וַיַּעַן אֱלִיהוּ וַיֹּאמַר (לה,א)
ממשיך אליהו את דבריו כאליהו בן האדם (אליהו ללא ה-א’ שבסוף שמו)
הפעם הוא מדבר מעמדה אנושית, מן הזווית של האדם, כיצד הוא רואה את הדברים ממקומו האנושי.
הֲזֹאת חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט אָמַרְתָּ צִדְקִי מֵאֵל (לה,ב)
אמר אליהו:
לאחר שהעמדתי אותך איוב, על טעותך כאשר הראיתי לך כיצד בראת לך אתה את עולמך, וכעת שעולמך קם עליך, והוא זה המכתיב לך את סוג הקושי והחרפה, אתה לוקח את אותם הכללים על פיהם בראת את עולמך ודרכם אתה מבקש לך משפט וצדק..
אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל יְהוָה יִזְעַף לִבּוֹ (משלי יט,ג)
שים לב איוב, כי אתה משתמש בעקרונות של סוג העולם שבראת ודרכו אתה מצפה למשפט צודק, כאשר למעשה עולמך זה אינו ולא יכול להיות הדבר הנכון.
לא זו הדרך הנכונה, זוהי הדרך בה טעית.. בדרכך הקודמת אתה אף כועס על האל, כיוון שהקריטריונים שלך, שלך הם.. ובקנה המידה של עולמך השגוי – אתה טוען כי אתה ישר מן האל, צודק וברור יותר .
אֲנִי אֲשִׁיבְךָ מִלִּין וְאֶת-רֵעֶיךָ עִמָּךְ (לה, ד)
מהם המילים שהן התשובה לאיוב לחבריו? מילים שהן תשובה גם לאיוב ממקומו וגם לחברים ממקומם… אליהו טוען כי מקומם זהה, בסוג הדיבור שלהם, בסוג המציאות שהדיבור שלהם יוצר להם תוצאות חיים. אליהו אומר כי איוב וחבריו שוגים להבין דרך אותה הטעות.
המילים של אליהו הם מילים שגובשו בתוכו לאחר ש: רוּחַ-אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי (לג, ד)
מילים שעברו גיבוש והתבררות דרך נביעתן מחותם אלוהים בנפש אליהו, מילים שהמשיכו לבעבע בתוך נפשו עד כי גובשו לתוכן – שתוכן כברן, שהן המילים היוצרות מציאות, שליבו של אליהו הוא נביעה להן.
אליהו מראה כי דרכו המילים אחידות, ואילו באיוב וחבריו המילים הן תוצר של הריחוק והפיצול הנפשי ממקור המים החיים הוא חותם האל שבנפש.
הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ (לה, ה)
אמר אליהו:
בו וראה את היחסיות שיש בין העקרונות לפיהם אתה שופט ומחליט כיצד המציאות צריכה להיראות, לבין העקרונות שעליהם מושתתת הבריאה.. האם אתה מוצא שיש קשר או דמיון בין המערכת שלך ביחס למערכת דרכה מנוהל העולם (שמים וארץ)
אותם הכללים דרכם מנוהל עולם, גבהו ממך כך שלא יכולת לראות את הבדלי הפרופורציות שיש בינך לבין העולם בו אתה חי ואותו יצרת לעצמך..
שים לך איוב, כי הפריזמה (המשקפיים) שדרכה אתה בוחן את מצבך, היא הפריזמה שהכשילה אותך.
אִם-חָטָאתָ מַה-תִּפְעָל-בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה-תַּעֲשֶׂה-לּוֹ
אִם-צָדַקְתָּ מַה-תִּתֶּן-לוֹ אוֹ מַה-מִּיָּדְךָ יִקָּח (לה, ו-ז)
המשיך אליהו ואמר:
העולם בו אתה חי, ביחס לעולם שברא האל, הינו כזה שהשמיים שגבהו ממך אינם נגישים לא מושפעים ממעשי ידייך.
המעשים שלך גבוליים, הם לא יכולים לגעת השמיים, יש גבול מאוד ברור עד לאן מעשיך בעלי השפעה ומתי הם מסתיים. לעולם “שמיים” – שם לכל מעשייך לטוב או לרע אין כל נגיעה והשפעה.
בו ותראה את הגבולות של חייך ועד לאן ניתן לך לגעת..
ומדוע ידיעת הגבולות חשובה? כיוון שהיא מתחמת וגובלת את רמת ה”עונש” וה”שכר” עצמם.. כמו כן – ידיעת הגבול מאפשרת לך איוב לדעת את סוג השיח האפשרי לך עם אל..
וכן – ידיעה זו שמה בתוך פרופורציות ברורות מאוד את מה שקרה לך, מדוע כך קרה ומכאן מהי התשובה ותיקון למצב זה בכללותו.
