“עַל-פִּי יְהוָה, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל-פִּי יְהוָה, יַחֲנוּ: כָּל-יְמֵי, אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ…. בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו, יַחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִסָּעוּ; וּבְהֵעָלֹתוֹ, יִסָּעוּ” (במדבר ט’, טז-כ)
ספר במדבר הינו קורותיו של האדם הנמצא במסע. הספר אינו מיועד לאדם שאינו חש את הצורך ליציאה למסע, מכיוון שהסיבה המרכזית ליציאה למסע הינו בחיסרון היסודי של הענן. כאשר הענן שוכן, אין סיבה לצאת למסע. כאשר הענן התנתק מן האדם, נוצר חלל כה עצום וריק כה גדול המחייב יציאה למסע.
“ר’ יהושע בן לוי אמר קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף” (מדרש רבה, בראשית)
מזונו של האדם המוציא אותו למסעו הינו מזון הנפש, כאשר הנפש ניזונה במזון השייך לאיכותה ולצרכי התפתחותה, חיי האדם מקדמים למקום הנכון, וכאשר הנפש הזקוקה למזון, ניזונה מלחם חסר, אוכל קלוקל, אז דרכו של האדם עולה על מהמורות רבים, שהם עצמם שם כדי לעורר את האדם למזון התקין ההכרחי להתפתחות הנפש.
היעדר המזון הנדרש לנפש, מהווה סיבה ביציאה למסע, והמסע והעמל קשים ביותר:
“אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם” (בראשית ג’, יז-יט)
בדרך כלל כל תחילת מסע מתאפיין בקושי גדול, באי וודאות גדולה, לגבי כיוון המסע ותכליתו.
כמו כן – כל מסע בתחילתו מעורר שאלת יסוד הקשורה לאי הוודאות לגבי היכולת שלך האדם להצליח במסעו, אולי הוא הולך הליכת סרק, הליכת שכולה מיותרת והסבל שכרוך בדבר הינו מיותר לחלוטין. זהו הספק הראשוני של הצעדים הראשונים לפני תחילת היציאה למסע.
אך חסרונו של הענן אינו מותיר ספק בהכרחיות של היציאה למסע, למרות אי הוודאות לגבי הדרך עצמה וכיוון הראשוני שלה.
“וַיָּשָׁב, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי; וַיְעִירֵנִי, כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ” (זכריה ד’, א’)
תוך כדי תהליך ההליכה בדרך, בה השלב בו מזון מגיע.
תחילתו של כל מסע מתחיל ברעב כבד, והמשכו בהזנה הדרגתית כפי הכלים שהאדם בונה בתוכו לשם קבלת השפע המזין ומחייה את נפשו, ואיכות מזון זה הינו המעיר אותו לחיים.
מזון זה הינו המזון המעורר ליקיצה, קודם האדם היה עיוור וכעת הוא רואה, לפני מזון מסוג זה היה ישן וכעת הוא ער.
המזון עליו משתוקק האדם ובו הוא חפץ משנה באדם את האופן בו הוא מבין, תופס ורואה את המציאות.
הכול היה שם קודם רק שהאדם לא ראה את מה שהיה לנגד עיניו.
הדרך והמזון, עניינם תהליך ההתעוררות והיקיצה לדבר למה שקיים מתחת לאפו של אדם כל העת, אך תודעתו נרדמה וישנה ואינה רואה את מה שכמו והיה מובן מאליו.
ככל שהאדם מאומן להשיג סוג זה מזון, כך תהליך היקיצה שלו הולך והופך לעמוק ומהיר יותר.
תהליך היקיצה אינו חד פעמי, כי עם תהליך הדרגתי בעל שלבים וצעדים רבים.
אין יקיצה חד פעמית, יש תהליך מתפתח שהוא עצמו חלק מן המסע אותו יש לעבור, כדי להגיע לארץ המובטחת.