כשם שיש היררכיה של אברים עקרוניים לחיים יותר ופחות (מוח חשוב יותר מן העור, לכן המוח מוגן יותר ביחס לעור, ולכן חולי בעור נחשב לחולי קל יחסית למחלה שפוגעת במוח)
כך יש היררכיה בסוגי הדלקות, ובמקום שבו הם פוגעים. דלקת במעטפת הלב, עמוקה וחמורה בהרבה מדלקת בשקדים בגרון.
בכל סוגי המחלות, יש תנאים מוקדים המכשירים את אפשרות לחלות במחלה מסוימת. כמו בדלקת גרון למשל, ששם ירידה ברמה החיסונית אם מצוקה רגשית מסוימת, תנאים המספיקים כדי לגרום לדלקת זו. אך דלקת במעטפת הלב, הינה ברמה עמוקה מאוד, ומצריכה תנאים מערכתיים רבים ועמוקים יותר על מנת שתהפוך למחלה אקטיבית.
התנאים המקדימים המאפשרים דלקת זו:
1- נטייה גנטית משפחתית לחולשת הלב. היסטוריה של בני משפחה החולים בלב.
2- היסטוריה רפואית המעידה על חולשת המערכת החיסונית, סוגי חולי שוני, בעלי אופי כרוני.
3- שחיקה של מערכת החיסון עקב אורח חיים מתיש, ללא שינה, עם מזון גרוע ולא מספק לצורכי הגוף
4- מתח נפשי עמוק, ללא אפשרות להרפות ממנו, אורח חיים הקשור באחריות רבה, אינטנסיביות שאינה מאפשרת זמן להחלמה, גופנית ובעיקר נפשית. אדם שחווה משהו עמוק, זקוק לתקופת עיכול של תוכן החוויה, אם זמן זה הנזקק לעיכול, אינו זמין לו, החוויה, גם אם היא פוזיטיבית, נותרת כמו שוק רגשי שלא עובד. ודבר זה בטווח הרחוק מזיק מאוד לבריאות הכללית של יחסי גוף ונפש.
5- קונפליקטים רגשיים הגוזלים מן האדם אנרגיה רבה, קשיים לתקשר את עצמו לאחר לאור קונפליקטים מורכבים. דבר שיוצר הדחקה נפשית והעמקה של המצוקה הבסיסית.
6- כל נושא הצריכה: אדם שצורך תרופות בעלי אופי מקומי בלבד, פועל באופן הדרגתי פעולה המדחיקה, מחלישת חיסון ומורידה וויטאליות. דבר המכשיר את הקרקע לחולי עמוק יותר, וחושף את המערכת לדרדור הפוגע באיברים החיוניים ביותר (לב, כבד, כליות, מוח)
תנאים אלו שצוינו מאפשרים התפתחות דלקתית של מעטפת הלב, אך אין בהם די. יש לדלקות אלו מצבים נפשיים שהם עיקר תשומת הלב הנדרשת בטיפול עם חולים במחלה זו:
הלב מהווה את המקום בגוף, שם מתרחשת סומטיזציה הקשורה לאדם במובן העמוק ביותר, ברובד הנפשי הקשור לציר המרכזי של מבנה האישיות.
מרכז האישיות והקשר של האדם עם עצמו, עם ליבו, עם רגשותיו, עם קולות פנימיים הקשורים לחוויית הקיום הבסיסית שלו, וכן לדרכו בחיים:
לכיוון העתידי שלשם פניו מועדות.
כיצד הוא מבין את דרכו בחיים,
מדוע הוא פה, מה עליו לעשות פה,
מהו הדבר ששווא עבורו להשקיע שם את חייו,
כיצד הוא מבין את עיקר החיים שלו ביחס למה שטפל.
האם הוא קשוב לאינטואיציות פנימיות המדברות עליו, ומנסות לגלות דבר מה.
האם הוא קשוב לצדדים בעצמו הקשורים לרגשות עדינים, לצורך עם אופי השונה מן העיסוק בחיי עולם.
האם יש בתוכו קשב לדינאמיקה אינטימית רגשית
כאשר נוצר מרחק של האדם מ”ליבו”, ממקומו הבסיסי העמוק, כאשר הוא איבד את הקשב למה נכון לו, למה שהוא יודע בוודאות בתוך עצמו, שעליו לעשות, אך הוא נכנע לקולות חיצוניים כגון: משפחה וצרכיה, פרנסה, מחויבות כלשהי, מערכת שהוא חי בתוכה המאלצת אותו לאורח חיים השונה מן הקול הלבבי, ועוד..
כאשר האדם מודע למקום הפנימי העמוק בתוכו, אך מתכחש עליו, (מסיבות רבות, שאולי ניתן אף להצדיקן, כלפי העולם) הדבר יוצר נתק, חתך עמוק ביותר בהוויה הכוללת שלו.
מצבים אלו הם היסוד הרגשי העמוק המאפשר שדווקא אצל אדם מסוים דלקת מעטפת הלב תהפוך למחלה אקטיבית.
מחלה זו הינה סמן לפער והתרחקות של האדם מעצם יסוד ההוויה הבסיסי שלו.
מחלה זו הינה המחאה הגופנית נפשית של האדם (אם כי לא באופן מודע) כנגד התנתקות זו.
האדם, אינטואיטיבית, חש בקרבו כי חייו, דרכו, סיבת חייו עומדים בסכנה. במצב זה, מערכת החיסון, המבניות של יחסי גוף נפש שלו, יוזמים לו “מחאה” גופנית המשקפת לו את הצרה שהוא הגיע עליה, וכן מראה לו באמצעות ה”צרה” (המחלה בא הוא חולה) על מה להתבונן, ומה עליו לשנות באורח החיים שלו, וכיצד עליו להמשיך מכאן…
אם האדם מקשיב לדיבורה של המערכת שלו, הוא בוודאי יבריא במובן העמוק. אם לא יקשיב, הוא ימשיך ויחלה עוד ועוד…