האל ממשיך לפתוח לאיוב שערים נוספים, ומציג בפניו שאלות שלאף אחת מהן אין קשר ישיר לנושא עליו הוא שואל (או פותח) המומשלים דרך עולם החי.
האל פותח בשישה ממדים דרך המשלה לעולם החי:
1- עיבור ולידה:
הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי-סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר, תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּנָה
זמני העיבור, תקופת ההיריון עד ללידה.
2- חלל ומקום:
מִי-שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ וּמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָה
אומר האל: אני הוא זה ששמתי בטבעו של כל יונק או יצור אחר, את האיכות שמייחדת אותו, וכן את הסביבה האקולוגית והתזונתית שתומכת ומזינה את האיכות שיש בכל יצור.
3- הכוח, האנרגיה:
הֲיֹאבֶה רֵּים עָבְדֶךָ אִם-יָלִין עַל-אֲבוּסֶךָ, הֲתִקְשָׁר-רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם-יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ, הֲתִבְטַח-בּוֹ כִּי-רַב כֹּחוֹ וְתַעֲזֹב אֵלָיו יְגִיעֶךָ
רֵּים – שור בעל כוח. האם יש לך יכולת “לחנך” שור כה חזק ולבטוח בדפוסים שאתה מנסה להקנות לו.
4- מתיחת הגבול – שחרור הרסן ויתרונותיו:
כְּנַף-רְנָנִים נֶעֱלָסָה אִם-אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה, כִּי-תַעֲזֹב לָאָרֶץ בֵּצֶיהָ וְעַל-עָפָר תְּחַמֵּם… כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא תִּשְׂחַק לַסּוּס וּלְרֹכְבוֹ
הציפור – עם יכולות ואופי המייחד רק אותה.
5- צמצום הגבול – לעומת הריסון וחשיבותו:
הֲתִתֵּן לַסּוּס גְּבוּרָה הֲתַלְבִּישׁ צַוָּארוֹ רַעְמָה, הֲתַרְעִישֶׁנּוּ כָּאַרְבֶּה הוֹד נַחְרוֹ אֵימָה
גבורת הסוס, חוזקו וחוסנו.
6- הבינה וחוכמה כתוצאה של התהליך:
הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר-נֵץ יִפְרֹשׂ כְּנָפָו לְתֵימָן, אִם-עַל-פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר וְכִי יָרִים קִנּוֹ.
סוג הייחודיות של הנשר והנץ, האם יש לך אפשרות לגעת בייחודיות זו.
האל שואל (או פתוח) על תנועת הטבע ועל איכות בעלי החיים שיש בטבע, על הייחודיות של כל צורת קיום בטבע, מה יש בה שנתן בטבעה האל, וכן על סוג האקלים התומך בייחודיות של כל צורת קיום. על הקשר בין ייחודיות ההתנהגות של כל בעלי חי והמזון ההכרחי לו שיש בסביבה בה הוא חי התומכים ובונים באותו בעל חי את ייחודיותו ואופן התנהגותו.
מה בין כל זה לאיוב?
כיצד כל זה משיב לאיוב על הסיבות לייסוריו?
מה הקשר בין עצם הגילוי של האל לאיוב לנושאים הללו?
ומה רוצה האל לומר לאיוב?
האדם הוא עולם קטן, כל מה שבאדם – בעולם, כל מה שבעולם – באדם.
דבר הנלמד מן האופן בו האל ברא את בריאותו בפרק א בבראשית, שם כל יום שנברא מהווה תשתית ליום הבא וחומרי בניין ליום הבא. כך שכל יום מכיל בתוכו את כל מה שקדם לו.
אחרון הנבראים זהו האדם, כך שכל מה שקדם לו, בתוכו.
כל מה שקדם לו מהווה את ה”חומרים” מהם הוא בנוי, הם כולם לוקחים חלק פעיל בבניין השלם של קומת האדם.
לכן – כל עולם החי, באיכויות שהאל ציין מול איוב, קיימות בו.
האל מראה לאיוב את המגוון העצום של האיכויות הפוטנציאליות שיש בו, וכן את האופנים השונים כיצד יוצרים קשר וקומוניקציה עם כל אחד מבעלי החיים שיש סביבו או בעולם בכלל.
מכיוון שהאיכות שלהם קיימות באיוב, ניתנת לאיוב היכולת להיות בקשר עם כל סוגי בעלי החיים שיש.
