ארכיטיפ ח’ – הלב ג’ – פתולוגיות של הלב עצמו

למרות שיש אירועי לב הבאים בפתאומיות המסכנת חיים, ולעיתים אירועים אלא מסתיימים במוות עקב עוצמת הפתאומיות, כל מחלות הלב מתפתחות לאט, ובמשך שנים רבות.
גם עם הבסיס לאירועי לב, הם עקב נטיות גנטיות (ולא על בסיס מצבים נפשיים, אורח חיים ותזונה)
בכל סוגי מחלות הלב, יש רקע עמוק וארוך בזמן של דיכוי רגשי, חוסר בהזנה רגשית מאוד מסוימת שהאדם זקוק לה, דיכוי של תכונות רגשיות באדם ללא יכולת לבטא תחושות ורגשות הזקוקים לביטוי לשם התפתחותם.
מאחורי כל מחלת הלב, יש דמעות בכי עומדות, במשך שנים שהאדם שומר ואוגר, בכי כאב עמוק שמעולם לא בוטא.

1- מחלת הלב אולי הנפוצה ביותר היא “התקף לב” Myocardial infarction אוטם שריר הלב:
מצב קליני זה נפוץ באופן משמעותי ביותר בגברים מאשר בנשים, עקב הקושי התרבותי בגברים לביטוי רגשי, לשיחה ולדיבור על רגשות.
האדם למשך זמן רב מודע לצרכים רגשיים, זקוק למגע רגשי, זקוק לסוג מסוים של מגע ואהבה, אך אין ביכולתו לתמלל את רגשותיו, לתקשר צרכים רגשיים לסביבה הקרובה, לרוב מול אדם ביחסים אינטימיים. והאדם נותר עם תחושה של עצב, חמיצות, מרירות, למשך תקופת זמן ארוכה.
בשלב מסוים עצבות ומרירות זו, הופכת לכאב לב ממש, תעוקת חזה, ומשם לאוטם שריר הלב.
תהליך זה מאוד הדרגתי, ולרוב אין כל סימן חיצוני מקדים במראה ובהופעה של אותו האדם.
לרוב אלו אנשים שכלפי העולם הם משרים תחושה של ביטחון וכוח, כמו שאינם זקוקים לדבר, כיוון שהם חזקים ויכולים להסתדר לבדם.
אך אין כן המצב כלל, ומתחת לפני השטח התמונה הנפשית שונה לחלוטין.
לאנשים מסוג זה, מגע קל, לטיפה ומילה טובה אחת עם חיוך, פועלים פעולת קסם עמוקה על נפשם, למרות שמבחוץ דבר זה אינו ניכר מיידית.

הלב במובן ההתפתחותי של האדם, ניזון מתקשורת רגשית, וזקוק לחום אנושי, אז מתאפשרת תנועה ברבדים עמוקים יותר באדם, וצמיחה של עוד אספקטים בנפש האדם. אך אם צרכים רגשיים מסוימים אינם זמינים או אינם נענים, ואין את התקשורת הנצרכת להתפתחות רגשית המובילה ליכולות התנסות בנושאים שונים, אז למעשה הלב במובן בפיזי מפתח סומטיזציה המבטא את חסך זה.