לְאִישׁ-כָּמוֹךָ רִשְׁעֶךָ וּלְבֶן-אָדָם צִדְקָתֶךָ (לה, ח)
המשיך אליהו:
מה דעתך כפי מצבך כעת, על הערך של מעשייך לפי שבאו עליך הייסורים?
מהו הדבר שאתה מעריך במעשייך ובפעולותיך כדבר שיש עמו ערך?
מה פעלו מעשיך כאפקט על העולם, לפני שבאו עליך הייסורים?
הייתכן כי כל מעשיך שבנו לך שם, אולי פעלו רעה בעולמך? עקב תפיסת עולם שגויה שבה אתה היית הפועל, העושה , אתה היית המרכז, המרוכז בחרדה המביאה אימה ואשמה?
אתה עם המורכבות של החרדות, העסקים וההסכמים שעשית עם האל, פעלת בנושאי פולחן שהתבררו כעת כעשייה שגויה וחוטאת.
מֵרֹב עֲשׁוּקִים יַזְעִיקוּ יְשַׁוְּעוּ מִזְּרוֹעַ רַבִּים
וְלֹא-אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה (לה, ט,י)
המשיך אליהו:
שים לב איוב על הקשר העמוק שיש בין סוג המעשיים שעשית, והאפקט שהיה להם על העולם לאחר הבנת גבולותיו ביחס אליך.
אתה רואה כי פעולות שנבעו ממוטיבציה קלוקלת, יצרו לאחרים נזק רב.
הביאו לך את ייסוריך, אך להם לעשוקים, למחוסרי כל, עליהם כמו עליך, חל האפקט של מעשייך הפולחניים.
הם ראו בך מנהיג , מורה, דמות לחיקוי..
דע לך איוב כי העולם כולו כמו רשת אחת, כמו גוף אחד, כמו יחידת חיים אחת..
דע לך איוב כי למעשייך על העולם שניתן בידייך יש אפקט רב, עמוק ועצום..
דע לך כי אנשים רבים הושפעו עמוקות מסוג הפולחן אותו פעלת..
דע לך איוב, כי בתוך הגבולות של מה שניתן לך להשפיע ולבנות, פגעת קשות.
דע כי כל פרטי עולם קשורים ומחוברים זה בזה ויוצרים מארג שכולו יחידה אחת, שם לאנשים מסוגך יש משמעות רבה על הם חושבים, אומרים ופועלים.. לך איוב – עקב המקום שממנו פעלת בתוך מבנה האישיות שלך, פגעת ללא כוונה, אך פגעת..
פגיעה ללא כוונה, על אף שללא כוונה היא – היא בעלת משקל, והיא יוצרת אפקט על העולם שניתן בידייך.
גישת “לא ידעתי” או “לא הבנתי”.. גישת “אף אחד לא אמר, לא סיפר לי” לא תועיל ואף תזיק לאדם מסוגך…
המציאות איננה מתחשבת בטענות על אי ידיעה ובורות, היא מתייחסת למעשים ולתוצאות של אותם המעשים. ואתה איוב יצרת אפקט שהביא על אחרים ולבסוף עליך אסון כבד.
עליך לקחת אחריות גם על אותם המקומות שבהם היית כעיוור. גם למעשים של עיוור הפועל פעולות, יש משמעות.. וכעת אתה עומד מולה.
מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ
שָׁם יִצְעֲקוּ וְלֹא יַעֲנֶה מִפְּנֵי גְּאוֹן רָעִים (לה, יא-יב)
בהמות ומעוף שמיים – זהו שם נרדף לכוח וויטאלי, צ’י, פראנה או בפשטות אנרגיה.
המקרא אינו מכנה את אותה חיוניות יסוד ממנה נברא העולם בשם אחיד ויחיד, אלא משתמש במושגים רבים כדי להעביר ולהמשיג את הריכוזיות ואת עוצמת אותה החיוניות, כאשר השם בו המקרא משתמש מכדי לבטא את אותה חיוניות יסוד, מלמד על אופן פעולתה, על הדבר שאותו היא מחייה, כיצד היא מחייה, מהי הדרך לגעת ולהיעזר בה, וכיצד לגשת אליה – דבר הנלמד מן השם המראה את דרך פעולתה.
במקומות אחרים במקרא, אותה החיוניות מכונה, לוויתן, נחש רב בריח, נחש עקלתון ותנינים.
כאן אותה חיוניות היסוד מגולמת בשם “בהמה” ו”עוף” לרמוז על יום בריאה חמישי ושישי שם נבראו נפש העופות ונפש הבהמות, וכיצד חיוניות היסוד מחייה את כול צורות החי בעולם.
וזאת כדי לציין שאותה החיוניות החובקת תבל, איננה יכולה לקחת חלק ולגלות צד במה שקרה עם איוב, היא לא מחליטה ועל אף הטוטליות שיש בה, אין לה צד בדבר היא ניטראלית.
מדוע הכתוב מביא זאת כאן ובאיזה הקשר?