אם לא היו באיוב את מגוון אותן האיכויות, לא החתה לו שום אפשרות לקשר עם מציאות השונה ממנו.
האל מראה לאיוב את השדות והגבולות של מה שניתן בידו, מהן האפשרויות לסוגי החיבורים למציאות השונה ממנו, ומהו החלל לקומוניקציה עקב כך.
אם יש באדם את הדבר, יש אפשרות לקשר, אך אם אין באדם ולו שמץ מן הדבר, לא ניתן לדעת ולהכיר ובוודאי שלא להיות בקשר עם צורת קיום שונה.
תהליך יצירת הקשר עם מציאות השונה מן האדם, מתחיל בזיהוי האיכות של אותה צורת החיים הקיימת בחוט דק בנפש האדם. לאחר זיהוי החוט הדק של אותה האיכות, ניתנת האפשרות לאדם להיות בתקשורת עם בעל חי כלשהו, או עם כל מציאות אחרת.
האל מראה לאיוב עקב כך, את ההבחנה בין האיכות של שלל בעלי החיים שיש בתוכו מול האיכות הבסיסית של מי הוא כאדם.
להבחנה זו יש כוח תרפאוטי עמוק ועצום, כיוון שכל איכות שיש באדם שהיא תוצר של “חומרי הבניין” המשתתפות בקומת האדם השלם, עלולות להיהפך ליסוד דומיננטי ומכאן לתכונת נפש פעילה, ומכאן לתכונה שעליה האישיות של האדם ממשיכה להיבנות על יסוד שאינו הדבר הבסיסי שהוא האדם, אלא על בסיס איכות פריפריאלית ליסוד העמוק שמגדיר את איכותו וייחודיותו של האדם.
כל כוחות הנפש באדם מולבשים דרך צורת התנהגות של בעלי חי, לכן כל תכונת נפש באדם היא עם זיקה לבעל חי מסוים.
ייתכן כי האדם ייבלע לתוך אחת מן האיכויות הנפשיות שיש בו, שהן שייכות לאיכות בעל חי כלשהו, אז האדם סוטה מעצמו לנתיבים אחרים ומשם עלולים לבוא הייסורים, שהם לשם החזרה למקום באדם שהוא חותם אלוהים המגדיר את איכותו כאדם.
האל פותח את כלל חלל האיכויות שיש באיוב, בכדי לברר בין האיכויות שעליהן איוב נשען בזהותו הכוזבת ולהראות לו כי הן דרכי התנהגות בלבד, ולא יסודות נפש המגדירות אותו.
הוא בא להראות לאיוב את היחסים בין כוחות הנפש, וכיצד ניתן להיעזר בהם באופן הנכון, שאינו כובש ומסתיר את האיכות הבסיסית שהיא זו המגדירה את איכותו וייחודיותו האמתית של איוב.
הוא בא להראות לאיוב את השימוש הנכון בכוחות הנפש, והיכן תיתכן הסטייה.
סיכום המהלך:
א- תכונות נפש באדם זהות לתכונות עולם החי, זאת מכיוון שכל האיכויות של כל צורות הקיום שקדמו לאדם, לקחו חלק בבריאותו ומכאן הם קיימים בו כתכונות נפש.
ב- באדם יש יסוד עמוק מכל אלו שקדם לכל אלו. כאשר היסוד העמוק הוא זה המגדיר את ייחודיותו של האדם, והוא זה המהווה ציר עליו כל המבנה כולו נשען, כאשר כל איכויות הנפש המומשלות באיכות של בעלי החיים, נסמכות, נשענות ומהוות דרכי תקשורת של האדם לעולמו עקב היכולת לזהות בתוכו, בתוך עצמו, את הדבר עימו הוא יוצר קשר.
ג- דוגמאות לתכונות נפש וכיצד הן מומשלות לאיכויות בבעלי החי:
שועל – ערמומיות.
נשר – השגחת האל, ראיית כוללת של כל המציאות, ראייה “הוליסטית”.
צפרדע – מסירות נפש
נחש – פיתוי ועורמה
נמלה – חריצות ונאמנות
פרה – ביתיות, בית
דולפין – אינטליגנציה רגשית
עורב – אכזריות
אריה – מלוכה וגבורה
נמר – עזות ותעוזה
צבי – מהירות, קלות בעשייה
צב – כוח לשאת
סרטן – בא והולך / הססנות
לוויתן – כוח וויטאלי, הכוח שממנו נברא העולם
וכך הלאה, כל עולם החי מולבש באיכויות התנהגותיות שקיימות באדם.