2- Coronary Artery Disease – טרשת עורקים, תעוקת חזה, אנגינה פקטוריס. מחלת לב איסכמית- Ischemic Heart Disease:
עקב היצרות של עורקים, אין ללב עצמו אספקת חמצן ביחס לצרכים שלו. דבר שניכר בסימפטומים של תעוקת חזה וקושי נשימתי במאמץ גופני.
הארכיטיפ של עורקים וכלי דם בכלל: הכלי דרכו מוזרם חיים לאדם, כיצד האדם מזרים את תחושת החיים שלו.
כאשר עורקים המזרימים דם ללב עצמו, נסתמים. זהו סמן לתחושה ארוכה בזמן שהאדם מתאמץ מאוד “להזרים” את חייו. יש לו משימות רבות שמחייבות ממנו מאמץ גדול, אין לו תחושת סיפוק, שמחה, או הזנה מן המאמץ שהוא משקיע לתנועת החיים.
דבר זה עשוי להיות חלק ממאמץ במערכת יחסים, או בפרויקטים של עבודה וקריירה.
בדרך כלל יש גם סיבות תזונתיות, עישון ואלכוהול לנושא זה, אך כאשר אורח החיים של האדם הינו עם עומסים ומאמצים סיזיפיים, ללא מנוחה או הזנה של חום ואהבה. אז נטייה זו הופכת למהירה מאוד בהתפתחות שלה, ללא קשר לגורמי סיכון של אורח חיים קלוקל.
לרוב אנשים אלו חזקים ובעלי יכולת עמידות לתקופות זמן מאוד ממושכות, ועד שהם מגיעים לרמה הפתולוגית, עובר זמן רב של עבודה קשה עם עומסים עצומים, שוב – ללא תחושת רווחה לאחר יום עשייה מתיש.

3- Myocarditis – דלקת שריר הלב:
הארכיטיפ של דלקת – מלחמה, מאבק וקונפליקט.
כאשר דלקת מתפתחת בלב, זהו סימן לקונפליקט עמוק מאוד בתוך האדם, הקשור לדינאמיקה אשר בדרך כלל היא סמויה מן העין.
לא רואים באדם שום עדות למאבק רגשי, דבר זה סמוי ביותר, בדרך כלל סביב נושאים בסיסיים ביותר של מערכות יחסים, או ניהול של עסק שהאדם במאמץ רב פיתח לאורך שנים רבות. לרוב הקונפליקט נע בין שני סוגי רצונות מנוגדים, אחד כולו שאוב לאורח חיים מסוים ואילו הרצון השני, נגדי לראשון, אינו מעוניין באורח חיים זה, והיה רוצה לעצמו משהו אחר לחלוטין.
זהו מצב אקוטי, מסוכן, מיידי בתופעות הקליניות שלו, אך המהלך הנפשי שקדם לחולי זה, מבשיל באדם לאורך זמן רב.

4- מחלות מסתמי לב:
(לא מדובר כאן במחלות מולדות אלא במחלות מסתמי לב נרכשות)
מחלות אלו הן בדרך כלל, עקב הסתיידות של רקמת המסתם. לרוב המסתם של החדר השמאלי נוטה להסתייד יותר משאר המסתמים. יש דרגות סיכון לאחר Rheumatic Fever(קדחת השיגרון) מחלת חום אקוטית דלקתית מסטרפטוקוק, מצב קליני זה קיים בכל הגילים (ילדים ומבוגרים) הקשור בדרך כלל לירידה עמוקה ברמה חיסונית. או עקב תהליכי זקנה המובילה לחולשה מערכתית.
מסתמי הלב הם החלק באיבר הלב, הקשורים למקצב של תנועת הדם על ידי חסימה ופתיחה.
מתי הלב נפתח ומתי הוא נסגר, מתי הוא מאפשר זרימה ומתי הוא סגור לאפשרות לזרימה.
מחלה זו הינה תוצר של עייפות רגשית, לאות רגשית עמוקה ביותר. כוחו של האדם כבר אינו עומד לו לבלום מצבים רגשיים מסוימים שאינם נעימים או מיטביים עימו. חלה בתוכו סוג של קריסה ביכולת שלו לבלום את מה שאינו טוב לו, וכן לומר “כן” למה שנכון לו. הוא מפתח סוג של אדישות שהיא תוצר של חולשה, אך בתוכו אין שביעות רצון ממה שהוא חש.
המסתם הינו סוג של “שער”
שער למה ייכנס ומה יישאר בחוץ. כמה ייכנס וכמה האדם יהדוף.
האדם התעייף עמוקות מן המאבק לשים גבול, כאשר לו עצמו אין הזנה, אין שמחה, אין שלווה, אין נחת רוח ממעשיו.
מאחורי מצב זה, יש עצב עמוק, עד לדרגה של ייאוש סמוי.