הטבע והעולם כולו נע במחזוריות קבועה. לרוב סוגי המחזוריות בטבע יש דפוס קבוע וידוע מראש, אם כי יש חריגות קלות מכיוונים שונים כגון שינויי העונות ידועות באופן קבוע ומחזורי, כך בכל שנה יש שינויים קלים בדרגות החום בקיץ או בכמות המשקעים של החורף.
אך ככלל, כל תנועה מחזוריות ניתנת לידיעה מראש על תהליך התנועה שלה, לכן היא מחזורית.
הארכיטיפ האנושי על אופיו של מחזור הינו: לידה ומיתה.
כל מחזור מתחיל בלידה מחדש, צעדים של הבשלה ובגרות, ולבסוף מיתה.
כל מחזור הינו לידה ומיתה מסוג אחר, האופייני לאיכות המחזור ולתכליתו בטבע.
הינה כמה דוגמאות ללידה ומוות וכיצד הן מתבטאות בתהליך המחזור הידוע.
1- תהליך מחזורי של שאיפה ונשיפה: מחזוריות מעגל הנשימה.
יש לתהליך זה ארבעה חלקים המקבילים לארבעת העונות.
שאיפה אביב
עצירה קיץ
נשיפה סתיו
עצירה חורף
כל שאיפה של אוויר לתוך חלל הריאות הינו סוג של לידה חדשה, התחדשות, רוויה בחיות הנמשכת מן האוויר לכל מערכות הגוף והאדם.
כל שאיפה הינה לידה חדשה של חיות חדשה המזינה את כלל חלקי המערכת.
כמו כן – כל נשיפה הינה סוג של מוות קטן. סוג של סוף, חידלון, התרוקנות, מעגל שהסתיים.
תהליך הלידה (שאיפה) הינו נשי ביסודו. יכולת ההולדה הינה נקבית ביסוד הפנימי שלה. ואילו תהליך הרפיון המתלווה למוות (נשיפה) הינו זכרי ביסודו, במעגל הנשימה.
היסוד שנולד ומת בתהליך הנשימה הינה האנרגיה (צ’י, פראנה, כוח ויטאלי, דרקון, לוויתן ועוד, שמות רבים לוויטליות המחייה את המערכת האנושית. לכל שם יש דרך שונה לבטא את האיכות המחייה את המכלול האנושי. אך היסוד נותר תמיד זהה – תהליך תנועת אותה החיות נעה דרך לידה ומוות)
האנרגיה נולדת ומתחדשת דרך תהליך הנשימה. לידה ומיתה בתהליך הנשימה קשור לחיבור ליסוד שמחייה את העולם (אנרגיית יסוד) . ולכן נשימה הינה תהליך קיומי ועמוק ביותר.
2- תהליך מחזורי של יום ולילה, שינה מול ערות.
תהליך מחזורי של יום ולילה מכתיב תנועה אורגנית של זמנים ביום בהם יש התעוררות לפעולה, במשך היום. והתכנסות של לילה, שינה ומנוחה.
תהליך השינה הינו סוג של מיתה יומית, כאשר האדם נרדם, עליו להרפות, לשחרר את כל מתחי היום מן האחיזה בנושאים רבים. עליו “למות” במובן של רפיון נטול שליטה. לאנשים הסובלים מקשיי הירדמות או אינסומניה, יש אחיזה חזקה בחיים, צורך לשלוט, ודרך שלחיטה לחוש ביטחון. מאחורי כל בעיות הירדמות והשינה מסתתרת חרדה עמוקה מן המוות, מן ה”לא להיות”. לאבד את החיים, את הקרקע, את מה שמביא עימו חווית יציבות.
יקיצה בבקר הינה כלידה חדשה. האדם קם ליום עם התחלה חדשה, פוטנציאל חדש, יצירה חדשה.
היסוד שנולד ביקיצה ומת בהירדמות ובשינה הינה התודעה.
התודעה מתה בשינה וקמה לתחייה ביקיצה בבקר. מותה של התודעה אינה מוות מוחלט, היא ממשיכה לתפקד באופנים עדינים יותר דרך מימד החלום. כך שאין לאדם מוות סופני, יש תחנות של דרגות תודעה שונות עם תפקודים מסוגים שונים.
בתרגול היוגי המכונה “נידרה יוגה” יוגת השינה (כיצד להיוותר מודע וער גם שהאדם ישן) הינו תרגול המאפשר היכרות של האדם עם היסוד בתוכו שלא נולד ולא מת, כאשר התודעה הינה כלי בלבד לאותו היסוד.
