מן הזווית הפיזיולוגית, קשקשת הנה תוצר של פעילות מוגברת של תאי העור, לעיתים לאור תהליך דלקתי כמו בפסוריאזיס, ולעיתים באופן השכיח למדי בתופעת קשקשים על הקרקפת,
ולעיתים במחלות עור שכיחות כגון אגזמות ובסובראה, יש ייצור מוגבר של תאי עור, דבר המוביל לסימפטומים מקומיים של קשקשת עור באזור המגורה.
מן הזווית הרגשית, קשקשת על פני העור משקפת על התאמצות. על מאמץ גדול של אותו האזור. יש תכונה רבה ואקטיביזציה אינטנסיבית של אותו האזור שם יש קשקשת מקומית.
לאור אותה האקטיביזציה, נוצר באזור תנועה שאין למערכת יכולת להכיל, לאור המאמץ והשחיקה שהיא מייצרת, נוצרת תגובת לוואי של קשקשת מקומית.
הארכיטיפ של קשקשת: פעילות מוגברת, פעילות יתר ללא תולעת בתוצאותיה
ארבע נקודות אותן יש לבחון, כאשר בוחנים קשקשת.
1- מיקום הופעת הקשקשת:
מלמד על האזור שם יש מאמץ ועומס יתר.
למשל:
א– קשקשים על הראש, שזוהי תופעה שכיחה ביותר, משקף על מאמץ מנטאלי מוגבר, עד למקום שם אין למאמץ השכלי פרודוקטיביות ממשית.
או שהמאמץ המנטאלי נדחף בעל כורחה של המערכת, לאדם אין באמת כוחות “לעבוד” עם הראש, אך הוא נדחף לעומסי יתר.
או שהאדם משנס את כוחותיו כדי לפתח יכולות מנטאליות שאין לו באופן טבעי, אז הוא מתאמץ לדרגות הגורמות לשחיקה עמוקה.
ב- קשקשת בין הגבות:
עומס יתר, ומאמץ יתר במגמה של האדם להתרכז בדבר אחד לאורך זמן. האדם מאותגר בדרגת הריכוז שיש לו, הוא תחת עומסים המחייבים ריכוז מלא לזמן רב.
ג- קשקשת על הפרקים, מרפקים וברכיים:
עומסים ומאמץ ביחס לתנועה של האדם בחייו, כל תנועה למקום עליו הוא מכוון כרוך בתחושת קושי ומאמץ, שום דבר לא זורם לו חלק, הכול במאמץ.
קשה לו לחבר דברים, וכן קשה לרתום אנשים אחרים למאמץ משותף למען מטרה משותפת, האדם חש כי הוא לבדו אינו יכול – אך לעבוד עם אחרים גוזל ממנו כוחות רבים.
ד- קשקשת בצידי האף:
מאמץ הקשור ליצירת קשר עם עולם החיצוני. האדם חש כי היציאה שלו החוצה מעצמו לעולם החיצוני לשם הושתת יד לקומוניקציה עם העולם, גוזלת ממנו כוחות עצומים. בדרך כלל אדם זה רגיש במיוחד לסובב.
2- סוג הקשקשת, כיצד נראים הקשקשים:
נשורת הקשקשת וכיצד היא נראית מלמד על הגישה הפנימית והאסטרטגיה הנובעת מן המבנה הפנימי של האדם ביחס לנושאים איתם הוא מתמודד.
למשל:
א- קשקשים קטנים הנראים זהים, כמו פתיתי שלג:
אדם חרוץ, מאורגן, משתדל להיות עקבי באופן בו הוא עושה דברים (systemic) מודע לצורך להיות יסודי, רגיש לפרטים הקטנים, עקבי ויעיל.
ב- קשקשים גדולים, ענקיים, כמו חתיכות עור:
אדם שחי תחת לחץ רב, מנסה לראות את התמונה הרחבה, אך במקביל לאחוז בפרטים. מנסה “לשלוט” במה שמתרחש, להיות “בעניינים” כל הזמן.
מותש מאוד מן הדרישות הפנימיות שיש לו מעצמו.
ג- קשקשים עבים, כמו גוש:
אדם עם גישה כוחנית, חזקה, לעתים בוטה וגס רוח, אינו מוותר, עקשן, עשוי לפגוע באחרים ולא לחוש בכך.
ד- קשקשת עור שאינה סימטרית, כל פתית עור נראה שונה בצורתו:
אדם תנודתי, מהיר בתגובות שלו, אינו צפוי, אימפולסיבי, יצירתי, עם גוון של הפתעה ברעיונות שלו.
3- ריח הקשקשת:
הריח מאפיין את דרגות העייפות והשחיקה שמאחורי המאמץ יתר.
וכן את תוצאות המאמץ – כאשר מופיע ריח בקשקשת זוהי אינדיקציה לאי תנועה, לאי יכולת לנועה קדימה, דבר היוצר סטגנציה מקומית, כמו ביצה עם מים עומדים הגורמים למים להריח ריקבון.
ככל שריח הקשקשת קשה יותר, כמו דבר רקוב, זוהי אינדיקציה להפסקת תנועת החיים באותו האזור שם יש ריח (יש לקחת בחשבון את האזור הגופני שם מופיע הריח, כיוון שאזור זה מעיד על המקום שם קיימת הסטגנציה)
4- מצב היובש מול הלחלוחית של הקשקשת:
קשקשת יבשה מעידה על שחיקה, תהליך זקנה מואץ, עייפות עמוקה, קושי בהתחדשות.
קשקשת לחה מעידה על ניסיונות מסוגים שונים להתחדשות, לעתים בהצלחה לעתים פחות, אך יחס לקשקשת יבשה, זהו מצב פחות “עייף” ויוצר “צעיר”.
בדרך כלל לקשקשת יבשה יש ריח מעופש.
ולקשקשת לחה יש נטייה לריחות רבים כגון מתקתק, חמצמץ, עד לרקוב.