בצקות: ניסיון להתרחב, ניסיון להוסיף עוד ממשהו. מגמה נפשית לגדול יותר מיכולת הכלים הפנימיים להכיל.
מאחורי סוג זה של מגמה נפשית, מסתתרת חרדה, פחד קיומי של הישרדות, חשש מאי יכולת לעמוד מול אתגר כלשהו.
יש שני סוגי בצקות, הראשון והנפוץ יותר, בצקת חיצונית של מערכת שלד שריר – היא קשורה ליכולת התנועה בנושאים מסוימים, ע”פ מיקומה של הבצקת ניתן לדעת את סוג הקושי שהאדם ניצב מולו.
השנייה, בצקת פנימית של איברים פנימיים כגון: בצקת בריאות, לב (אי ספיקה) , כליות (אי ספיקה), בלוטות לימפה. בצקות מסוג זה הרבה יותר חמורות מן הזווית הפתולוגית, והן משקפות (ע”פ מיקום ההופעה באיבר) תהליך מערכתי רחב ועמוק יותר ביחס לבצקות במערכת שלד שריר.
דוגמאות:
1- בצקות בקרסוליים: (קרסוליים – ארכיטיפ ליציבות, לאופן העמידה, תחושת היציבות של האדם מול אתגרי חיים שונים) בדרך כלל, בצקות במיקום זה משקפות חולשה בכליות. לכן בצקות במקום זה מהווה סמן לירידה עמוקה ברמה הוויטאלית, כיוון שחולשה בכליות מהווה סמן לדרדור עמוק של המבנה כולו בדרגת הוויטאליות הפוטנציאלית שיש לו.
בצקת במקום זה משקפת קושי לעמוד יציב מול אתגרי הקיום, לכן האסטרטגיה הינה דרך הצורך להגדלה של אזור זה. התרחבות שלו.
2- בצקת בברכיים: (ברכיים – ארכיטיפ ליכולת לנועה קדימה, לכיוון ולדרך שהאדם החליט ללכת לשם. יכולת לחצוב את הדרך, יכולת לדעת את כיוון הדרך, האומץ לנוע לכיוון הידוע)
בצקת באזור זה, משקפת על פחד עמוק מן המשמעות של ההליכה בדרך לכיוון מסוים, ולכן צורך כביכול, להעצים את הברכיים ע”י ההגדלה שלהן.
3- בצקות במרפקים: (מרפקים – ארכיטיפ ליכולת של האדם לצור לעצמו טריטוריה מוגדרת, ברורה, שמורה, עם גבול ברור)
בצקת במקום זה, משקפת איום ואי וודאות ליכולת של האדם לשמור על “הגזרה” שלו. צורך לעמוד על שלו באופן אסרטיבי, קושי להיות אסרטיבי, קושי להיות בגישה לוחמנית, לכן האדם חש צורך “להגדיל” את האזור הזה.
כלל יסודי:
בכל פעם שיש מבצקת, שהיא עצמה ניסיון להגדלה, התרחבות וכביכול יותר חוסן או כוח, האדם מאבד מקביל את הגמישות, הוא הופך נוקשה ומסורבל יותר, כבד תנועה יותר, ולכן פגיע יותר.
לכן אסטרטגית ה”בצקות” מביאה עימה מחיר קשה העלול להיות יקר בהרבה מן האפשרות לעמוד מול תחושת החולשה הראשונית, או החרדה הראשונית שיצרה מגמה בצקתית כאסטרטגיה קיומית להתמודדות עם קושי.
4- בצקת באצבעות הידיים: (אצבעות הידיים – ארכיטיפ ליכולת האדם לעיסוק עם הפרטים הדורשים תשומת לב דקה יותר, במימד הפרקטי, או במימד הבין אישי)
בצקת במקום זה משקפת אי נוחות שיש לאדם בקשרים בין אישיים, האדם עצמו מסורבל, ללא טאקט התנהגותי, עם קושי להבין קודים חברתיים. האדם הופך לסוג של “גס רוח”, אך לא מתוך היותו כזה, אלא משום המבוכה ואי ההבנה.
אפשרות נוספת – האדם חש סלידה עמוקה מעיסוק עם “הקטנות” של החיים, סידורים, פרטי יום יום. האדם לא אוהב את סוג העיסוק הזה, הוא מעדיף להיות במקום של “גנרל” הצופה התמונה הכללית ללא המעורבות הרגשית הנדרשת מעיסוק עם פרטים קטנים ומעצבנים.
5- מבנה גופני הנוטה כללית לבצקתיות, דבר שנשים סובלות ממנו באופן משמעותי יותר מגברים, משקף על האטה מטבולית מערכתית.
בדרך כלל לנטייה גופנית זו סמנים נוספים הנלווים לתופעה: הגוף קר, רגישות לפחמימות – פחמימה גורמת להצטברות נוזלים בגוף ומחמירה את מצבם של נשים הנוטות למבנה גוף בצקתי.
לרוב נשים אלו נמשכות באופן טבעי דווקא לפחמימות.
תחושה כללית של “כמו בתוך בלון מים”, כבדות, חוסר קואורדינציה תנועתית, תחושת מגושמות כללית – דבר המשפיע עמוקות על המצב הרגשי, תודעתי.
קיימת נקודה אבסורדית לנשים הסובלות מנטייה למבנה גוף בצקתי שככל שהן חשות עצמן יותר בצקתיות, הן יותר נמשכות למזונות המחמירים את מצבם (בדרך כלל זוהי הפחמימה)
לרוב מבנה גוף בצקתי קשור בהאטה מטבולית שהיא עצמה עשויה להחמיר לאחר הריונות.
בצקות באנשים עם מבנה גוף מולד הנוטה לצבירת נוזלים, משקף על אדם הזקוק לתמיכה ולביטחון. אדם שהביטחון שלו נובע מקשרים עם אנשים קרובים, דרכם הוא רוכש לעצמו יציבות וביטחון. וכן יש להם צורך בסיסי לחוש ביטחון כלכלי שדרכו הם כביכול רוכשים את תחושת הקרקע היציבה. זוהי נטייה מערכתית עם זוויות רבות שכל מימד באדם מושפע מנטייה זו.
6- בצקת בריאה: (ארכיטיפ הריאות – האיבר שמייצר גבול מול העולם, האיבר שהוא מקור אנרגיית החיים המיידית, האיבר שהוא האחראי לדרגת הוויטאליות של מערכת החיסון – יכולת התנגודת של האדם)
בצקת במקום זה משקפת על חולשה עמוקה, בחוויה של האדם, על יכולתו לעמוד וליצור קשרים קומוניקטיביים עם העולם החיצוני. האתגר של יצירת קשר מעורר קושי גדול, מתיש ומעייף את האדם, עד לדרגה של “קריסה” של מערכות ההגנה שלו, אז הריאות מתחילות לאגור נוזלים, דבר המתבטא בדלקות ריאה כרוניות, תהליכים אלרגניים קשים או חמורים, עייפות מערכתית כללית (c.f.s)