“וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא-מָצְאוּ מַעֲנֶה וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת-אִיּוֹב” (לב, ג)
“וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים עַל-כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם, אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה
אָכֵן רוּחַ-הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם לֹא-רַבִּים יֶחְכָּמוּ וּזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט” (לב, ו-ט)
לאחר שאליהוא מביע את תסכולו עד לחרון אפו על אזלת ידם של רעי איוב כיצד אינם משיבים נכונה על מצבו של איוב, הוא בא ומראה את גישתו הבסיסית למצבו של איוב ביחס לשגיאתם וטעותם של רעי איוב.
טעותם הבסיסית על פי אליהוא היא בכך שנאמנותם היא לספר, למסורת, לחוקים ולכל מה שהיה.
ומתוך כך הם מאלצים ואונסים את ההתהוות של התהליך החי והנושם לתוך כל מה שהיה בעבר.
ובכך הם הפכו להיות אנשי דין וביקורת, אנשים קשים שעניינם להצדיק ולהוכיח בכוח את דרכם ואת המסורת ממנה הם באים, במקום ללמוד ולהיפתח לאפשרויות קיום נוספות.
בכך הם חוטאים לאמת המתהווה כעת, לנגד עיניהם דרך מצבו של איוב שחורג מכל הידוע להם, כאשר גם לאיוב עצמו המצב אינו ידוע וללא כלים להבנה.
במקומם זה נטלה מהם חכמתם ונותר בקרבם הדקלום היבש והרעוע של טקסטים ישנים.
שיקוף על עצמם ממצבו של איוב מערער אותם ומאיים על היסודות של תפיסת עולמם, לכן הם הופכים לאיוב לאויבים, ומנסים לאורך הדיאלוג כולו לרמוס אותו לאפר דק.
אליהוא אינו כן, גישתו לאיוב ולמצבו בא מחסד ואמפטיה עמוקה ובסיסית
“דַּבֵּר כִּי-חָפַצְתִּי צַדְּקֶךָּ” (לג,לב)
אליהוא אף מצביע כי הוא עצמו ואיוב משורש זהה באים
“מֵחֹמֶר קֹרַצְתִּי גַם-אָנִי” (לג, ו) אני כמוך, אני ואתה מאותו החומר קורצנו. אליהוא אינו מסביר עדיין מהו החומר המשותף ממנו שניהם קורצו, ומהו טבעו של אותו החומר.. נקודה זו תברר בהמשך.
אליהוא מראה כי על מנת להבין מצבים קיומיים מורכבים, יש לבוא אליהם בחסד, דרך אהבת אנוש בסיסית, דרך הזדהות ראשונית עם מצבו של האדם כאשר הוא המוצא עצמו בטריטוריה חדשה וזרה שמעולם לא פגש.
אז ניתן לגעת בדברים כך שתבוא החכמה והתבונה ותפתח אפשרות לגבש את ההבנה על המצב ומהותו.
בכך אליהוא מראה מהי גישת היסוד שעל האדם לאמץ כאשר קיימת התמודדות עם מקומות חדשים ולא מוכרים, כיצד לגשת לסיטואציה איתה מעולם האדם לא פגש.
בגישת היסוד של אליהוא אין שפיטה ולא ביקורת, לא שמחה לאיד ולא צרות העין.
אלא פתיחות אנושית ואהבת אדם יסודית ובסיסית, יש בו חמלת יסוד לסבל האנושי, לאדם הכואב.
ללא אמפטיה בסיסית זו – לא תיתכן נגיעה אמתית במצבו של איוב, ולא תיתכן ההבנה הצומחת ממצב זה, לחכמה ולתבונה.
היא זו המאפשרת נגיעה נכונה במצבו המתהווה של איוב, מצב המאתגר את כל נוכחים מולו ואינו מותיר אף לו אחד באדישות מרוחקת מאז ועד להיום.
לפני שאליהוא נכנס לעובי הקורה על מצבו של איוב, הוא מראה מהו המפתח לנגיעה הנכונה בדבר המתרחש כעת, המתהווה ברגע זה, כיצד נגשים לסיטואציה ומהי הדרך דרכה ניתן להגיע לבסוף לתשובות ולמסקנות הנכונות.
איוב לא, המפתח להבנת מצבו של איוב על פי אליהוא (פרק לג)
במובן ראשון
ההצלחה של אלי’הוא לחשוף את סודו
של איוב
לאחר שריעיו ניסו לשכנעו על פי
תפיסתם הם
ועל פי עולמם שחוו
יצרו קיבעון לחייהם
שהיתוו בתוכחתם את איוב ולא קיבל..
בא א”לי’הוא בלא מעט רוגז עלי”הם
על שחטאו המה למטרה
ולא גילו אמפטייא לריגשותיו של איוב
כדי להבין את עולמו הפנימי ותפיסתו השונה את העולם מתפיסתם..
