allium cepa – בצל אדום

ממשפחת השושניים – liliales (חד פסיגי)

על פי ארבעת הרמות:

אנרגיה: החמרה בחדר סגור, במזג אוויר לח וחם, במנוחה. כפות רגליים רטובות.
עונה מחמירה – אביב.
זמן החמרה – ערב.
אוכל שמחמיר – מלפפון, בצל (תשוקה עצמוה לבצל, או דחייה והחמרה באותה העוצמה)
הטבה באוויר פתוח, תנועה קלה, מים קרירים.

גופני: זיקה מיוחדת לכלי נשימה עליונים, עם תמונה אלרגנית קלאסית.
נזלת מימית, גורמת לתחושת “חומצה”, “שריפה” בנחיריים (ars.alb) נזלת בכמות עצומה, כל הזמן יש דליפה מן האף ומן העיניים. האף סתום, הרבה התעטשויות. הדינאמיקה של תרופה זו, מתחיל בסימנים של אלרגיה אביבית, עם מהירות גדולה של ירידה פתולוגית לכיוון הריאות. מתחיל מן האף ומהר יורד לחזה ולריאות. כאשר מגיע לריאות, אין תרופה זו רלוונטית יותר, ויש לקחת את תמונת הסימפטומים מחדש.
בגרון יש תחושה של פצע, עם קול צרוד, כאב שורף, שיעול עם דגדוג בגרון, נשימה כבדה.
כאבים “חותכים” – כאבי “פאנטום”, לקטועי אברים. כאב עצבי חותך, מגיע באופן מיידי ואקוטי (hypericum)

רגשית: לא מודע לסביבתו, מרוכז בתוך עצמו, מטיל את צרכיו בציבור – עקב חוסר תשומת לב לסובב ולחוקי המקום. כבד, לא מרוכז, מרגיש כמו בתוך קופסה. בוטה בהתנהגות שלו, מתוך חוסר תשומת לב, מגושם התנהגותית. מעדיף להיות לבד. לא יוזם שיחה או קשר חברתי, עונה בצורה לאקונית כאשר שואלים אותו משהו. לא רוצה שיטרידו אותו.

מנטאלית: הראש לא עובד, כבד, מגושם, איטי. מתוך תחושה זו, האדם יכול לעיתים להתפרץ באופן המפתיע את הסובב, כמו ומתוך רצון להתנער מן המסך והכבדות שבתוכה הוא שרוי.
גישה אגוצנטרית שאינה רואה את האחר, ולא שמה לב לפרטים ולסובב.

הסיבה לתמונת מצב זה, עקב היותו חד פסיגי:
חד פסיגי מרגיש עצמו כמרכז העולם, העולם כולו מתייחס עליו, העולם היחס עליו ולא הוא ביחס לעולם. גישת היסוד של חד פסיגי: אני מרכז העולם. אני ציר שסביבו הכול סובב. לכן “כל העולם משני ואני העיקרי”. לכן “כל מה שקורה סביבי, קורה עבורי, אני המרכז”.
לכן ב allium cepa- אין תשומת לב לחוץ, הוא המרכז, והעולם כולו חי ביחס עליו.                               נקודה זו נכונה כנקודת יסוד, וכמכנה משותף, לכל התרופות החד פסיגיות.