איכויות משותפות לדגניים – graminales

משפחת הדגנים מהווים את אחד מן המקורות תזונה העיקריים של האדם. אין לה זנים רבים, אך היא כזן, כמשפחה, מכסה את העולם.
איכות חד פסיגית: האדם מרוכז בתוכו, בתוך עצמו. יש לחד פסיגי חוויה אגוצנטרית, שבתוכה הוא לא רואה ולא שם לה למציאותו של אדם אחר בקרבתו. אנשים אחרים הם פונקציה שדרכם ניתן להגשים משהו, או להשיג צורך כלשהו.

לדגניים יש תחושת חסך בסיסית במבנה הפנימי שלהם. משהו יסודי חסר. הפתולוגיה של הדגניים הינה במגמה של האדם למצוא דרך למלא את החסך שהוא חווה.
ברוב המקרים מדובר שתחושה שהם לא קיבלו הזנה מספקת מן האימא, או ממשהו קרוב להם, אבא, מקום חברתי, שותף לחיים ועוד..

החסך של הדגניים הינו כל כך בסיסי, שהן מרגשים שמשהו יסודי באישיות שלהם חסר. דבר זה גורם לתהליך פתולוגי בחיפוש להזין, להשיב, למלא את מה שאינו קיים.

פתולוגיה שסבה סביב הצרכים הבסיסים של האדם:

אכילה: עיסוק אובססיבי ותמידי באוכל, במשקל, בספירת קלוריות. האדם עסוק באוכל ומתפתח נטיות של אנורקסיה ובולמיה.
דבר הגורם לתופעות גופניות העוקבות אחרי אי תזונה או אכילה לא מבוקרת, לעיתים בכמויות גדולות, לעיתים בכלל לא.
האכילה והתזונה הופכים לפתולוגיה – עקב תחושב של יסוד הקשור בהזנה שלא ניתן להם.
יש אפשרות שהיסוד החסר מתחיל בקרבה ובאהבת אם. לכן סיבות נפוצות לתהליכים אנורקטיים הינם חלק מתחושת החסר של אהבת האם, או לניתוק בטרם עת מן האם או מתהליך היניקה המוקדם.
נקודה זו הופכת לאקטיבית יותר בגיל ההתבגרות בקרב נערות, כאשר יסודות באישיות אינן יציבות עדיין, והגוף משתנה הורמונאלית, אז מתעוררת בתוכן תחושת חסך בסיסית, הקשורה להזנה מוקדמת (שהייתה או לא הייתה – אין בהכרח קשר עובדתי בנושא זה, לגבי מקומה של האם. לעיתים האם הייתה מאוד נוכחת בחיי הנערה ועדיין היא פיתחה תהליך אנורקסי בולמי, מסיבות הקשורות למיאזמות מולדות)

קשר רגשי ושייכות משפחתית: האדם (בפתולוגיה) עשוי לחוש שאינו שייך למשפחתו (thuja, platina) דבר שמביא לידי חסך בסיסי במקומו בעולם, כמו שאין לא מקום, והוא חש עצמו תלוש, ללא שורשים וללא בית.
מצב הגורם לחוויית זרות.
אופייני לאנשים שנעקרו מביתם, או שהיגרו למדינה אחרת ואינם מוצאים את מקומם, וכן לאנשים (לרוב מבוגרים) שעברו לבית חדש, אך בית זה זר להם והם חווים משבר עקב מעברים – הם חווים עקירה מן השורש. (בקרב מפוני גוש קטיף, היו מקרים רבים ממשפת הדגניים)

מן הזווית הגופנית:
נטייה לאלרגיות למזון. בעיקר לגלוטן, סוכר לבן, אוכל מתועש.
התפתחות לא תקינה עקב חסך של מזון מסוים.
נטייה למשק נוזלים לא מאוזן, בעיות הורמונאליות המובילות בתנועה מטבולית של נוזלי גוף אינן תקינות, מייצר תנועה פולארית של יובש מול עודפי נוזלים. ביובש: העור יבש ותחושת יובש בפה ובמקומות עם לחלוח טבעי. או עודף נוזלים המתבטא באלרגיות עם דימוע, נזלות, והפרשות מימיות.
נטייה לקשיי עיכול וספיגת מזון: חולי הנובע עקב תזונה לא בריאה ולא מאוזנת המביאה ל”שיכחה” של מערכת העיכול כיצד לפרק מזון ולספוג אותו. פתולוגיה של תת תזונה, אנמיה, חולי דלקתי במעיים הפוגע בדפנות המעיים.

פיצוי: כאשר יש יסוד באדם שחסר, הוא נדחף באופן טבעי לחפש את מה שימלא את החסר. הפיצוי של על החסר מלמד על הנקודה החסרה במבניות של הדגניים.                                                             נקודת הפצוי הינה משמעותית ביותר, מכיוון שהיא מאפיינת את הדגניים, הם חשים שהחוסר הופך ל”מנוע” פנימי המציא אותם לעולם לחפש מוצא מן החסך. אין זה כך ב magnesia, למשל, שהם נותרים עם חסך של אהבה ושל תמיכה הורית, עם תחושת יסוד של נטישה, בדידות וחולשה הנובעת מכך. מצב שאינו מניע אותם לפעולה, אלא מותיר אותם כך באופן סטטי.  הדגניים הינם אקטיביסטיים בחיפוש אחר הרצון למלא את החסך.
לרוב הניסיון למצוא פיצוי הינו סביב:
א- אוכל
ב- מין – עיסוק אובססיבי בתחום זה
ג- יחסי אנוש – חיסרון אהבה, אין שובע אף פעם ביחסי אנוש.
ד- רכוש – האדם מחפש ביטחון דרך בית, כסף, אדמה או כל דבר אחר שמייצר חוויית בית.
ה- אובססיות מחשבתית, כפייתיות, התנהגות ריטואלית. דבר השומר כביכול על יציבות ונותן תחושת “שליטה” על דבר בסיסי שחסר. צורך לסדר, ניקיון, עשייה מחזורית מסוימת (siphylinum)

בכל הנקודות הללו – הפיצוי הינו מוגזם, העיסוק האסטרטגיה של הפיצוי הינה אובססיבית המשתלטת על כל ההוויה של האדם.