הזמנים ביום ששם מופיע השיעול, מלמדים על הדינאמיקה הרגשית שמאחורי הופעת השיעול.
1- שיעול המופיע בבקר כאשר האדם קם מן השינה. או שיעול המעיר את האדם לפנות בקר, כאשר הלילה עבר בנינוחות ושקט:
היום החדש והאתגרים שלו, יוצרים באדם מתח רב. סוג האתגרים הם כמו “עצם הגרון”, הגורם לאי שקט ולאי ביטחון ביכולתו של האדם להתמודדות עם היום החדש.
2- שיעול המופיע בשעות הערב, בסוף היום:
קיים עומס נפשי שאינו ניתן לעבוד עימו. עומס שהאדם אינו יודע כיצד לפרוק מעליו, עומס שגורם למבוכה ולבלבול, ואינו מאפשר לאדם למצוא את מנוחתו.
3- שיעול המופיע בחצות, או מאוחר בלילה, כאשר האדם ישן. שיעול המעיר אותו מן השינה:
יש באדם מימד רגשי שהאדם מצליח במשך היום להתגבר על קושי רגשי מסוים, וכמו להתעלם מקיומו. אך כאשר האדם ישן, שם עולה הקושי באופן ספונטני, באופן שאינו ניתן להדחקה. בדרך כלל מדובר בחוסר ביטחון קיומי עם חרדות אינטנסיביות לגבי נושאי קיום והישרדות (הצלחה בעסקים, כסף, בריאות, דאגה לאדם קרוב ועוד)
נושאים או פעולות המעוררים שיעול מלמדים על המורכבות ביחסים עם נושא מסוים
1- שיעול לאחר אוכל. אולי לאחר כל ארוחה, אולי מסוג מזון מסוים כגון חיטה או חלב:
יש באדם יחס אמביוולנטי ביחס למזונות, ביחס לנושא האכילה – מה האכילה וההזנה עבורו… קיים מאמץ גדול שאוכל יהיה מזין אך לעיתים אוכל הופך לטכניקת פיצוי רגשי שאינה הולמת “תזונה בריאה” או “תזונה מודעת”, אז השיעול משקף את הקונפליקט שמאחורי תהליך האכילה.
2- שיעול כתגובה למשקאות אלכוהוליים:
האלכוהול פותח ומשחרר מטען באדם שמחייב כעת התמודדות. שיעול במצב זה משקף על “תהליך אלרגי” מול הרגשות שהאלכוהול פותח ומשחרר באדם.
3- שיעול בחשיפה לאבק:
האבק מהווה גורם אלרגני, כאשר הופעת השיעול מאבק מלמדת על הקושי באדם להתמודדות עם נושאים כביכול קטנים ושוליים, שאינם בעלי חשיבות, אך מטרידים ביותר.
4- פעילות גופנית המעוררת שיעול:
יש באדם דפוסים שהם נוקשים מדי, ותכליתם של הדפוסים: לאפשר לאדם ביטחון ויציבות. אך כאשר דפוס גופני משתנה דרך תנועה אינטנסיבית יותר, הדבר שמשתנה זהו הדפוס הגופני הנוקשה (שהוא רק ביטוי לקיבעון דפוסי המגן ביציבות שלו) אז השיעול מהווה סמן לקושי של האדם לשינוי ולהתמודדות עם מציאות משתנה הדורשת מן האדם יכולת של אדפטציה.
סוג השיעול מלמד על כוחו של האדם, ועל דרגת ההפרעה שיש לנושא שחדר פנימה:
1- שיעול שקט, קל, המוביל לתחושת חנק:
האדם מנסה להצניע ולא להראות לעולם את חולשתו, את הקושי שהוא עובר. הוא היה מעדיף “לחנוק” את קושי שלו פנימה ולא לבטא את הקושי כלפי העולם, שאז כולם יראו את המצוקה, וזה קשה יותר. לכן השיעול נכנס פנימה וגורם לחנק.
2- שיעול חזק,עוצמתי המוביל לתחושת בחילה ולהקאה:
האדם חש כי הוא חייב הישרדותית, לנקות מתוכו משהו קשה, בכל מחיר. הגורם שחדר פנימה, לא ניתן לסבול או להכיל אותו. ויש להקיא אותו בכל מחיר.
3- שיעול שמתחיל חלש ומסתיים בכוח ובחנק:
קיים באדם הצורך והרצון לעבוד לבדו עם הקושי שחדר אותו לנסות לשחרר את יסוד זה. אך הוא אינו מצליח, ואינו יכול להישאר עם הקושי במחשכים, אז השיעול מתחזק והופך לדומיננטי עד לדרגה של חנק. דבר המזמין תקשורת ובקשה לעזרה מבחוץ.
איכות השיעול משקפת על דרגת החיוניות שיש באדם:
1- שיעול יבש:
יובש בשיעול, מלמד על תשישות עמוקה לאור מאמץ גדול. הריאות זקוקות ללחלוחית תמידית. יובש בריאות מהווה סמן למאמץ גדול ש”ייבש” את הריאות, והוביל לעייפות עמוקה ביכולת של האדם להגן על עצמו ולהדגיר לעצמו את נקודת העיקר של “על מה אני רוצה להגן”. שיעול יבש משקף על איבוד משאבים לאור התמודדות מתישה לאורך זמן.
2- שיעול ליחתי:
ככל שיש יותר ליחה בריאות, זוהי אינדיקציה לחולשה עמוקה ביותר, עד לדרגה של כניעה וויתור על יכולתו של האדם להגן על עצמו, דבר המוביל להאטת התנועה של הריאות ולכן להצטברות נוזלים. האדם כמו ו”טובע בתוך עצמו”, לאור העייפות ומובילה לאי יכולת להגנה עצמית. ליחה בריאות זוהי אינדיקציה לקריסה של האדם למקום של וויתור על מה שהכי חשוב לו.
המקום שממנו בוקע השיעול מלמד על העומק בקושי של ההתמודדות באדם עם מה שחדר פנימה ומהווה הפרעה בדינאמיקה הנפשית:
1- שיעול הנובע מגירוי בגרון:
יש “חסימה” רגשית באדם. האדם היה רוצה לומר או לבטא משהו, אך יש בתוכו מעצור רגשי והוא אינו יכול לדבר את רגשותיו, אז נוצר שיעול שמגמתו להניע את המקום התקוע באדם.
2- שיעול הבוקע מקנה הנשימה (trachea)
דומה לדוגמה הקודמת אך מתאר מעצור רגשי עמוק יותר, עם קושי גדול יותר לבטא דבר מה שעקרוני לאדם.
3- שיעול מתוך הריאה, עמוק מן הריאות:
חולשה עמוקה של האדם, ביחס להתמודדות שדרשה מן האדם מחיר עצום בכוחותיו. בדרך כלל בנושאים קשים שהאדם לא הצליח להעמיד גבולות לאחרים מול צרכיו ורצונותיו, והיה עליו להדחיק ולהשלים עם נושאים שהיו לו חשובים ועקרוניים.