית כמו שנאמר למעלה, כיוון שקיים קשר עמוק והדוק בין הדינאמיקה של הקיום ודרישותיו לאדוות ולתנועה הרגשית.
בדרך כלל – מצוקה זו מביאה עימה שבר ומשבר גדול, ההכרחי למות הזהות הקודמת לשם הלידה של הדבר הנכון, שלא יכול שלא להיות.
אולי – יש כי היה בצל, בפינה רחוקה, אך שמעולם לא נטש ולא עזב.
וממצוקה זו, האדם יוצא אל המסע האמיתי של חייו, המסע לעורר ולהכיר, להיות ולממש את טביעת אצבע אלוהים בנפש האדם, ה”אדון” היושב בלב.
זוהי שביעות רצון, סיפוק, שלא ניתן לקחת מן האדם, והוא תמידי.
הרצון הראשוני, הבסיסי, שהוא השורש לכל סוגי הרצונות בממדים השונים, נובע מן ה”אדון”, הוא אחד מן הביטויים לטביעת אצבע אלוהים באדם.
לכן, כאשר האדם חי עם רצון מודע, מה מבוקשו, מהו החזון שלו, לאן הוא שואף להגיע-
זוהי דרגה חשובה קדימה בדרך להגשמה של חיי האדם במובן העמוק והאמיתי, ומשם נובעת תחושת שביעות רצון עמוקה, יסודית הנוגעת בכל חלקי האדם.