מיאזמות – שורשיה ומקורותיה של השכבה הפסורית – חלק י’

“עלינו להסתכל פנימה באופן עקבי ולבדוק האם אנו כנים או לא, ללא קשר למה אנשים אחרים חושבים. מבחינתנו עלינו להסתמך על שני הכוחות שבידינו (תודעה עצמית ומחשבה) ובעוד שעלינו להיזהר שלא ליצור סיבה לחרטה או מבוכה, עלינו להיות מנומסים ושקטים אם בבית או מחוץ. אם כך נתנהג האושר יהיה בהישג ידינו” – (דאלי לאמה ה14)

מעקב אחר ההיווצרות של השכבה הסרטנית, הינו מהלך קל יחסית, שכן מחלה זו הינה תוצר של אקלים תרבותי מובהק, עם אקלים סביבתי אקולוגי, אוויר, מים, מזון, חשמל, סלולרי, חומרים מהם עשויים מוצרים שונים של ביגוד, הנעלה, משחקים ועוד. חומרי הדברה הספוגים באדמה, חומרים “רפואיים” כגון הורמונים למניעת הריון או לטיפולים לכניסת להיריון. כל אלה בעלי אופי מסרטן. אם חלילה משהו מן המשפחה חלה במחלה זו, אזי הוא מוריש לצאצאיו גנטיקה סרטנית ולכן הם כעת הנשאים של גנום סרטני. וכך נוצרת השכבה הסרטנית שלה מאפיינים רבים שפורטו במאמר על נושא זה- (ראה – מיאזמות – המיאזמה הסרטנית – חלק ה’)

אולם על מנת להתחקות אחר שורשיה של השכבה הפסורית, יש לאמץ כלי הבנה והתבוננות אחרים לגמרי, שכן השכבה הזו כל כך עתיקה, והולכת אחורנית דורות רבים, עד שיקשה לראות למרחקים כמו עמוקים בהיסטוריה האנושית, או לחילופין על האורגניזם האנושי עצמו, את שורשיה.
כדי להבין כיצד הופיעה השכבה הפסורית – יש להבין כי הפלנטה- כדור הארץ, גם היא מתפתחת, גם היא ייצור נושם וחי. כשם שאדם הינו ייצור עם אינטליגנציה ובעל תהליכים השואפים לאבולוציה, כך גם הפלנטה בה אנו חיים (קיים קשר הדוק בין האבולוציה של הפלנטה והאבולוציה של האדם). בתוך הפלנטה, האנושות עצמה עברה כברת דרך רבת שנים, עם שלבים ותפניות שונות, הקשורים ושזורים בתנועה של הפלנטה עצמה. על מנת להתבונן בתהליכים האבולוציוניים של האנושות יש לבדוק את המכנה המשותף בין “סיפורי הבריאה” של תרבויות שונות, ממקומות שונים על פני כדור הארץ, ומתקופות שונות- מזרח ומערב. אחת מן התמות המשותפות לרוב המכריע של סיפורי הבריאה היא- היציאה והמעבר מן ה”כאוס” ששרר לפני הבריאה לתוך סדר חדש. סדר בעל חוקים ומבנה ברור הקורא לצורת חיים מסוימת כמו שכל תרבות אנושית הבינה לטעמה ולזמנה. המעבר נושא אופי של “היחלצות” מעולם כאוטי לעולם בעל סדר וחוקים. נקודה זו חשובה מאוד שכן היא מצביעה על “עולם” אחר קדום, שאינו ידוע לנו, המאופיין ככאוס, תהו ובוהו, ועוד. וכיצד תנועת האבולוציה נעה מן עולם המכונה כאוטי או “תהו ובוהו” לעולם עם סדר אחר, סדר חדש. (העולם החדש ראה את העולם שקדם כעולם כאוטי, אך מן הזווית של העולם הקודם, לא היה כאוס כלל, כי אם שלמות אחידה ואורגנית)

מן הזווית המקראית – אומר הכתוב, “בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.” על מים לא נאמר בריאה. נבראו שמים וארץ, ורוחו של ה’ מרחפת על פני המים – שלא נאמר מאין הגיעו. כלומר המים היו לפני ה”בראשית ברא”. הם קדמו למאמר הראשון של ה’. ולכן המים מאפיינים את עולם הכאוס שקדם לבריאה הנוכחית. ממקורות חיצוניים למקרא – הדורות שקדמו ל”בראשית ברא” מכונים תתקע”ד דורות. ” תניא אמר רבי שמעון החסיד אלו תשע מאות ושבעים וארבע דורות שקומטו להיבראות” (מ’ חגיגה י”ג- ע’-ב’) רש”י מוסיף – “התורה גנוזה תתקע”ד דורות, דהיינו תשע מאות שבעים וארבע דורות לפני שניברא העולם” וכן רבנו בחיי בן אשר (פרשן תורה מן המאה ה13 בספרד) אומר “ואותן אלפים שנים, ואותם תתקע”ד דורות, אינן אותן הימים של ימי אנוש, רק ימים ושנים שאין להם חקר לזה…” (בכתבי ישראל יש מקורות רבים נוספים ל- תתקע”ד דורות)

מכאן שיש אנושות ויש “עולם” לפני ה”בראשית ברא”. אם כן מה בא לציין ה”בראשית ברא”? על זה מרמז רמב”ן בהקדמה לפירוש ספר בראשית – אל תאמר בראשית ברא, אמור בראש יתברא – (אם מצרפים את בראשית ברא כמילה אחת, ומחלקים אותה במקום שונה, מקבלים את הצירוף של “בראש יתברא”). כאן רמב”ן מרמז שמה שניברא הינו מרכיב או איכות באדם, המסוגל בעצמו לברוא דבר מה- ליצור דבר מה. כלומר- מה שניברא ב”בראשית ברא” הינה התודעה והמודעות כמרכיב שהתווסף לאורגניזם האנושי. עד לנקודת זמן זו, האדם היה נטול תודעה, ולכן העולם היה כאוטי או “תהו ובוהו” . העולם האנושי היה כולו כאחד, ללא כלים לאבחנה או הפרדה, ומכאן “עולם המים”. מים תמיד מופיעים ברבים, אין מים לחוד. המים תמיד ביחד, ותמיד זהים לחלוטין- אין סוגים של מים, המים תמיד מים. כך היה טבעה של האנושות ומקומה האבולוציוני לפני ה”בראשית ברא”.