א”לי’הוא ניצח על מלאכת הקודש הזו
יורד כפי גודל תבונתו לעומקם של דברים
והוכיחם על כך
שחטאו והחטיאו את המטרה.. . *
ברצות ה’ דרכי איש
גם אויביו
ישלים עמו” נאמר
ועל כן בסיגנונו הוא
א”לי’הוא הבין
שזו לא הדרך שנקטו בה ריעי איוב
ועל כן
החליט מכח תבונתו
לחבור לנפש איוב
ברגש ואהבה
ולהיזדהות עמו
ועם כאבו..
וזה מסביר את הפסוק הנעלה הנ”ל
גם אויביו ישלים עמו”
כוונתו להיות שלם
בכאב חברו מלב הלב עד עומק נשמתו
והוא סוד בו
איוב הצליח לשמור
על סודו האצור בנשמתו מפני ריעיו ומפני כל כח חיצוני
שהוא עויין להשקפתו ולראייתו את העולם.
ופה ניצח א”לי’הוא
על המלאכה
ובא בדרך ההפוכה
מדרכם של מוכיחים איוב .
והנה נפל דבר
וא”לי’הוא שידע את התרופה הנעלה
והרפואה לחוליו של איוב מיתק הוא את יסוריו ופתח פתח לנשמתו שזעקה בדומיית עולם
כי אין העולם מבינו
ובתבונה זו פרץ א-לי’הוא את הסכר
ופתח לאיוב פתח לתקווה המיוחלת בדרכו הנאמנה
שהוא יילך בה.. . *
ודרך זו העניקה לא’לי’הוא יתרון על פני ריעי איוב
שיצרו חסם בינו לבינם –
כי לא ירדו
לסוף דעתו של איוב כא’לי’הוא
שעמד על סוד
הבנת נשמת
איוב בדרכו הייחודית.
וכנאמר __*
מעמק עכור לפתח תקוה
עורר א”לי’הוא
באיוב
את התשועההמיוחלת.★
בברכה מטוהר
ומלב הלב
ק*”ל*
הצב”י ר”___*ץ” ט”. ס* !!*!!★!!*!!
((*261007010*))★!
איוב לא, המפתח להבנת מצבו של איוב על פי אליהוא (פרק לג)
במובן ראשון
ההצלחה של אלי’הוא לחשוף את סודו
של איוב
לאחר שריעיו ניסו לשכנעו על פי
תפיסתם הם
ועל פי עולמם שחוו
יצרו קיבעון לחייהם
שהיתוו בתוכחתם את איוב ולא קיבל..
בא א”לי’הוא בלא מעט רוגז עלי”הם
על שחטאו המה למטרה
ולא גילו אמפטייא לריגשותיו של איוב
כדי להבין את עולמו הפנימי ותפיסתו השונה את העולם מתפיסתם..
א”לי’הוא ניצח על מלאכת הקודש הזו
יורד כפי גודל תבונתו לעומקם של דברים
והוכיחם על כך
שחטאו והחטיאו את המטרה.. . *
ברצות ה’ דרכי איש
גם אויביו
ישלים עמו” נאמר
ועל כן בסיגנונו הוא
א”לי’הוא הבין
שזו לא הדרך שנקטו בה ריעי איוב
ועל כן
החליט מכח תבונתו
לחבור לנפש איוב
ברגש ואהבה
ולהיזדהות עמו
ועם כאבו..
וזה מסביר את הפסוק הנעלה הנ”ל
גם אויביו ישלים עמו”
כוונתו להיות שלם
בכאב חברו מלב הלב עד עומק נשמתו
והוא סוד בו
איוב הצליח לשמור
על סודו האצור בנשמתו מפני ריעיו ומפני כל כח חיצוני
שהוא עויין להשקפתו ולראייתו את העולם.
ופה ניצח א”לי’הוא
על המלאכה
ובא בדרך ההפוכה
מדרכם של מוכיחי איוב .
והנה נפל דבר
וא”לי’הוא שידע את התרופה הנעלה
והרפואה לחוליו של איוב מיתק הוא את יסוריו ופתח פתח לנשמתו שזעקה בדומיית עולם
כי אין העולם מבינו
ובתבונה זו פרץ א-לי’הוא את הסכר
ופתח לאיוב פתח לתקווה המיוחלת בדרכו הנאמנה
שהוא יילך בה.. . *
ודרך זו העניקה לא’לי’הוא יתרון על פני ריעי איוב
שיצרו חסם בינו לבינם –
כי לא ירדו
לסוף דעתו של איוב כא’לי’הוא
שעמד על סוד
הבנת נשמת
איוב בדרכו הייחודית.
וכנאמר __* על הדברים האלה –
מעמק עכור לפתח תקוה
עורר א”לי’הוא
באיוב
את התשועההמיוחלת.★
בברכה מטוהר
ומלב הלב
ק*”ל*
הצב”י ר”___*ץ” ט”. ס* !!*!!★!!*!!
((*261007010*))★!