בפרשה זו רוב הסיפור ברובד הפשט, אינו הגיוני בעליל. הסיפור כולו אינו מתקבל על הדעת כלל.
הינה אותן הנקודות שיוצרות סיפור עם “חורים” רבים בעלילה.
1- לשם מה יש צורך, ברובד הבסיסי ביותר, בשליחת מרגלים שיתורו את הארץ, אם יש הבטחה מפורשת מן האלוהות לארץ זבת חלב ודבש?
אלוהים מבטיח, משגיח, מלווה, מזין, מאכיל ומה לא…. והוא המוביל והמשגיח המבטיח את הארץ, את הכניסה עליה, את הכיבוש שלה ועוד… אז מדוע יש צורך לשלוח מרגלים?
תפקיד המרגל הינו להשיג ידע שאינו קיים, כדי ליצור יתרון לצד הכובש. איזו רלוונטיות יש למרגלים אם האל עצמו הוא זה שמוביל את העם?
2- כאשר שולחים מרגלים שיתורו את הארץ, שולחים אותם ללא בקשה לאינפורמציה מכוונת, רוצים מהם “אובייקטיביות” במה שהם ראו, אי אפשר לשלוח מרגלים ולהכתיב להם את הדו”ח של מה שהם צפו. אם כך עושים, אין לשליח ערך בשליחותו.
משה מנחה אותם לאינפורמציה שהוא מבקש: “וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר. וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ–הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב. וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ–הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה–הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ”
זה לגיטימי, אך מה שאינו לגיטימי הינה בהכוונה שלו “וְהִתְחַזַּקְתֶּם“. בכך הוא מכתיב להם את מה שהוא היה רוצה שיגידו. ואם הוא רוצה בדיווח מסוים מאוד, אז אין להם ולשליחותם ערך.
3- “וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת. וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק–מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם”
מדוע הדיווח של נשיאי העדה, השלוחים, מכונה “דִּבַּת הָאָרֶץ”.
קודם כל, הם אמרו את האמת, אכן הארץ מלאה בנפילים, והם דיווחו בדיוק את מה שראו, כמו שהם נתבקשו.
וכן – על הארץ הם אמרו טוב: “וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא–וְזֶה-פִּרְיָהּ”, כך שהדיבה לא הייתה על הארץ, אלא על היושבים בארץ. וגם כאן, לא ניתן לקרוא לזה שקר או דיבה, כיוון שהם דיווחו על מה שראו, ועל זה לא ניתן לקרוא “דיבה”.
4- “וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי יְהוָה”
האל עצמו הוא השולח, אז מדוע הוא מתרעם על התוצאות של השליחות? אם שלח, עליו לשאת שאחריות של תוצאות היוזמה הזו.
“וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד-אָנָה, לֹא-יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ. אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, וְאוֹרִשֶׁנּוּ; וְאֶעֱשֶׂה, אֹתְךָ, לְגוֹי-גָּדוֹל וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ”
ומדוע האל כל כך מהר מוותר על עמו שהבטיח להם כמה וכמה פעמים את הארץ ואת טובה?
ומדוע משה הינו האדם היחיד דרכו הוא מעוניין להקים עם חדש, חלופי לנוכחי?
5- מן ההפטרה:
א- “לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-יְרִיחוֹ; וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית-אִשָּׁה זוֹנָה, וּשְׁמָהּ רָחָב–וַיִּשְׁכְּבוּ-שָׁמָּה”
השליחים נקראים לרגל את הארץ ואת יריחו, מדוע הכתוב מספר כי הלכו מייד לבורדל המקומי ושכבו שם?
מכל המקומות, רק שם ניתן להתחבא? או לגלות את מבוקשם?
ב- “וַתֹּאמֶר, אֶל-הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי, כִּי-נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ; וְכִי-נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם”
רחב הזונה יודעת ומבינה את מה שגדולי הארץ אינם מבינים…. איזו איכות הייתה לה כדי לדעת את מה שמנהיגי הארץ לא ידעו?
ג-” וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר, וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן; וַיְסַפְּרוּ-לוֹ–אֵת כָּל-הַמֹּצְאוֹת, אוֹתָם. וַיֹּאמְרוּ, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, כִּי-נָתַן יְהוָה בְּיָדֵנוּ, אֶת-כָּל-הָאָרֶץ; וְגַם-נָמֹגוּ כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפָּנֵינוּ”
שני המרגלים בטוחים בניצחונם לאור דברי רחב הזונה….
האין דבר זה מעורר שאלה על המהימנות? מה – בגלל שרחב הזונה חושבת שישראל חזקים והאל איתם, אז זוהי הופכת להוכחה עבור המרגלים שכך יהיה? תמוה ביותר.