שזוהי חיוניות יסוד שאדם כמו איוב מכיר, יודע וחש כיצד חיים הזורמים ממנה, חש את חיותה וחווה את תחושת החיים הנובעים ממנה, הנותנים יד ולוקחים חלק פעיל בחוויית הקיום ובתחושת ה”אני”.
אותה חיוניות היסוד מחייה טובים ורעים כאחד.
משם לא תבוא לו ישועה,
משם אין לא מענה,
וזאת כיוון שאיוב חי דרך אותה החיוניות הוא נושם ופועל דרכה. אך היא עצמה איננה מושפעת כלל מכל מעשיו, דבוריו או מחשבותיו.. היא תמיד נותרת מחייה אך מתבוננת. לא בוחרת ולא פועלת, לא יוזמת ולא מבקשת לעצמה מהומה. והינה לך איוב התשובה לחוויית היסוד שבך, כי האל עזב, נטש והוא אדיש לבריאתו… זוהי חיוניות היסוד שהיא ניטרלית ולכן מורגשת כמו שהיא אדישה, ומכיוון שהיא נגזרת ישירה מן האל, ומכיוון שהיא מחייה תמיד כל יצור וכל נברא, תיתכן התחושה כי האל עצמו אדיש וזר לבריאתו.. אך היא כזו בשעה שהאל שטובו חובק עולם, מעורב ונוכח בכל דבר ובכל נושא.. עד לרמת האטום ממש.. האל אינו זר ולא אדיש, הוא פוסע איתך בדרך כך שצעד אחד אתה וצעד שני הוא… מן החותם שבליבך תוכל לחוש ולראות את אופן מעורבותו בך ואיתך.
אין בה תשובה לאיוב. אין בה מזור או דרך להקל על מכאוביו.
שם לא ימצא הפיתרון למסכת חייו של איוב.. למרות שהוא עבד ופעל דרכה, למרות שחווה חיות וחיים דרכה, לא שם ישועתו.
אַךְ-שָׁוְא לֹא-יִשְׁמַע אֵל וְשַׁדַּי לֹא יְשׁוּרֶנָּה
אַף כִּי-תֹאמַר לֹא תְשׁוּרֶנּוּ דִּין לְפָנָיו וּתְחוֹלֵל לוֹ (לה יג,יד)
הוסיף אליהו:
והינה האל יודע כל, ונוכח בכל, אך לאחר שהמעשים שלך איוב והמציאות הפנימית שלך בואו והפכו להיות מציאות, וגלגל התנועה של ההתממשות שלהם כבר כאן, רקמה עור וגידים, כעת מידת הדין היא כזו שעליך לעבור דרכה וגם האל על כול חסדיו לא יוכל להפר את דבריה של מידת הדין.
לאחר שנוצרה מציאות – יש לה את הכללים שלה על האופן והחוקים דרכה היא פועלת, ודבר זה בידי מידת הדין.
לאחר שנוצר המצב, והפך להיות מציאות, אין להשיב את הגלגל אחורנית, עליך לעמוד להיווכח בתוצאות חייך ולהכיר בתהליך המוקדם שהביא להתהוות של אותה המציאות.
להכיר בתהליך ההתהוות שקדם לדבר הקונקרטי שאתה ניצב מולו כעת, שם קיימת האפשרות לשינוי מצבך. השינוי מתוך הדבר שכבר התגבש למציאות לא אפשרי.
במקום ההתהוות כן – לאחר שהפך לחומרי – לא.
זהו האופן, החוקים וכללים בהם האל ברא את בריאותו. וכעת אתה איוב ניצב מול עולמך וחוקי עולמך שלך שהיה חלק מרכזי בבריאת מצבך.. כעת עליך לעמוד מול עולמך זה ולהיוותר יציב עד שיעבור הזמן הקצוב על פי חוקי העולם המקיימים את אותה המציאות.
וְעַתָּה כִּי-אַיִן פָּקַד אַפּוֹ וְלֹא-יָדַע בַּפַּשׁ מְאֹד (לה, טו)
אל לך איוב להילחם,
אל לך להתנגד,
בו, תרפה ונוח.
בו לחיקו של הקיים ונוח.
בו ואל תיאבק,
בו ותן עצמך לדעת כי באת למה שאתה בראת.
לכן איוב, בו ונוח, בו והשקט.
מכאן תבוא לך נשימת הרווחה.
וְאִיּוֹב הֶבֶל יִפְצֶה-פִּיהוּ בִּבְלִי-דַעַת מִלִּין יַכְבִּר (לה, טז)
שים נא ליבך איוב, על המקום בך ממנו אתה דובר דבריך.
שים נא ליבך והשקט את לבבך.
חזור נא לצור חוצבת ואל מקבת בור נוקרת, חזור נא למקומך.
בו והכר את נשמתך, בו וראה את חותמך.
בו וראה את נביעתך מחותמך.
בו וחזור למנוחה.