על דמותו של נביא
מה קורה בינתיים עם משה? בעת מתרחשת בעולם באותה העת נאקה של אנשים כה רבים.
“וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ–כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה” (שמות ג’,א’)
משה עסוק בחיי שעה, רועה את צאן חתנו יתרו.
מה עניין מנהיגי המקרא שהחלו את דרכם כרועי צאן? משה, דויד וכמה נביאים.
“וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל, רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן; וּבָא הָאֲרִי וְאֶת-הַדּוֹב, וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר. וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו, וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו; וַיָּקָם עָלַי–וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ, וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. גַּם אֶת-הָאֲרִי גַּם-הַדֹּב, הִכָּה עַבְדֶּךָ” (שמואל א, יז –ל”ד-ל”ו)
רעיית הצאן משקפת את האיכויות ההכרחיות לנביא: הרועה דרוך, קשוב, עם תשומת לב לכל פרט, יש בו דבקות, אחריות, נאמנות, אומץ לב והקרבה עד למוכנות לסכן את חייו. הוא המנהיג וכל פרט באחריותו אינו נעלם מעיניו. את מה שהוא מבקש באחרים הוא מיישם קודם בתוכו. הוא לא מטאטא מאחורי גבו את מה שאינו רוצה לראות. הוא רואה עצמו כאחראי על חייו ומשם על האחר.
אלו הן האיכויות הראשוניות המכינות לנבואה. הן אינן קשורות כלל לרעיית צאן, אלא הן תכונות בסיסיות שיש לפתח בכל סוגי המקצועות ואין קשורות ישירות לרעיית הצאן.
מצד שני, יש בחיי השעה, אלמנט מרדים ומשעמם. חיי היום יום, נוטים להרדים את האדם ולגרום לו לבוא אל השיכחה, שהיא האבק של חיי היום היום המביא לעיוורון ולסבל.
כיצד נשמרים מן השיכחה? דבר זה נלמד ממשה כאשר הוא מנהיג את הצאן, אך הוא בעצמו מונהג.
אומר הכתוב: ו”יִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר” משה הולך אחר המדבר. המדבר הוא זה שמנהיג את משה. לכן הוא הולך אחרי המדבר.
באיזה אופן המדבר הוא מנהיג את משה?
המדבר הינו המקום שמשה שואף להגיע עליו, אל השקט, הניקיון, הטהרה, אל מקום ללא יישוב אדם, מקום בו הוא יכול לצור דבר חדש, להוליד מציאות חדשה.
המדבר הינו מנהיג המוליך את משה למקום של התכנסות, לתוך המקום בו יש יצירה ולידה חדשה.
כך שמה שמוליך את משה הן אותן האיכויות שככלל מכונות “מדבר”.
כיצד אם כן שמר משה על עצמו שלא להירדם מחיי השעה?
על ידי היותו מונהג דרך אותן האיכויות ה”מדבר”. למרות שהוא חי חיי שעה, הוא מכוון למקום אחר שמנהג אותו.
מכאן מתעוררות השאלה: מהו העיקרון שמנהיג את חייך? מהו היסוד הפנימי שהוא עיקר החיים שלך?
כאשר יסוד זה מוגדר היטב, הוא הופך לנקודה הנהיגה את חייך, וזוהי דרך ציון לאדם ההולך בדרכי הנבואה.
נקודה שנייה: משה מגיע עקב ההליכה אחר המדבר להר חורב. זהו ההר שלאחר מכן הוא יקבל שם את התורה מן השמיים, ושם הוא לא יאכל ולא ישתה ולא יישן ארבעים יום וארבעים לילה ברציפות, ויתעלה כמלאכי השרת ויזכה לקרינת עור הפנים.
כלומר: לאחר שהאדם מגדיר לעצמו את היסוד שמנהיג את חייו, וכן את העקרונות המובילים אותו, כעת עליו לבחור מקום ולקדש אותו, שם הוא מרכז את העבודה שלו לתוך אותו המקום, מקום זה הופך להיות “הר החורב” שלו.
בהר חורב, בא חורבן לעולם, כך אומרים חז”ל. האדם והזהות היחסית שלו נחרבת, הוא מת לזהותו הקודמת, וכעת נולד משהו שהיסוד שהנהיג אותו עד למקום זה, מוליד בתוכו. מוליד את הזהות החדשה שהיא תוצר של הליכה לאורך זמן אחרי הנקודה שהוגדרה לאדם כעיקר חייו.
כדי שתהליך זה יתרחש באופן נכון ואורגני, על האדם לייחד מקום ששם באופן קבוע הוא עוסק בכל יום ביסוד המרכזי העיקרי המנהיג את חייו.