הקול הנו הביטוי העמוק ביותר באדם ב’, סוגי הקולות

“וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב” (בראשית, כז-כב)

המכאניקה הגופנית של תהליך ייצור הקול (האוויר שעובר מן הריאות, דרך הקנה ומיתרי הקול) הנו תהליך הזהה בעולם כולו, בקרב כל בני האדם.
למרות שהמכאניקה של תהליך היווצרות הקול (המכשור הגופני) זהה לחלוטין בעולם כולו, ללא הבדל בגזע, מין ולאום. למרות זאת לכל אדם יש קול המייחד אותו, השונה ובעל אופי ייחודי.
דבר זה נכון אף בתאומים זהים, גם להם, לכל אחד מהם יש את קולו הייחודי.
דבר זה מפליא ביותר, ומראה כי אין לאופיו של המכניזם באורגניזם האנושי כל קשר לאיכותו וייחודיותו של קולו האינדיווידואלי של האדם.
לכן – ייחודיות קולו של האדם, שאינה מבוססת על היסוד המכאני של כלי הנשימה, מלמד ומהווה אינדיקציה שקולו של האדם זהו ביטוי מיידי וישיר של היסוד הלא חומרי, שהוא מרכז האדם, ומשם בוקע קולו של האדם, ומשם ייחודיותו.
לכן – קולו של אדם זהו ביטוי למרכז האותנטי, לציר המרכזי של אותה איכות לא חומרית, המייחדת כל אדם.
מכאן הקשר העמוק בין ריאות ללב, שהלב זהו מקום מושבו של האדון, ואילו הריאות הן האיבר המגונן ככנפיים על הלב.
מן הלב נובעת הייחודיות של האדם, ודרך הריאות איכות זו מוצאת את ביטויה המיידי והאותנטי דרך קולו של אדם.

סוגי קולות:

1- קול היוצא מן האף, אדם שקולו נשמע כמו שאפו סתום:
אינדיקציה לאי רצון לקשר עם המציאות החיצונית.
קיימת אפשרות לאדם החש מסויג מן המגע עם העולם, שהיה מעדיף שהעולם “לא יציק לו” והוא היה רוצה שקט והסתגרות.
2- קול הנשמע גרוני, היוצא מן הגרון. איכות של קול צרוד, עכור במקצת, מחוספס:
יש באדם עוצמה רגשית, או עוצמות של תכנים שקשה לו לבטא, וכאשר עוצמה זו רוצה לבקוע מתוכו, היא כמו ונעצרת בגרון, וגורמת לקול מחוספס.
לקול גרוני יש גוונים רבים, ובדרך כלל רובם מהווים אינדיקציה ל”חנק” רגשי של תוכן כלשהו.
לעתים חנק רגשי זה, קשור לנושא מסוים הקרוב לליבו של האדם, ואז קולו עשוי לבטא את רגישותו של האדם דרך איכות קול משתנה, לרוב לאיכות יותר צרודה, קטועה ומחוספסת.
3- קול עמוק, כמו שיוצא מעומק הריאות:
בדרך כלל, אדם עם ביטחון, שקט נפשי, תחושת מסוגלות. נינוחות עמוקה, ורפיון לאור ביטחון עצמי.
4- קול הנחתך בין השיניים. סגנון דיבור של לסתות קפוצות, והשיניים “חורקות” ומסננות את הקול:
זהו ביטוי לגישה תוקפנית, עם נטייה לאגרסיביות, אולי אף עם גישה של אלימות כלפי יחסים עם הזולת.
5- קול הנוטה להיות חתוך עם מקצב קובע, בסגנון מכאני, קצת כמו רובוט:
צורך בביטחון, בארגון וסדר חיצוני ופנימי. צורך שדברים יהיו “לפי התוכנית”. צורך במבנה יציב וידוע. נטייה לפרפקציוניסטיות מחשבתית.
6- קול שלעתים נשמע עמוק ולעתים הופך לדק, לעתים בוקע מן עמוק מן הריאות ולעתים גורני וצווחני:
אדם עם נטיות פולאריות. אפשרות לזהות פנימית שעדיין לא גובשה. חוסר ביטחון של האדם ביחס לזהות המינית שלו.
7- קול מתנגן, כמו גל, עולה ויורד:
קול זה מלמד על דינאמיקה רגשית רבת פנים. אדם רב גוני בהיבטים הפנימיים שלו, עולם עשיר ויצירתי. אך עם אפשרות לאי יציבות הגורמת לאדם לאבד את המרכז שלו, ולכן את משאבי היצירה האפשריים שיש לו.
8- קול המתחיל חזק וממשיך חלש:
אדם עם עוצמות מתפרצות, אשר אינו יכול להתמיד או להחזיק את הכוחות שלו, והוא מתפזר מהר מדי, וכמו שנגמרו לא הרזרבות מהר מדי.
אדם עם איכות של “רץ למרחקים קצרים” המתחיל את מעשיו בקול תרועה ומסיים בקול ענות.
9- קול במתחיל חרישי וממשיך חזק ואיתן:
אדם עם תחושת שבריריות עצמית, אשר ההתחזקות שלו באה לאור היציאה שלו מעצמו לעולם לשם תקשורת. כאשר הוא לבדו, הוא נינוח, כאשר הוא יוצר לעולם, הנינוחות אובדת לו, אך חוזרת לאחר זמן מה לאור התהליך המתפתח מול העולם, כאשר הוא מוצא את מקומו החדש מול העולם.
10- קול חרישי, קול שנשמע בקושי רב, ויש להתאמץ ולהטות אוזן:
אדם הנחבא על הכלים, אינו חש בנוח מתשומת לב עליו.
למרות זאת – כל חרישי בדרך כלל מציע על תוכן עמוק ועשיר שיש באדם, לכן יש לאדם קושי להציג אותו לעולם, וכדאי להאזין בקשב רב ובתשומת לב גבוהה לאדם עם קול חרישי.
בדרך כלל – יש שם הרבה תוכן הנסתר מן העין, המבקש להיגלות.
11- קול הנשמע כמו שהאדם צועק, האדם מדבר בצעקות:
אדם שחש שהוא עצמו אינו נשמע, לא רואים אותו. בדרך כלל הוא הופך עקב תחושה זו לאגרסיבי ואפילו לאלים. מאחורי האגרסיביות יש באדם זה כאב עמוק של “אף אחד לא מבין אותי, אני לא מצליח לתקשר את עצמי לאף אחד, בעיקר לא לקרובים אלי”.
12- קול הנשמע כמו בכי, כמו אדם המקונן קינה:
תחושה עמוקה של “הכול אבוד”, יסודות פנימיים שהקיום תלוי בהם, כמו ואבדו. תחושת איבוד קרקע, איבוד של משענת, איבוד של מה שהיה יציב ואיננו יותר.
13- קול מתגלגל, הנשמע כמו צחוק, או כמו לעג:
אדם עם גישה מבודחת, גישה עם חוש הומור, אדם עם גישה חביבה וצעירה.
או – אדם סרקסטי שאיבד דבר מה והפך ציני ומריר.
או – כאב על חיסרון של דבר מה שאינו ידוע, עם וויתור על האפשרות למשהו טוב יותר.