כאשר התודעה התווספה לאורגניזם האנושי, הצטרף למבנה האנושי הכלי המרכזי היודע ומסוגל להבחין ולדעת דבר מה. התודעה מיד יודעת ומבחינה בין מים למים, בין שמים ולארץ, בין יום ללילה, בין גבר לאישה ובין אני ואתה.  סוג זה של הבחנה לא ידעה האנושות לעשות לפני ה”בראשית ברא” – אך מיד עם הצטרפות החלק היודע והמבחין של התודעה לתוך האורגניזם האנושי, קרה מהלך מצמצם ומגדר ומבדיל ולכן יוצר התחלה וסוף. הכוח המבחין והיודע הביא איתו את הבחנת היסוד של “במה אני שונה ממך”, דבר שגרם מיד להופעת המוות, שכן כל עוד הכול אחד, הממד האנושי הינו ללא מוגבלות ולא סופי. כאשר יש את ההבחנה הזו, יש גם סוף ומוגבלות, ולכן מוות. אין זה אומר שדורות (לפני ה”בריאה”) לא מתו. אלא הכוונה היא שהקונספט של “מוות” (במובן של סוף והפרדה) לא היה קיים בתוך המבנה האורגני והתודעתי שלהם. הייתה אחדות ולא הפרדה. אם כן – כשהאנושות חצתה את המקום של “כולם כאחד”, למקום של הבחנה ואינדיווידואליזם, האדם יצא למסע של הגדרה עצמית השונה ומבדילה אותו מן הכלל. והפרידה מן הקולקטיב למקום של ייחודיות יודעת היא זו שעומדת כשורש לשכבה הפסורית, שכן היא “הלבישה” לבוש על האדם – גידרה אותו, ויצרה אותו כשונה מן האחר, נפרד. בזכות המרכיב החיוני וההכרחי של הוספת התודעה לתוך המבנה הכולל, יצא האדם מחיק האחדות לדרך ארוכה ומפרכת של חיפוש עצמי ותהליך דינאמי של הליכה מן המדבר לארץ החפצה.

כמובן שכשנוסף גרעין התודעה לתוך המבנה האורגני, נוצרה מהפכה עצומה בעולם כולו בכל תחומי החיים והחברה האנושית. כלום לא דמה לזה. אפילו שינויים יבשתיים היו חלק מן המגמה הזו. העולם השתנה ללא היכר. מהפכה מוחלטת. (על פי המיתולוגיה של תרבויות אינדיאניות מצפון אמריקה, העולם שקדם לנוכחי כונה “אי הצב” העולם כולו היה אי ענק אחד, היבשת הייתה כולה אחת מוקפת בים גדול. ואילו העולם הנוכחי מכונה עולם של “הפרדה ומשילה”).

אם נקודה זו מובנת לעומקה (הוספת המרכיב – ingredient – התודעתי) אזי הסיפור המקראי כולו מובן אחרת לחלוטין. ומכאן ניתן להבין את מהותה ושורשיה של השכבה הראשונה בהתלבשה על האדם עקב ההפרדה מן הקולקטיב, וכן עקב המארג התודעתי שיש לו שני היבטים. האחד יודע ולכן מאפשר עלייה למקומות שלא היו אפשריים קודם והשני מייצר בעצם אופיו ניגודיות ודואליות דיכוטומית. כמו כן לגרעין התודעה יש את היכולת להכרה עצמית – והכרה עצמית זו הינה השער של השכבה הפסורית, היא גם מחסום ומפריד, אשר מפריד מסכנת הקולקטיב. וגם האפשרות לחזור ל”אחד” ול”שלם” ממקום אחר המצריך את אבולוציית האדם באופן בו הוא מבין ומכיר את עצמו. השכבה הפסורית יכולה להיות מקפצה למקומות גבוהים יותר, ויכולה להיהפך לביצה עמוקה.

לכן השכבה הפסורית מתאפיינת במקום בו האדם “יודע את עצמו” – זוהי השכבה הראשונה והבסיסית ביותר אשר היא האחרונה “לנקות” על מנת שלהגשים את מלוא האדם והפוטנציאל שלו.

כך ששורשיה של השכבה הפסורית טמון במקום בו התחיל המהלך החדש של הזמן של האנושות המתחדשת כמו שאנו מכירים אותה היום. למעשה שכבה זו הינה הסמן לאופייה של האנושות כמו שאנו יודעים את עצמנו כיום. (לא בכדי סולפור הינה התרופה הגדולה ביותר במטריה מדיקה, וכן לא בכדי היא עוסקת בתחושת ה”אגו” הפילוסופי באדם)

הצטרפות התודעה לאורגניזם האנושי, היא השכבה הפסורית.

במאמר הבא נעסוק באופן בו שכבה זו מוצאת את מקומה באורגניזם האנושי היום.