ד- להכיר את תכונות הנפש הללו הקיימות באדם, מאפשר לאדם קשר עם כל סוגי בעלי החי, ואף תקשורת איתם.
ה- מכיוון שכל אותן התכונות קיימות באדם ולוקחות חלק פעיל בהתפתחות שלו, ייתכן כי אחת מהן, עקב הסביבה אקולוגית, המזון ותנאים החברתיים, יהפכו לפעילים עד שיכבשו את המבנה כולו, יסתירו ויכסו את מה שעיקרי באדם..
ו- מכאן מתפתחת ה”פסיכולוגיה” של רוב סוגי ההפרעות הנפשיות.
כאשר ה”פסיכולוגיה” האמתית של האדם נשענת על חותם האל שבו שהוא המגדיר “אדם”.
ז- כאשר תכונת נפש חיצונית הופכת לדומיננטית, האדם הפך להיות אותה האיכות. הוא מפתח קווים התנהגותיים המקבילים לבעל חי כלשהו במבנה הרגשי שלו.
יהיו קווים התנהגותיים מקבילים בינו לבין בעל החי, שלבעל החי טבעי להיות כך אך לא לאדם.
ח- מהו שמאניזם:
העבודה של האדם מול הטבע וכוחותיו, העבודה עם כוחות הטבע, יצירת הקשר עם אותם הכוחות והשימוש שהאדם עושה באותם הכוחות.
ההבחנה בין “שמאניזם” עברי לשמאניזם השבטי כפי שהוא ידוע בתרבויות האינדיאניות בצפון ודרום אמריקה, האסקימואיות, האפריקאיות, תרבות האבוריג’ינים באוסטרליה ודת הבון הטיבטית שקדמה להופעת הבודהיזם בטיבט, מול אותה הגישה שמתבטאת דרך סיפורו של איוב:
הדגש המרכזי ב”שמאניזם” העברי הוא להחזיר אדם למקורותיו, להחזיר סדר נכון במבנה האישיות של האדם, להביא לארגון נכון של כוחות הנפש לשם הגילוי של יסוד האל – חותם האל שבאדם. דרך ההיררכיה הנכונה של כוחות הנפש שכולם מיוצגים בשם של בעל חי.
דבר המוביל להתפתחות הנכונה של האדם, להגשמת חייו באופן הנכון, למקום הנכון, לתכלית הרצויה.
תכלית ה”שמאניזם” העברי, להראות את העושר העצום ביש באדם, לדעת כיצד לעבוד איתו, לדעת כיצד להוציא מכשולים מדרכו של האדם כדרכי ריפוי, להביא להגשמה מהירה וישירה של איכות האל שבאדם בחיים החומריים, בחיי היום יום.
ט- שמאניזם שבטי הנשען על הקשר הסימביוטי עם כוחות הטבע, שם דגש על התקשרות של האדם עם כל יסודות הטבע, על הזהות שיש בין האדם לטבע ומכאן עקב אותה ההזדהות קיימות אפשרויות רבות שבהן תהיה סטייה מן היסוד העקרוני של מיהו ומהו האדם..
ברוב התרבויות השבטיות יש טקסים, פולחנים וגישות מאגיות שהן פועל יוצא של כל הנאמר היוצרות מניפולציות על נפש האדם וניצול שלו לצרכים שונים, ומכאן תורות מאגיות שונות ורבות שאינן משרתות את סוג ההתפתחות של היסוד העמוק באדם המגדיר את ייחודיותו.
י- גם באיוב היו כוחות נפש (המומשלים לבעלי חיים) שגדשו והביאו לסטייה מעצמו למקומות רגשיים חיצוניים ולא מדויקים למרכז אישיותו, מכאן באה הסטייה שמהווה סיבה לסבל ולייסורים.
הייסורים כולם, הם שיקוף למקום שממנו סטה איוב, ותכליתם להשיב את איוב למקורותיו.
דרך איוב אנו למדים כי לאחר שהאדם זיהה, חשף וגילה מחדש את חותם האל שבו, אז ניתן להשיב את הסדר הנכון ולמעשה להביא את המרפא האולטימטיבי לכל סוגי המצוקות הגופניות והנפשיות.