1- כשם שהגוף מורכב מאיברים שונים, היוצרים שלמות אחת לגוף כולו, כך נפש האדם אף היא מורכבת מאברים איברים, היוצרים מארג נפשי שלם.
2- כשם שהגוף גדל, ואיברי הגוף גדלים בתוך תהליך הגדילה הכללי, כך גם אברי הנפש, אף הם גדלים ומשתנים במשך תקופת חיי האדם.
3- אברי הנפש מקבילים לאיברי הגוף. יש זיקה ישירה בין איבר גוף למקבילו הנפשי.
ניתן ללמוד על תפקודיו של איבר נפשי לאור הזיקה שיש לו לאיבר המקביל הגופני שלו.
תפקודיו של איבר גופני, מן הזווית האנטומית, ביולוגית ופיזיולוגית, מלמדים על תפקודי האיבר הנפשי המקביל עליו.
לכן – מתוך איברי הגוף ניתן ללמוד על נפש האדם, ומתוך תפקודי איברי הגוף, ניתן ללמוד את תהליכי הנפש, את תהליכי החולי וסיבותיו ואת תהליכי ההבראה האפשריים.
4- דוגמה: האיבר קיבה מעכל מזון, לכן איבר הקיבה מלמד על “איבר העיכול” בנפש האדם. כיצד האדם מעכל מצבים רגשיים, חברתיים, לימודיים וכו’, כיצד האדם מצליח להבין ולעכל סיטואציות חברתיות, משפחתיות, אינטימיות ואת התכנים איתם הוא מתמודד. כיצד הוא מבין את המצבים שבתוכם הוא חי, כיצד הוא מגיב, מבין ומתייחס לקונפליקטים ועוד… אלו הם שלל המצבים המחייבים “עיכול”, ושייכים לאיבר ה”מעכל” של הנפש.
כך שאיבר הקיבה מן הזווית הגופנית, הוא זה שמגיב פיזית לתהליכי העיכול הרגשי, וזוהי הסיבה למחלות בקיבה, בקשיי עיכול, כאבי בטן הקאות, צרבות ועוד… כל התופעות הקליניות של הקיבה מלמדות על קושי נפשי שיש לאדם “לעכל” דבר מה שמתרגש לו בחייו.
5- מתוך הדוגמה הנ”ל, אנו למדים כי הקיבה כאיבר גופני, עם זיקה ישירה לאיבר המעכל של הנפש, מהווה את האיבר השומר ואוגר את כל האירועים בחיי האדם הקשורים להתמודדות בעיכול מורכב וקשה של אירועי החיים אותם האדם חווה.
הקיבה הופכת לאיבר השומר את הזיכרונות של נושאים שעוכלו בחיי האדם.
6- לנקודה זו יש עומק פסיכו גופני עצום. עקב חוכמתה של המערכת האנושית שאינה מבטאת את החולי באופן מיידי, עקב מקרים רבים של “זיכרונות” הנאגרים בקיבה, שיהפכו לחולי גופני בשלב מאוחר יותר בחיי האדם. לאחר שהאדם עבר סף מסוים ביכולת ההכלה שלו, או לאור החולשה המצטברת, ולעיתים עקב התפתחות נכונה של האדם שהגיע למקום חסון ובוגר בכדי להתמודד עם מאורעות העבר שלו הצבורים בזיכרון באיבר הקיבה.
7- כלל פסיכו גופני בסיסי:
לעיתים האדם חווה דבר מה ש”גדול” עליו מכדי לעכל, להבין, לעבוד עם החוויה. החוויה קשה או טראומטית מיכולתו של האדם לעמוד מולה. במצבים אלו האורגניזם מנווט את החוויה לאיבר הגופני בעל הזיקה לאיבר הנפשי שחווה סיטואציה מסוימת. כדי להקל על האדם ולאפשר לו חיים, ואפשרות של התפתחות גדילה באופן הדרגתי, המכין אותו להתמודדות. האורגניזם שלו מתמיר את החוויה הנפשית לתוך מחלה גופנית.
