איוב כג, ארבעת עולמות אבי”ע ע”פ בלדד (פרק כה)

א- וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר:
בלדד, כמו אליפז קודמו, ממשיך את דרכו מעמיק אותה ומראה עוד זוויות שלה, הוא מחלק את שלמות הבריאה לחלקים, כדי להראות לאיוב היכן קיימת אי ההבנה שלו את המציאות.
ע”פ בלדד זוהי אי הבנה הגורמת לאיוב את רוב ייסוריו.
הוא מראה כי “חוק האחדות” של הבריאה מוחלט, אך יש בה חטיבות שונות, עם חלקים שונים (כמו בגוף האדם שהוא אחד, אך עם חלקים רבים) שבמעבר ביניהם ניתן לטעות בלהבין את אצבע אלוהים, רצונו והשגחתו באופן שגוי.
הסיבה המרכזית להבנה שגויה (שהיא עצמה סיבה לסבל) היא בתהליך ההשתלשלות של ההשגחה דרך המישורים השונים, כיוון שבמעבר בין הממדים הופכת כוונת האל בהשגחתו לפחות ברורה, כוונה שעוטפת עצמה ביותר שכבות, דבר המקשה להבין ולראות בבהירות את רצון האל הראשוני.
הדבר מאפשר את “חוק הרצון החופשי” וכן הדבר מאפשר חלל לאפשרויות קיום רבות.
רצונו הראשוני – אחד, אך כאשר אחדות רצונו עוברות בין הממדים, היא מתרגמת לאפשרויות רבות נוספות לאינטרפרטציה – “אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי” (תהילים סב,יב)

אם כן זוהי מגמת בלדד בדבריו:

1- להסביר לאיוב את מבנה הבריאה.
2- להראות לאיוב היכן קיימת האפשרות לטעות.
3- לשקף לאיוב כי הבנה לא נכונה של המציאות, היא עצמה סיבה לייסורים.
4- ללמד את איוב כיצד לפתור את מורכבות המצב בו הוא נתון.
5- להוכיח לאיוב כי חטא. ובכך להראות ולהוכיח את צדקתו ואת דרכו.

ב- הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו – זהו עולם האצילות.
ממד שאיננו מושפע מעולם החומר,
איננו מוכתם בכל חטאות העולם ועוולותיו,
עולם של טהרה מוחלטת,
עולם עם אחדות מלאה, רצונו של האל נוכח בעולם זה ללא אפשרות לכל סטייה ולו הקלה ביותר. רצונו של האל מוחלט בממד האצילות.
זהו הממד הנוגע בנצח, בשקט המוחלט – שם קול דממה דקה מהדהד ללא מחיצה.

ג- הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו וְעַל-מִי לֹא-יָקוּם אוֹרֵהוּ – זהו עולם בריאה.
עולם הבריאה זהו ממד המלאכים עושי דברו.
גם בממד זה קיימת האחדות באופן מלא, ללא אפשרות לטעות על כוונת רצונו.
המלאכים מכונים “עומדים” – כיוון שאין בהם שינה, אכילה, צרכים ואף לא רצון משלהם.
אך הם עומדים ומוכנים, משתוקקים לאורו שהוא מזונם.
בהיותם ניזונים מאורו, רצונו גלום באורו, לכן מזונם זוהי שליחותם.
המלאכים ניזונים מן השליחות, מכוונים אל השליחות – להיות עושי דברו, דרך ההזנה מרצונו.
אין להם רצון פרטי, או דעה אישית, כיוון שכל קיומם תלוי בשליחות שהיא ביטוי ישיר לרצונו, ומכאן אפשרות הקיום של ממד זה.
לכן בממד זה רצונו וכוח אחדותו – אינם ניתנים לטעות.
נבואה נולדת בממד זה. דרך מלאך ששליחותו היא יצירת הקשר עם האדם בשפע העובר לאדם דרך המלאך כמתווך בין אלוהים לאדם.
המלאך אחד ואין בו חלוקה, הוא ישות לא מורכת. המרכיבים של מלאך וגוף מלאך זוהי איכות אחת בלבד שהיא אחד מביטויי האלוהות שהוטבעו במלאך, איכות המגדירה את תפקידו ושליחותו.
קשר אדם מלאך, מחייב אדם להיות אף הוא באחדותו.
לכן מלאך הוא אש יוקדת, כיוון שהוא בעל איכות אחידה וללא בחירה בתנועה שיש בו, כך שאין בו אפשרות למיתון או לניווט את העצומה הגלומה בו, הוא מה שהוא ללא רבב.