3- גאות ושפל, תנועת הים. תנועה זו מוכתבת על ידי תנועת הירח סביב כדור הארץ. ומחזוריות הירח הינה חודשית, חודש בחודשו.
ירח מלא קיץ
ירח הנוטה לחיסורו סתיו
ירח בחיסורו (סהר) חורף
ירח התהליך מילואו אביב
תהליך זה מייצר אפקט עצום על המים בכדור הארץ. המים בכדור הארץ מקבילים לזרם הדם בגוף האדם. נהרות ונחלים מקבילים לכלי הדם.
המים נעים בתגובה לתנועת כדור הארץ וליחסים שיש לו עם הירח. המנוע לתנועת המים הינו הירח.
שפל בים הינו סוג של מוות. גאות הים הינה סוג של חיים ולידה מחדש.
מחזור הירח, זהה למחזור הנשי:
בעולם מאוזן מחזור האישה מתואם עם ירח מלא וחסר. בעולם כתיקונו המחזור הנשי נע בעקביות במעגל החודש של תנועת הירח ומגיב עליו.
במילואו בא מחזור (לעיתים במילואו בא הביוץ)
בחיסורו הרחם מכין עצמו ללידה, דרך ביוץ ורירית רחם המוכנה לקבלת חיים.
היסוד שנולד ומת בתנועת הירח המקביל לחזור הנשי הינה האפשרות ללדת חיים חדשים, דבר חדש.
כל הופעה של מחזור הינו סוג של מוות ואבלות על חיים פוטנציאליים שהיו אמורים ללדת דבר מה, ולא עשו כן.
כל דימום מרחם האישה הינו סוג של “דמעות רחמיות” על אפשרות ללידה שלא הוגשמה.
כל ביוץ הינו סוג של אביב המביא עימו פוטנציאל חיים חדש.
המחזור הנשי הינו תהליך לידה ומיתה במימד היוצר חיים, המימד היצירתי של האדם.
גם בקרב גברים יש תגובה לתנועת הירח, אך פחות בעוצמה ביחס לנשים.
: Creativity
תהליך היצירה האנושי הטבעי, נע על בסיס של תנועה חודשית. כל יצירה מגובשת ומלאה מחייבת לפחות חודש כדי להגיע להבשלה ביסוד המחדש שלה.
נקודה זו חשובה ביותר להבנה לאנשים העוסקים ביצירה, לא ניתן ליצור דבר מה באחת, גם עם ההברקה או הרעיון בא באחת, תהליך ההגשמה שלו מחייב לפחות חודש. פחות מזה מביא עימו תהליך של “פגות”, דבר חסר, ליצירה חדשה.
4- תהליך שנתי של ארבעת העונות, הינו תהליך של מיתה ולידה חדשה של העולם עצמו. העולם מת בחורף, נכנס לאינקובציה, ונולד מחדש באביב, עם פוטנציאל חיים חדש , הבא לשיאו בקיץ, מזדקן ומתכנס בסתיו, מת בחורף להתכנסות רחמית ונולד שוב באביב. (עולם במובן הפלנטארי)
לכן כאשר אדם העובר תהליך התפרקות או קריסה של העולם הפנימי שלו, בגיל הנעורים, או במשבר גיל ארבעים עד לחמישים, יש צורך בשנה שלמה כדי לבנות עולם פנימי חדש, העומד בפני עצמו.
כאשר אדם עובר משברי זהות, תהליך טבעי של לידה ובנייה מחודשת, מתרחשת על פני שנה שלמה.
להבין צעדים אלו, מקל מאוד על אנשים העוברים שינוי של “בריאת עולם” חדש בתוכם, תהליך זה מורכב מארבעת העונות, הוא על פני לפחות שנה אחת.
5- הבנת חוקי תהליך הלידה החדשה והמיתה הטבעית, הינה הבנה של תהליכי קיום בסיסיים ביותר.
חוקים אלו מאפשרים לרכוש הבנה לגבי סוג הסובלנות הנדרשת לכול סוג של יצירת חיים. בין ביצירה של עובר הנולד ברחם אימו, שם יש תהליך מוגדר בזמן שאינו ניתן לכיפוף, או לתהליך של יצירה פנימית, יצירה של חיות אנרגטית, יצירה של תוכן כתוב, או כל דבר אחר….
הבנת חוקי לידה ומוות, מאפשרים לגשת לתהליך היצירה באופן אורגני, ללא תקלות מיוחדות הנובעות בדרך כלל עקב תסיסה של קוצר רוח, אי סובלנות ונטייה לרצות שכל דבר יתרחש באופן מיידי.