לכן – רוב המחלות הינן “נפשיות”. רוב המחלות הינן סוג של השהייה של מצבים רגשיים המותמרים לחולי גופני ובכך משחררים את האדם, או את הנפש מן המצוקה הנוכחית. עד לגדילה ההכרחית לאדם שדרכה האדם שוב יעמוד מול החוויה או מול עצמו וירכוש את הבגרות של איברי הנפש הנחוצים לגדילתו.
8- איברי הנפש, בתחילת דרכם, בתחילת דרכו של האדם, הם בבחינת הפוטנציאל הנפשי שיש לאדם בקרבו, הם תכונות פוטנציאליות, הקשורות לתפקודי האיבר הגופני.
בתחילת דרכו של האדם איברי הנפש אינם בשלים, ומכאן, מתוך חיסרון הבשלות, האדם חווה התנסויות חיים רבות ההופכות לגופניות מול איברי הזיקה גופניים לאיברי הנפש.
נוצר באדם כמאין חיכוך המלווה בחוויית הכאב, בין איבר נפשי לאיבר גופני, בתהליכי ההתמרה של התהליך הפסיכו סומטי. עקב תהליך החיכוך של איבר נפשי מול איבר גופני, נוצרת הדחיפה הפנימית המכוונת את האדם לגדילה ההכרחית לו. תהליך הכרוך בכאב.
9- כאשר איבר נפשי גודל באדם והופך מפוטנציאל בלבד לאיבר בשל, האדם זוכה לעלייה בדרגה הפנימית שלו. יש לו כעת איבר נפשי שהוא איבר בעל יכולת ואינטליגנציה. כמאין מרכז פנימי הקשור להתגבשות אותו האיבר, המביא את האדם למקום עם כישרון נוסף להתמודדות עם חייו.
כאשר יש באדם מספר איברי נפש שהפכו לפעילים, אז האדם זוכה ל”חיי נפש”.
אז חיי הנפש של האדם מתפקדים ללא קשר לריאקטיביות הביוכימית.
ביחסים הגופניים נפשיים, מצבי הנפש של האדם מושפעים עמוקות ולעיתים קרובות, מצבים נפשיים הינם תוצר גופני, ביוכימי גרידא.
לא כן אם האדם גדל למקום בו איברי הנפש שבקרבו התפתחו לאיבר בשל ובוגר. אז האיבר הנפשי אינו מותנה ואינו מושפע יותר מן הדינאמיקה הגופנית, הביו כימית.
אז האדם הינו באמת בעל “נפש”. לאותו האדם יש את “חיי הנפש”. זוהי מעלה חשובה וגבוהה בתהליכי ההתפתחות של האדם, כאשר הסימפטומים הגופניים ותחושות פיזיות, הכרוכות באי נוחות או בכאב, הן אלו הדוחפות ומהוות אצבע מכוונת לאדם למקומות אותם עדיין לא פתר, כחידה שנותרה פתוחה במערכת הגופנית נפשית של האדם.
10- מתוך הנאמר עד כה ניתן להבין ולהסיק, כי אין באדם “תת מודע”. מושג זה לא מדויק, התת מודע של האדם אינו פסיכולוגי כמו שפרויד כיוון למשמעות נושא זה. “תת המודע” של האדם הינו תהליך של ההתמרה בין איבר נפשי שעדיין לא הבשיל לאיבר הזיקה הגופני שלו. שם החוויות צבורות ונאגרות וממתינות לגדילה של האיבר הנפשי.
כאשר הסומטיזציה של אירועי החיים למצבים גופניים, עשויים להיחשב או להיקרא “תת מודע”.
באמת האדם שלם, נובע מן השלם, האדם אחד ונפשו הינה יחידה אחת, אין בנפש האדם פיצול או חלוקה, יש העברה או התמרה של מצבים למצבי צבירה שונים, אך בוודאי לא פיצול פסיכולוגי המייצר באדם את החלוקה של “מודע”, “חצי מודע”, “תת מודע”.
סיכום: האדם בא מן השלם, מן האחדות, האחדות היא מקורו של האדם, ואחדות זו באה לידי ביטוי ברמות ודרגות שונות ביחסי גוף ונפש.