ד- וּמַה-יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם-אֵל וּמַה-יִּזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה – זהו המעבר שבין עולם המלאכים לעולם הכוכבים והמזלות, כאן משקף בלדד לאיוב היכן טעה, והלך לאיבוד ללא ההבנה הנכונה של מה שקרה לו בחייו.
האפשרות לטעות ברצון האל, מתחילה בממד הכוכבים וגלגליהם, שם הרצון מתרגם לאפשרויות הבנה רבות. כאן מתחיל הפיצול מן האחדות לאפשרויות קיום רבות הנראות כמו שהן מופרדות ונבדלות.
הן אינן מופרדות, הן רק נראות כך, באמת קיים קשר וחיבור בין כלל החלקים במציאות ואין בעולם מציאות מופרדת או נבדלת.
יש לכל צורת קיום איכות המאבחנת אותה, בכך היא זוכה לביטוי עצמאי ואינדיווידואלי, אך אף צורת קיום איננה מחוץ לאחדותו המרשתת את עולם כולו (כגוף אחד)
האיכות המאבחנת כל יצור, זהו הטעם הייחודי שנטע בו האל, בגילוי אין סופיותו של חוכמתו והאפשרויות הגנוזות בו.
המקום לטעות בממד זה, זוהי התחושה (והתפיסה הנובעת ממנה) כי האדם מופרד, מנותק, לא שייך וקיים כאי בודד ללא קשר למכלול של שלמות העולם ואחדותו.
מתפיסה זו נולד ה”אגו” – אני מופרד, וממנה הבורות שתוביל לעשייה שתוצאותיה עלולות להיות קטסטרופליות בעבור האדם.
תחושת הבדידות נולדת בממד זה, וכן האנוכיות שאף היא תוצר של ממד זה, שהיא ביטוי לבורות של תפיסת הניתוק וההפרדה.

ה- הֵן עַד-יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל וְכוֹכָבִים לֹא-זַכּוּ בְעֵינָיו – זהו עולם היצירה.
זהו עולם הכוכבים והמזלות, זהו עולם שבו יש פיצול מן האחדות לאין ספור אפשרויות קיום, בחירה ויצירה…
לא בכדי עולם זה מכונה “עולם היצירה” כיוון שבו קיימת האפשרות לתרגם את רצונו לריבוי עצום כשבסיכומו של יום, כל האפשרויות הן “אלו ואלו דברי אלוהים חיים” (עירובין יג,ב)
בשורש הכול מעת האל ורצונו, אך בממד זה תיתכן נפרדות של האדם מן אחדות שם האדם ישכח את מקורותיו וילך אחר ההבל ויקיים בחייו חיים שלא עולים עם כוונת הרצון הראשוני.
אדם ששם את הטפל לעיקר והשקיע כל חייו בהבל (בעולם החיצוני, בסיפוק הנאות מיידיות, בכבוד ומעמד חברתי, בצבירת הון וכוח וכ’)
טעות בכיוון חייו של האדם, יסבו לו את מחלותיו, מכאוביו וייסוריו, מצבים שהאדם יתרגם כ”אי צדק”, כטעות של האל כלפיו: “אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל יְהוָה יִזְעַף לִבּוֹ” (משלי יט-ג)
עיקר הטעות המביאה לייסורים זהו באורח החיים שם כל כוחות החיים של האדם מופנות מעצמו כלפי העולם החיצוני כך שזהותו האישית נבנית על בסיס הקשר עם האינטראקציה של העולם מבחוץ.
לכן אין הוא רואה את אחריותו ואת טעותו – ונוטה להאשים את כולם ואת אלוהים חוץ מאת עצמו ואת בחירותיו בטפל ונטישתו את העיקר, שהיא סיבת הסבל.
הוא שכח עצמו ורואה רק חוץ – לכן טעה, לכן מאשים, לכן סובל, לכן נותר עיוור.

ו- אַף כִּי-אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן-אָדָם תּוֹלֵעָה – זהו עולם העשייה.
זהו עולם החומר, העולם של קשר חיבור בין גוף לנשמה, בין הרוח לחומר.
זהו העולם שהטעות מצויה בו לרווחה.
ולטעות – גדולה כקטנה, יש מחיר והמחיר הוא ייסורים.
הייסורים הם עקב הסטייה מרצונו, שיכול שיהיה אישי ויכול שיהיה כללי, אך הוא נגע בכל אדם באופן האישי, ומדבר לכל אדם – לעיתים ברמיזה לעיתים בהיחבא ולעיתים בגילוי וישירות.
גילוי רצונו תלוי רבות בהכשרת הכלים הפנימיים באדם. בעבודה שהוא עושה, בקו החיים שהוא בוחר..
בחירות נכונות יביאו ברכה.
בחירות שגויות יביאו ייסורים.
הייסורים והמחלות כולן – הם מסמני הדרך הבאים לעורר את האדם להתבונן היכן טעה בהבנתו את דרכו וכיצד בחר בדרך שאיננה נכונה לו..
הייסורים באים לתקן את דרכו של האדם, ואין הם מבלי סיבה ישירה המשקפת לאדם היכן חטא, כאשר צד נוסף בייסורים – שהם מכוונים את האדם על מה להתבונן על עצמו וגונזים בתוכם את דרך התיקון…
אם האדם עובד עם הייסורים נכון, הדרך שהם רומזים עליה, נפתחת.
אם האדם מתעקש להיוותר בצדקתו – הייסורים ימשיכו ואף יחמירו.

בלדד אומר שאם איוב יבין את ממדי העולמות ויידע את איכותן, וכיצד עובדים בכל ממד, כך יידע להבין מדוע קרה לו כפי מה שקרה.
כך מרמז בלדד לאיוב היכן חטא, היכן לחפש את סיבות ייסוריו, ומהי דרך הריפוי ממצבו.