הארכיטיפ של העור: גבולות, יצירת גבולות, תיחום ברור בתוך האדם לגבי ה”מותר” וה”אסור” שיש לו ביחסים עם העולם החיצוני. גבולות הקשורים למושגי יסוד מוסריים – טוב ורע, וכן ביחסי אנוש פתיחות מול סגירות ביחס למה שהאדם מוכן שייכנס לתוכו פנימה ואת מה הוא ידחה החוצה, כמו שנהוג לומר “יש לו עור של פיל”, כלומר – אדם זה חזק, חסין, אינו חדיר או פגיע. הוא עומד במצבים חברתיים מאתגרים שרוב האנשים היו חווים עלבון.
יש בעולם אזורים גיאוגרפיים שידועים כמסוכנים למלנומה עקב שינויים אקולוגיים באוזון, ולכן חשיפה גבוהה יותר לקרינת שמש אולטרה סגול (uv). אוסטרליה וניו זילנד הם האזורים היותר מסוכנים ושם אחוזי סרטני העור מן הגבוהים בעולם. ישראל הינה המדינה השלישית לאחר שתי מדינות אלה, כאשר בישראל יש כל שנה יותר מ 1300 אנשים שנתגלה על פני עורם מלנומה.
חשיפה מוקדמת של המחלה עשויה להציל חיים, בשעה שאבחון מאוחר של המחלה, כאשר הסרטן החל על פני העור וחדר לשכבות תאים עמוקה ומשם המחלה מייצרת גרורות לכיוונים שונים במערכת, הינה בדרך כלל קשה ביותר בתוצאות שלה.
אנשים רבים נחשפים לאותם התנאים בשעות השהייה בשמש ועדיין אינם מפתחים מלנומה.
נכון הוא הדבר שבסרטן זה יש אקולוגיה המסכנת את הציבור, אך לא כולם מפתחים את החולי בתנאים זהים. לכן יש לשאול מי הם האנשים שעשויים תחת תנאים אקולוגיים מסוימים, לפתח מלנומה.
קיימות אף סטטיסטיקות המראות את הקשר בין מעשני סיגריות למלנומות, דבר המחזק עוד את נושא האקולוגיה החיצונית וכן הפנימית לפי תצרוכת העישון. גם בקרב אנשים אלו, לא כולם באופן מוחלט מפתחים את המחלה, למרות שהם בדרגת סיכון גבוהה יותר.
יש כמו כן, נטיות משפחתיות גנטיות לנושא זה, אך גם כאן בקרב אנשים אלו, אין לדבר הכרח אם לא היו התנאים שעוררו את האפשרות לסרטן.
לכן: כאשר האדם מפתח חולי זה בגופו, יש לדבר תהליך נפשי מקדים שאותו יש להכיר. מכיוון שהתבוננות בתהליך זה, ועיסוק עימו, הוא זה המאפשר את ההבראה העמוקה יותר מן האפשרות לחלות במחלה זו פעם נוספת, אולי על פני העור, אולי במקומות שונים בגוף. וייתכן כי זיהוי ההליך הנפשי שקדם למלנומה, מאפשר “רפואה מניעתית” אם האדם מודע לנושא זה, ומזהה בתוכו או באחרים דינאמיקה זו, כאשר בהחלט יש דרכים להתמודדות עימה.
מהי הדינאמיקה הפנימית שקדמה להיווצרות מלנומה (לאחר שהוצאנו מן המשוואה את נושא האקולוגיה, הנטייה המשפחתית ואת גורמי הסיכון של עישון ותזונה)
1- גבולות פנימיים שאינם מוגדרים היטב לאדם:
נקודה זו משתנה מאדם לאדם, כאשר עיקר המקום בו היא מאותגרת קשורה לאופן בו האדם בונה לעצמו קשרים חברתיים, מכיוון שחווית החדירה של העולם לתוכו ברוב המקרים קשורה לדינאמיקה החברתית.
מקום לא ברור זה מאותגר כאשר אדם צעיר מסכים למשהו שבתוכו הוא לא חש בנוח עם הדבר, אך הוא נגרר ועושה עקב כך מעשים ואינם טובים לו, ואפילו מזיקים לאקולוגיה הנפשית שלו.
מצבים בהם אדם משתתף בסוגים שונים של סיטואציות חברתיות הגורמות לו אי נוחות רגשית ומוסרית, הוא אינו חש טוב עם מה שמתרחש סביבו, אך גם לא יכול להדוף את לחץ החברתי, אז הוא “נכנע” למשהו שגם הוא עצמו לקח בו חלק, ודבר זה מחדיר לנפשו “רעל” החמור בהרבה מרעל קונקרטי של סיגריות או קרינת uv.
