ארכיטיפ י”ג – ריאות א’

הריאות מבין איברים פנימיים, הן הראשונות למגע ולמפגש עם העולם החיצוני.
לכן הנשימה הראשונה בתינוק שנולד, הינה החוויה הראשונה של עולם זה. לתוך חוויה מכוננת זו (הנשימה הראשונה) נכנסים דרך הריאות, דרך הנשימה הראשונה, כל סוגי ה”אנרגיות” הקיימות באותו הזמן סביב התינוק (טמפרטורה סביבתית, שעת היום – יום או לילה, עונה בשנה, הנוכחות שיש בחדר הלידה ומצבה הנפשי של היולדת, וכן השפעות כוכביות אסטראליות – מקום הירח ועוד) כל אותן ההשפעות קיימות באוויר כל הזמן, אך כאדם מבוגר , אין האדם שם ליבו על כל אותם ההשפעות, עקב ההרגל ותנועת החיים ה”גונבים” את דעת האדם מן הקיים בהווה. על תינוק לעומת זאת, ה”אנרגיות” הסביבתיות הן דבר חי בעל מודעות מתמדת בתינוק, עם תגובות מיידיות לסובב, דבר שמתרחש דרך הנשימה והריאות.

הנשימה הראשונה נותרת בריאות כזיכרון פרימאלי, ראשוני, מכונן, לאורך כל חיי האדם. בכל פעם שיש סכנת חיים הקשורה להפסקת הנשימה, חנק , טביעה ועוד… הדבר העולה מיידית בתודעת האדם הינה חשיבותה של נשימה, ואיזו אנרגיה וחיות היא מביאה עימה.
תהליכים של נשימה מעגלית (rebirthing ) הינה טכניקה נשימתית שיש בכוחה להחזיר את האדם לזיכרון הראשוני של הנשימה הראשונה. יש לתהליך זה כוח תרפאוטי עצום, מכיוון שהנשימה נושאת בתוכה את כל הזיכרונות השונים שחווה האדם בהם נשימה הייתה מעורבת (ואין אף לא אירוע אחד בחיי האדם שהנשימה לא הייתה מעורבת) ואת זיכרונות ההתנסות של נשימות שיש עמהן אירועים קונקרטיים, עם החוויה הטוטאלית של ריח, טמפרטורה, מראות, טעמים ועוד הקשורים לאותו האירוע, הריאות הן השומרות את זיכרונות אלו, והנשימה הינה דלת הכניסה לחלל בריאות שם נשמרים כל הרשמים הקשורים לתהליכי הנשימה ביחס לחוויות מסוימות.

הריאות הן הראשונות מבין האיברים הפנימיים לפגוש את העולם החיצוני, לכן הריאות הן אלו העוסקות בקשר עם העולם החיצוני, וכיצד נוצר מעבר של השפעות הדדיות מן העולם על האדם ומן האדם על העולם.
הריאות הן הגבול המתחם את האדם מן העולם החיצוני, כאשר העור הינו “ריאה שלישית” והוא המתחם את האדם במובן הקונקרטי, העור מייצר גבול המתחם את גבולות האדם המובן הגופני.
הריאות הן האיבר המייצר גבול ושומר סף למה שייכנס ולמה שיידחה במגע עם העולם.
לכן יש לריאות קשר ישיר למערכת החיסון, שהיא נושאת את האינטליגנציה של איכות האדם, מה יועיל לאדם ומה מסכן אותו שיש להילחם כנגדו (לכל אדם איכות שונה, לכן מערכת החיסון אינה מתפקדת באופן זהה בקרב כל בני האדם. קיים מכנה משותף המישור הגופני, אך המישור הנפשי, וכיצד הוא משפיע על הקשר עם העולם החיצוני, מה נכנס ומה יוצא, זהו נושא אישי הקשור לאיכותו של האדם, ומערכת החיסון באינטליגנציה שלה יודעת לדחות או לאשר כניסה לרשמים שאינם גופניים, כגון קשרי אנוש והשפעתם על האדם, מצבים סביבתיים הנוכחות שיש להם, כוחות תנועת גרמי השמיים ועוד..)

הקשר עם הסובב, הבנת המרחב, יכולת האדם ליצור הומיאוסטזיס עם האקלים הסובב, וכן עם כל סוגי המצבים שהם חיצוניים לאדם (עבודה בחדר משרדי – נעים או לא, שהייה בתוך אקלים חברתי- נוח או לא)
הסינרגיה עם הסובב, ומכאן יכולת השהייה בתוך אקלים כלשהו (ממקום קונקרטי כמו מדבר, ועד לאולם קונצרטים) קשור לתפקוד ריאתי.

לכן כל סוגי הרגישויות הסביבתיות – חיי עיר אורבני ברגישות לזיהום אקולוגי מסוגים שונים, הנטיות האלרגניות לסובב, אלרגיות עונתיות – באביב בעיקר לפולן, אבק, פריחות שונות ועוד…
קשורות לתפקוד ריאתי בשני מובנים:
א– רגישות, חולשה של מערכת החיסון, הקשורה לריאות (צד פיזיולוגי)
ב- רגישות נפשית של האדם ביחס לגורם סביבתי כלשהו המצייר כשל חיסוני, עקב רגישות יתר למצב סביבתי מסוים. ברוב המקרים קשיים חברתיים מסוימים בהם האדם חש עצמו “פרוץ” לא שמור לא מוגן, החוץ כמו שחודר אותו, אז הוא מפתח לחוץ תגובות אלרגניות.

נושא הגבולות והתיחום של האדם מן הסובב, מן העולם החיצוני אם כן, הינה נקודה מאוד עקרונית לאדם בכל המובנים האפשריים.
הגבולות מאפשרים ידיעה עצמית וביטחון של האדם בעצמו, הם נותנים לאדם כוח להגדרה עצמית מול עולם משתנה ורחב.
הגבולות מתחמות את האדם ומקנות לו “טריטוריה” עצמית ששייכת לו לבדו, קשר אינטימי שלו עם עצמו.
הגבולות באדם מאפשר את יכולת הקומוניקציה עם העולם במובן של מה האדם מוכן שייכנס לתוכו רגשית, ומה האדם דוחה מעליו עקב היות הנושא הרגשי אותו פגש, גס, דוחה, או שאינו לטעמו.

פריצת הגבולות הפנמיים שמתחמים את הזהות הפנימית של האדם, מהווה סכנה גדולה ביותר. בגיל צעיר גבולות אלו אינם מוגדרים דיים, לכן בגיל ינקות וילדות יש נטייה למחלות ריאה רבות, עקב הסומאטיזציה של חוסר בגבולות לנקודת הזהות העמוקה שעדיין לא התגבשה, דבר שמתורגם סימפטומטית בריאות.
כל סוגי החולי הקשורים בריאות (דלקות, הצטברות ליחה, תהליכי אלרגיה, קשיי נשימה אסתמטיים, עד לגידולים וסרטן) כולם קשורים באופן ישיר לשאלת הגבולות באדם.
לעיתים עקב חסרונן ולעיתים עקב היותם עם נוקשות יתרה. בהם ידובר במאמרים הבאים.