2- קונפליקט:
נושא הגבולות הינו אישי ביותר, יש אנשים שהגבול בתוכם לא קיים, הכול חודר אותם, והם חשופים ביותר לסובב. לכן אצלם האפשרות ל”הרעלה” רגשית הינה גבוהה ביותר.
המקום בו “רעל” רגשי חודר את האדם, זהו המקום בו נוצר באדם קונפליקט. ככל שהקרע הנפשי עמוק יותר ביחס לקונפליקט, כך רמת חדירת הרעל עמוקה יותר למקומות קיומיים המשפיעים על הבריאות הכללית.
לכן הנושא המהווה את התשתית המרכזית לחשיפה לרעל הינו בסוגי הקונפליקטים השונים בנפש האדם.
קונפליקטים ביחס לזהות המינית, או ביחס ליכולת העצמית להתמודדות חברתית כלשהי, וכן קונפליקט הקשור למשבר זהות במובן המוסרי, ערכי. או במובן היוצר אמביוולנטיות רגשית, הם היוצרים את הקרקע לחשיפה מאוד עמוקה של “רעלים” רגשיים שהם המסוכנים ביותר.
יש אנשים שהם בצד ההפוך ל”חשופים, מחוסרי הגבול”. אלו אנשים עם גבולות נוקשים מדי, אנשים חזקים עם משמעת עצמית חזקה בדרך כלל, וכן עם דרישה עצמית גבוהה מאוד, כלפי עצמם וכלפי היחסים עם העולם החיצון. גם אצלם נוקשות היתר בגבולות מול העולם מייצרת קושי נפשי גדול של בידוד, ללא מגע אנושי רגיש שהוא עצמו של “מזון” לנפש האדם. אנשים אלו הופכים ל”יבשים” ככל שהזמן חולף, עקב נוקשות שאינה מאפשרת הזנה רגשית. דבר זה גורם לאפידרמיס של העור, לשכבת הקולגן, המביאה עימה רעננות וגמישות, לאבד את גמישותה, להפוך לנוקשה אף היא, אז העור הופך לתשתית המאפשרת מלנומה.
אם כן הציר של ההתמודדות עם קונפליקטים נעה על הקשת של חיסרון גבולות טוטאלי, פתיחות יתר, גמישות יתר – מול הצד ההפוך – נוקשות יתר, קיבעונות בתפיסה של האדם את עצמו ואת עולמו, דבר המוביל להפרדה גמורה מן העולם.
המקום הבריא הינו הגמישות היודעת את עצמה, את ערכיה, את מושגי היסוד הפנימיים ועל מה הם מושתתים, לאור ההתמודדות עם מציאות משתנה ומאתגרת.
3- קריסה של ה”חוט שדרה” של מבנה הזהות:
כאשר גורמים שאינם נכונים לנפש האדם חדרו וזיהמו את החלל הנפש, יש אפשרות לשיקום דרך תהליכי קיום עמוקים של ניקוי וטהרה רגשית, בשיטות שונות של עבודה פנימית, מדיטציה, התבודדות ועוד.
אך אם האדם אינו יכול לשקם את הפגיעה הפנימית מסוג הרעל שחדר אותו, הדבר מוביל לנזקים קשים ביותר. דבר זה מתרחש בדרך כלל בקרב אנשים שעברו סוגים שונים של טראומות מטלטלות הגורמות לשינוי ביסוד הפנימי העמוק, בחוט השדרה של מבנה האישיות שלהם. אז נוצרת קריסה של העמידות הפנימית מול העולם. כביכול החוץ שחדר הביא לידי קריסת מערכת הזהות של האדם. יכולת ההתגוננות והעדיפה של האדם היא זו הקורסת, במצב זה מתאפשרת התשתית להיווצרות מלנומה.
4- מחלת הסרטן הינה דינאמיקה של פיצול עמוק בנפש האדם המעיד על הרס פנימי עמוק ביותר.
במלנומה הפיצול וההרס קשור ישירות לנושא הגבול שאינו ברור, המייצר קונפליקט שאותו האדם אינו מצליח ליישב. פיצול נפשי זה מהווה סיבה לחולשה עמוקה המורידה באופן עקבי ואיטי את רמות החיסון של האדם במשורים שונים, לבסוף לאור החולשה המתפתחת לאיטה, יסוד עמוק ובסיסי בתוך האדם נכנע, קורס, מוותר על אפשרות לשיקום ולמציאות נכונה ובריאה יותר. אז האדם נחשף לאפשרות למחלה זו.